כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
3

אף פעם לא מאוחר פרק -18

אני לא יודעת לשיר או לנגן, לא יודעת לרקוד, לא יודעת לכתוב, גם לקרוא כמו שצריך... לא חיפשתי את הכישרון הזה בי... והבנתי שלא לכולם יש כישרון במשהו...

" הי, אנחנו מכירים?" שאל אותי הבחור החמוד בעל החיוך הכובש.
" אביגל" הושטתי לו את ידי.
" הבת של אריק?"
" מודה באשמה" והרמתי את ידי כמו מבוקשת והוא צחק.
" את מצחיקה, אני ניב" הושיט את ידו לעברי והמגע שלו היה נחמד, הוא לקח את תיקי כמו ג'נטלמן אמיתי והכניס אותי פנימה.
" אבא שלך בעבודה... אממ... רוצה לשתות משהו?" שאל אותי בבית השני שלי כשטכנית אני אמורה לשאול אותו.
" מי אתה בדיוק?" שאלתי אותו כשהושיט לעברי פחית קולה.
" הבן של ורד... את באמת לא זוכרת אותי?" ניסיתי להיזכר אבל באמת שלא הצלחתי.
" טוב היית די קטנה כדי לזכור"
" איך זה שלא שמעתי עלייך?" הוא לקח כוס ומזג לעצמו כוס מים.
" גרתי בשוויץ באתי לבקר ואולי גם לחזור לכאן סופית... עדיף שוקל את הדבר"
" אגב שמעתי עלייך הרבה... אבל לא חשבתי שגדלת כל כך יפה... זאת אומרת... אני מנסה להחמיא לך ויוצא שאני רק מביך... אני מצטער" צחקתי הוא די מצחיק, ההיפך הגמור מיהונתן.
" את לא היית אמורה להגיע לכאן רק מחר?" וואו הוא מעודכן יותר ממני לגבי מה שהולך בחיי.
" כן... אתה יודע יחסית הרבה לאחד שחזר רק היום"

" הבאתי לך משהו" אמר לא הבנתי למה הוא קנה לי מזכרת משוויץ הקרה הרי אנו בכלל לא מכירים.
" קחי, אני לא ידעתי מה לקנות... חשבתי שתאהבי" הושיט לי בובת דוב מפרווה עם לב באמצע, תהיתי אם הכתוביות מסגירות משהו שהוא אומר אבל התעלמתי מהנתון הזה וחייכתי.
" תודה מאוד מתחשב מצידך... חבל שלי אין מה לתת לך... זאת אומרת לא ציפיתי שתהיה כאן."
" שטויות" אמר והתיישבנו בסלון הגדול לראות טלוויזיה למרות שהדבר האחרון שעניין אותו זה המסך, הוא אחז במצלמה יקרה ולא הפסיק ללחוץ על הכפתור והפנים שלו היו רציניות ולעיתים ספקניות כאילו מה שמצולם שם הוא לא מספיק טוב.
" מצלמה שלך?" העזתי לשאול לבסוף.
" כן, יש לי עוד שלוש כאלו לפחות... אבל אותה אני הכי אוהב"
"בשביל מה לך כל כך הרבה מצלמות?" עשיתי פנים של לא מבינה בכלל.
" אני צלם, בשוויץ צילמתי דוגמניות למגזינים ולפעמים היו שולחים אותי לארצות הברית לצלם אותן שם... הינה תראי" סימן לי להתקרב אליו ולראות את מה שצילם.

האצבעות שלו היו גבריות כאלה, עור בהיר כמו שוויץ הקרה באמת שניסיתי להתרכז בתמונת של הבחורות שהוא מראה אבל לא הצלחתי... היה לו ריח של שמפו נעים וקיוויתי שאני מריחה לא פחות טוב מפני שנהגתי כמו מטורפת והזעתי כמו חמור.
" אתה ממש מקצועי"
" תודה, אבל הייתי רוצה לצלם משהו אחר... לא רק בנות כל הזמן... עדיין לא מצאתי את המוזה הזאת לעשות את זה"
" זה לוקח זמן" אמרתי לקחתי את הפחית ולגמתי את השלוקים האחרונים ממנה.
" כן..." אמר
" ומה איתך אין משהו שאת אוהבת לעשות?" התקיל אותי, למען האמת לא, אני לא יודעת לשיר או לנגן, לא יודעת לרקוד, לא יודעת לכתוב, גם לקרוא כמו שצריך לא חיפשתי את הכישרון הזה בי... והבנתי שלא לכולם יש כישרון במשהו... לפחות לא לי.
" לא, אין לי כישרון מיוחד" פלטתי בתסכול והוא לא צחק, חשבתי שזה יצחיק אותו אבל ראיתי בפניו שהוא היה מאוכזב וידע שאני לא מאמינה בעצמי ובכישרון החבוי שעדיין לא מצאתי.

" אנחנו נמצא יחד, כמובן אם תתני לי לעזור לך"
" אז זהו שלא ניב, באמת לא צריך" מחיתי את דבריו ולא רציתי לדבר עליי כל הזמן.
" אני לא אוותר לך"
" אוקי אבל שלא תגיד שלא הזהרתי אותך... באמת אני כל כך שלומיאלית שלא חבוי בי שום כישרון"
" כולנו קצת כאלה מפילים דברים או לא יציבים מספיק... אני בטוח שאת מגזימה קצת בתיאור עלייך... את לא עייפה?" שאל והביט בשעון המורה חצות.
" קצת אבל תאמין לי אחרי היום המטורף הזה לישון זה הדבר האחרון שאני אצליח"
" אני חושב שאת מפקפקת בעצמך ובהצלחות שלך... בכל אופן אני הולך לישון תכבי האור לפני שתלכי לישון... לילה טוב שלומיאלית" אמר בקריצה וגרם לי לחייך ולא להתעצבן מה שבדרך כלל קורה, הוא מרענן, ממש מרענן כמו מיץ סחוט ששותים אחרי צום או כמו מים אחרי ריצת מרתון מייגעת וטובה.
" אגב... אני יודע שמחר חג ובטח תרצי לישון... אני קם מוקדם לרוץ אם תרצי להצטרף אליי אני אשמח" הציץ מן המדרגות והציע לי לרוץ איתו.
" מתי בדיוק?"
" שבע בבוקר... אבל רק אם בא לך"
" סגרנו" אמרתי. הוא חייך כאילו זכה בלוטו ואני חושבת איך אימא מבלה היום לאחר כל מה שסיפרתי לה, תהיתי אם היא תגיע מחר לחג איתנו הרי מה כבר יש לה לעשות זה לא שנמרוד הזמין אותה לחג כמו בשנה שעברה... עכשיו הוא רווק עם בנות מזדמנות, אז היא תגרור את עצמה לכאן תקנא באבא וורד שהתחילו פרק חדש בחיים כל אחד מהם ותשקע בדיכאון על חוסר ההצלחה שלה בדבר ואם לא מספיק, גם בבת האילמת שפתאום שברה שתיקה.

בבוקר קמתי לבשתי את בגדי ספורט וראיתי שניב כבר מוכן ודרוך לריצה.
" קחי" נתן לי בקבוק מים ויצאנו החוצה היה די קריר אבל זה לא מה שימנע ממנו לרוץ.
" אני מקווה שאת בכושר" תקווה כי אני לא, רציתי לומר.
" גם אני מקווה מאוד"
התחלנו לרוץ הסדרתי את הנשימות שלי וניסיתי להדביק את הפער שצברתי, הוא ממש מהיר אבל זה לא מה שימנע ממני לוותר בסופו של דבר רצנו באותו קו עד שהגענו קרוב לבית, הוא עצר הניח את ידיו על ברכיו והסדיר את נשימותיו.
" הצלחת להפתיע אותי שלומיאלית אחת" אמר
" גם אני את עצמי" סיננתי בקושי בין נשימה לנשימה ושתיתי קצת מים.
" רואה הינה משהו שאת טובה בו"
" לא... זה סתם כוח רצון שנכנס בי... לא כישרון בלרוץ או להיות בכושר"
" תחמיאי לעצמך מתישהו?" שאל ברצינות והתחלנו להתקדם לכיוון הבית.
" מתישהו כן... עכשיו לא"

הוא עלה בפתח המדרגות של הבית לפתוח את הדלת כי שום איש לא יפתח לנו את הדלת, ורד יצאה לעבודה בשש ואבא ישן אחרי תורנות ארוכה. עליתי בגרם המדרגות אבל פתאום החלקתי והרגשתי שאני נופלת לאחור ואין משהו שימנע ממני לא ליפול... מרגישה את גופי נופל אחורה במהירות ומשמיעה צווחה קטנה אבל משהו תפס אותי. ידיים גדולות תפסו אותי והרגשתי מגע, מגע לא זר. הסתובבתי וראיתי מולי את יהונתן שאוחז בזרועותיי כה קרוב לפניי, והנשימות שלי לא מצליחות להירגע והרגשתי שגם שלו לא מצליחות והבחנתי בניב בוהה בשנינו בפליאה מהצד כשהדלת חצי פתוחה.

המשך יבוא...
אז ספרו לי מה דעתכם...
עד לפעם הבאה...

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Maya B עקוב אחר Maya
שמור סיפור
לסיפור זה 11 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Mirit Shimon
Mirit Shimon
איזה קשה לחכות לפרק הבא...בפרט שאחרי החג אני קוראת כמה ברצף.. מתי הבאא??
הגב
דווח
Maya B
Maya B
האמת שהוא כבר מוכן...פשוט לא בבית.
אפרסם כשאגיע מבטיחה!!
הגב
דווח
Amit Schwartz
Amit Schwartz
כרגיל מושלם!
הגב
דווח
טען עוד 23 תגובות
כותבי החודש בספרייה
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Eltchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
סיפורים אחרונים
הסיפור על רומי- פרק 1 ד'
הסיפור על רומי- פרק 1 ד'
מאת: תומר דגן
Mariposa De barrio
Mariposa De barrio
מאת: אביטל סיאני
במגרש במכוניות
במגרש במכוניות
מאת: גלעד חיים אריאל
הלב
הלב
מאת: Jul ...
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan