כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 3

אף פעם לא מאוחר פרק -23

אני כמו ציפור חסרת כנף שמחכה שיחזור בן זוגה ויתקן את הכנף הזו...

פתחתי את הספר שלו, ספר דק בעל מספר לא גדול של עמודים, אני קוראת ובוכה, ושוב קוראת ומהופנטת מהכתוב ללא ספק יש לו כישרון מצאתי את עצמי עד שהגעתי לעמודים האחרונים... עמודים שהתאפקתי לא לבכות...

" הוא חיבק אותה קרוב אליו ויכול היה להרגיש את הנשימות שלה על פניו אבל בגלל שהיה שיכור מאהבה לא אמר לה כמה אוהב אותה. כמה הוא רוצה להמשיך לכרוך את ידו בידה ולומר לה שהוא אוהב אותה, שהיא זו שאיתה הוא יתחתן יקים משפחה ובעיקר יזדקן... עם שיער שיבה, כאשר שניהם מחייכים עם תמונות של הנכדים בכל הבית ומחובקים זה לצד זה בספה, במיטה ובכל מקום ושניהם לא יתביישו לדבר על הדברים שהם לא הספיקו לשכוח ושכל נשיקה שהם יתנו זה לזה עדיין תצית להם את הלב, ואת הפרפרים בבטן כמו אהבה ראשונה..." המשכתי לקרוא והרגשתי שהפסקה הזו מדברת עלינו... המחנק בגרון והדמעות שלי רק התגברו, אבא נכנס לחדרי בשל דמעותיי לא הבין מדוע אני רועדת ובוכה בכי תמרורים... ישב על המיטה שהתמלאה בריח של יהונתן...

" אביגלי שלי..." אמר וחיבק אותי חזק לרגע הרגשתי הילדה הקטנה של אבא, הוא חיבק אותי ולא הרפה ואני בוכה כמו הילדה הקטנה שהייתי לפני כמה שנים.
" זה לא פייר... הוא הלך ככה... השאיר... אותי בוכה עם הספר... הזה... איך אני בכלל חוזרת לשגרה הזו... אני לא מסוגלת לזוז... אבא..." בכיתי לו כשהדמעות והרעידות שלי רק מתחזקות אבא מלמל לי שיהיה בסדר ועל הדרך אמר "שששש..." וזה ישר החזיר אותי ליהונתן שוב אני לא מצליחה להרפות מהמחשבות שלי ממנו. הצלחתי איכשהו להירדם מגעילה ומסריחה מכל הדמעות שלי אבל דבר אחד טוב נשאר... הריח שלו עליי. למחרת בבוקר חזרתי הביתה לאימא, היא ידעה שאני לא במצב רוח להתווכח איתה לכן הניחה לי וידעתי שהשיחה הזו תגיע בסופו של דבר בשלב מאוחר יותר.

" הוא חיבק אותה קרוב אליו ויכול היה להרגיש את הנשימות שלה על פניו אבל בגלל שהיה שיכור מאהבה לא אמר לה כמה אוהב אותה. כמה הוא רוצה להמשיך לכרוך את ידו בידה ולומר לה שהוא אוהב אותה, שהיא זו שאיתה הוא יתחתן יקים משפחה ובעיקר יזדקן... עם שיער שיבה, כאשר שניהם מחייכים עם תמונות של הנכדים בכל הבית ומחובקים זה לצד זה בספה, במיטה ובכל מקום ושניהם לא יתביישו לדבר על הדברים שהם לא הספיקו לשכוח ושכל נשיקה שהם יתנו זה לזה עדיין תצית להם את הלב, ואת הפרפרים בבטן כמו אהבה ראשונה..." שלחתי לו את ההודעה הזו, הציטוט מהספר שלו בתקווה שיענה חיכיתי לא דקות אלא שעות ואפילו יממה ואני פקעת עצבים בעבודה, בבית אף אחד לא מצליח לדבר איתי בלי לריב, המנהל החדש די קשוח ולא עושה לי הנחות ואני? רק מתגעגעת לפוץ היהיר שאני אוהבת ויודעת שיש מצב שהוא לא יחזור.

עבר חודש שלם מאז ולא שמעתי ממנו דבר עד היום, עד היום שהוא באמת טרח לקחת את האצבעות שלו ולהקליד לי משהו שלא לגמרי הבנתי... אבל בכל זאת המשכתי לקרוא יותר מפעמיים ועדיין הופנטתי... ותהיתי מה זה אומר.
" אף פעם לא מאוחר לאהוב..." מעצבן, זה פשוט מכעיס מכל מה שכתבתי לו בחודש הקרוב זה כל מה שהוא כותב? ומה זה אומר בכלל? שהוא אוהב אותי?
" אף פעם לא מאוחר לסלוח" השבתי לו ומקווה שהוא יבין את הרמז ויסלח לי ביום מן הימים, יחזור ולא ישאיר אותי בדיכאון הזה. שיחזור למלא לי את החלל הריק, שינשק אותי באותם המקומות שמזמן אף אחד לא נישק, במשך חודש שלם לא הפסקתי לכתוב לו מכתבים אני יודעת שזו שיטה מיושנת וכמעט אף אחד כבר לא קורא מכתבים... מלבד חשבונות שמקבלים בדואר, אבל המכתבים האלו הם שלי... הם ממלאים לי את הבדידות והנוכחות שלו במידה מסוימת.

" אהוב שלי,
חודש עבר מאז שהלכת... אתה שם בצד השני של העולם ואני כבר כותבת לך כאילו זה הספד, כותבת ובוכה מרטיבה את המילים האלו ומנסה לחשוב מה יהיה המשפט הבא שאכתוב. הגוף שלי מתפקד חצי הולך חצי מעופף אבל בתוך תוכי אני כמו ציפור חסרת כנף שמחכה שיחזור בן זוגה ויתקן את הכנף הזו, היית כמו אוקיינוס בשבילי... מצד אחד רועש ומצד שני שקט כמו הגלים הקטנים. לו רק היה לנו זמן לחבר ביחד את הלב השבור שלנו ולחוות עוד רגע אושר, להשלים את הפאזל הזה שנקרא אהבה... לתת לדברים להיפתר גם אם הם לא נפתרים. אהוב שלי, כל הגוף שלי בסימנים מהבדידות, בסימנים שאני עושה לעצמי רק כדי להעביר את הזמן... הזמן השאול הזה שהשארת... הריח שלך נעלם... הריח שכל כך אהבתי והעיניים האלה שלך כבר לא מביטות בי כמו בעבר, אני נמסה ובוכה כמו ילדה. אתה יודע מה זה להרגיש שאוהבים מישהו והוא לא נמצא? זה כמו לתת לך משהו שאתה אוהב ולהרוג לך אותו מול הפנים, בבקשה תחזור אהוב שלי... הימים לבד מטריפים אותי... כל זמן בלעדייך חסר משמעות ואני? משתגעת... משוגעת שכותבת לעצמה מכתבים שאתה וודאי לא תראה מעולם. אהוב שלי, כמו שאמרת אף פעם לא מאוחר לאהוב... אני נאחזת באנשים אחרים כדי לחיות נאחזת באנשים תלותיים... זה בדיוק כמו להיאחז באוויר. אף פעם לא אהבתי מישהו כמוך, לא מפסיקים לדבר עלייך, אתה חסר... אני רוצה לקחת מטוס ולבקר אותך... מטוס בשמי הארץ שהגורל יפגיש בנינו שוב מהתחלה כמו דף נקי... שתחבק אותי ותלטף את הצוואר שלי... שתעיר לי את החושים. שאוכל להרגיש אותך ולדעת שאתה שלי ואני שלך... לנצח נצחים, כמו באגדות... עם שיער שיבה מחובקים ומאוהבים כמו בני עשרים. אהוב שלי... תחזור... אני מתחננת"
לא הצלחתי לכתוב יותר, נכנעתי לדמעות שלי שמסרבות להפסיק לבכות.

המשך יבוא...
וואו קודם כל אני מודה לכולם על הפרגונים,
הדירוגים והתגובות החמות!
ריגשתם אותי ואפילו העליתם לי דמעה!
מחר יהיה פרק חדש רק אחרי שלוש.
לילה טוב נהדרים :)

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Maya B עקוב אחר Maya
שמור סיפור
לסיפור זה 9 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
שי מצפה
שי מצפה
סיפור מרתק
הגב
דווח
1 אהבתי
Liran Raz
Liran Raz
מדהים להפליא !
הגב
דווח
1 אהבתי
Maya B
Maya B
תודה רבה לך :)
הגב
דווח
טען עוד 21 תגובות
כותבי החודש בספרייה
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Eltchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
סיפורים אחרונים
Mariposa De barrio
Mariposa De barrio
מאת: אביטל סיאני
במגרש במכוניות
במגרש במכוניות
מאת: גלעד חיים אריאל
הלב
הלב
מאת: Jul ...
אתה ואני סיפור אהבה בלתי נשכח
אתה ואני סיפור אהבה בלתי נשכח
מאת: אנונימית אנונימית
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan