כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1 2

אף פעם לא מאוחר פרק -21

אני מתרחק ממך... מתרחק ממך כי כל דבר בך מזכיר לי אותם...

" את ממש מפתיעה" אמר כשהשתחרר משפתיי.
" מצטערת לא התאפקתי... אתה ללא ספק עושה לי משהו" דיברתי בכנות.
" יש פה אחלה מקום אפשר לשבת עם שמיכה וכרית ולאכול קינוח בא לך?" שאל ורק מלדבר על אוכל כאבה לי הבטן.
" עוד דיבור אחד על האוכל ואני מקיאה את כל מה שאכלתי" אמרתי לו ושמתי את ידי על הבטן, הוא צחק לקח את ידי והלכנו למקום הזה שבה מחלקים שמיכה בחינם. ישבנו על ספה נחמדה ומולה היה שולחן, הזמנו משהו קל לשתות ולא הפסקנו לדבר... יחסית לשותקת כמוני דיברתי הרבה הלילה עד שמרחוק הבחנתי ביהונתן והבחורה ההיא שעליה דיבר

ואז... לחלוטין איבדתי את הריכוז... את העיניים האפורות האלו שהייתי מהופנטת והתחלתי להתרכז מהשפתיים היפות של יהונתן והעיניים האלו שכרגע שייכות למישהי אחרת, עסוקות בלהסתכל על מישהי שהיא לא אני... זאת שבמקומי נהנית ולרגע אחד עוברת בי המחשבה שהוא עושה את זה בכוונה, הרי לכל מקום שאני הולכת הוא מזדנב אחריי כמו כלב. מדברנית גדולה חזרתי לשתוק, לשתיקות שלי והוא לא הבין מה קרה פתאום וזה שוב התקף חרדה תקף אותי הדמעות שלי ירדו והרגשתי שוב את פעימות ליבי... הוא ניסה להרגיע אותי אבל זה לא עזר. ידעתי שהדבר שיעזור לי להירגע זה יהונתן... תהיתי אם לקרוא לו למרות כל מה שהוא עושה.
" תקרא ליהונתן... בבקשה אל תשאל שאלות... הוא היחיד שמצליח... להרגיע... אותי" אמרתי בין דמעה לדמעה, סימנתי לו את מקום הימצאותו ותוך שניות אחדות היה שם, השאיר את ניב עם הברבי שלו והתיישב על ידי בחיבוק, עם השמיכה.

" די... תנשמי... קחי אוויר ותנשפי החוצה... בדיוק ככה" אמר וידיו היו מונחות על כתפיי, הרגשתי איך אני נרגעת וכל מה שהרגשתי השנאה העצמית הזו כלפיי או משהו שלא בדיוק היה מוסבר נעלם. הוא מחה לי את הדמעות בשקט, כשידיו עוברות בפניי ואני מתאפקת לא לזנק עליו, מתאפקת לא לקלל אותו על כך שוויתר עליי אבל כהרגלי אני שותקת והוא יושב על ידי... מחבק לכמה דקות... לא נותן לניב לחזור או לברבי שלו לבוא אליו, מזמזם את המילה "שששש" עבורי כשהרוח מלטפת את שנינו.
" את מרגישה טוב יותר?" שאל אותי כעבור עשר דקות שלא רציתי שיגמרו. הנהנתי לא הייתי מסוגלת לדבר.
" בואי נלך הביתה"
" אבל מה איתם?" שאלתי וסימנתי לו עם הראש.
" אודיע להם שאת לא מרגישה טוב, אני לוקח אותך הביתה... את לא נשארת כאן במצב הזה" יהונתן המגעיל נעלם ונדמה לי לעיתים שהוא סובל מפיצול אישיות פעם נחמד ופעם קוץ בתחת. כולם ישנו כשחזרנו הביתה יהונתן, ניב שהתעקש להחזיר אותי הביתה ואני.

" קחי" הושיט לי ניב כוס מים ויכולתי להרגיש את הדאגה בליבו.
" אני מצטערת שככה עזבתי אותך לטובת יהונתן... זה לא היה יפה מצידי"
" אל תצטערי אני באמת לא ידעתי מה לעשות... ולו יש את זה, הכי חשוב שאת בסדר. תלכי לישון... נתראה מחר" נשק למצחי בחיוך ופסע אל מחוץ לחדרי.
ניב בהחלט מרענן, הוא נדיב, לא ציני וחתיך הורס אבל למה אני מרגישה שהמשיכה הזו לא באמת עושה לי פרפרים בבטן או גורמת לגוף שלי להתעורר... זה לא קרה בנשיקה איתו ולא במגע איתו. אבל הוא בכל זאת מושך בעיניי.
" אפשר?" שמעתי דפיקות בדלת וקול מוכר.
" כן"
יהונתן התקרב בצעדים פזיזים סגר את הדלת ונעל אותה.
" איך את מרגישה?"
" טוב יותר" לא הבנתי מדוע הוא עומד מולי משלב את ידיו ומתנהג כחסר סבלנות.
" אני רוצה לספר לך" פלט לפתע.
" לספר לי? מה בדיוק?"
" פשוט תקשיבי"

" אוקי אוקי" סיננתי, הוא התיישב קרוב אליי לקח נשימה גדולה ואני מחכה למה שרוצה לספר לי.
" לפני שש שנים התהפך עולמי... גיליתי שאני מאומץ ושההורים שאני גר איתם הם הורי המאמצים, אהבתי אותם מאוד... בגיל שמונה עשרה התקבלתי לקורס קצינים וסיימתי אותו, בטקס סיום הזמנתי אותם לבוא ולהגיע בשבילי אפילו שהרגשתי שאני נטל עליהם... לא כעסתי עליהם כשגיליתי מאוחר מדי על האימוץ ואף פעם לא באמת עניין אותי מי אלה ההורים המחורבנים האלו שהשאירו אותי בבית החולים ולא חזרו... עד שבגיל חמש אימצה אותי משפחה חשוכת ילדים, האימא לא יכלה להביא ילדים ואבא שלי אהב את אימא שלי כל כך שלא היה מסוגל לעזוב אותה בגלל הסיבה הזאת... וכאן אני הגעתי לחיים שלהם, אימא תמיד אמרה שהיא בחרה אותי מבין כולם כי לא הפסקתי לחייך... אבל הילד המחייך הזה נעלם לפני שש שנים ובמקום זה הגיע הבחור הציני שאת מכירה. באותו יום של הטקס הורי לא הגיעו מעולם... בגלל התאונה הזאת... הם כל כך התרגשו והתקשרו שהם כבר בדרך... אבל לא שרדו. הם חסרים לי כל כך, כשאמרת לי שאת אשמה בכל מה שקרה לא יכולתי אפילו להסתכל עלייך... היו לי בראש מחשבות רעות אבל התאפסתי על עצמי... בשבילך... אין לי הורים אחרים וגם לא יהיו... לכן אני מתרחק ממך... מתרחק ממך כדי להתגעגע אלייך עוד יותר, מתרחק ממך כדי להפסיק לכעוס עלייך כמו ילד קטן... מתרחק ממך כי כל דבר בך מזכיר לי אותם... אני מצטער בכך שאני מוותר עלייך... אפילו להסתכל עלייך כמו שצריך אני לא מסוגל... למרות שאני מת מבפנים לטרוף אותך בנשיקות." הוא לקח נשימה עמוקה וראיתי דמעות זולגות לו מהעיניים, ראיתי אותו במצב שמעולם לא ראיתי, יהונתן הבחור הקשוח, הציני והיהיר בוכה.

" אני עדיין לא מסוגל לסלוח... קשה לי, גם המקום הזה עושה לי לא טוב..." עצר באמצע וידעתי שיש לו עוד מה לומר אבל לא ביקשתי יותר... המחנק בגרון שלי כמעט ולא עמד בפיתוי לבכות יחד איתו... כנראה זהו סוף הסיפור שלו ושלי יחד... ועל שנינו להמשיך הלאה כי הוא לא יסלח לי... לא לי לא לאבא ולא לאימא, אנחנו מקוללים לנצח.

המשך יבוא...
הפתעה! עוד פרק.. והפעם תפנית בעלילה!
יהונתן כמו שעוד לא הכרתם...
מה דעתכם?

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Maya B עקוב אחר Maya
שמור סיפור
לסיפור זה 8 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
שי מצפה
שי מצפה
סיפור מרתק
הגב
דווח
Adi Namir
Adi Namir
מושלםם!! סוף סוף הוא נפתח וסיפר לה
הגב
דווח
Maya B
Maya B
נכון ❤
הגב
דווח
טען עוד 12 תגובות
כותבי החודש בספרייה
Maya B
יש לנו משהו מיוחד -36 ואחרון!
יש לנו משהו מיוחד -36 ואחרון!
מאת: Maya B
צרות של עשירים פרק 50 ואחרון!!!
צרות של עשירים פרק 50 ואחרון!!!
מאת: Maya B
צרות של עשירים פרק 45
צרות של עשירים פרק 45
מאת: Maya B
צרות של עשירים פרק 36
צרות של עשירים פרק 36
מאת: Maya B
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Eltchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan