כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 2

אף פעם לא מאוחר פרק -16

" את משגעת אותי... אני רוצה לנשק אותך אבל לא רק... לחבק, לזיין ואף פעם לא יימאס לי... אני רוצה אבל לא יכול... וזה הורג אותי את... את מטריפה אותי"

" אלה היו ההורים שלך בתאונה?" שאלתי כמעט בפחד.
" בואי נצא ונדבר בחוץ" אמר בחוסר אמפטיות וגרר אותי החוצה.
" כן אלה היו ההורים שלי"
" אבל איך אתה יודע על זה? אני יודעת שהם מתו במקום" התאפקתי לא לבכות, אביגל אל תבכי בבקשה אל תבכי אל מולו ותראי כמה חזקה את.
" אבא שלך... סיפר לי לפני שלוש שנים שזה הוא, הוא סיפר שהוא מלא בחרטות ויודע שלא יוכל להשיב אותם ומכפר על כך שבכל אירוע או חג אני אגיע אליו בשביל שלא ארגיש לבד"
" אני מצטערת" הבטתי לרצפה מובכת וכאובה גם יחד.

" אתה בטח לא יכול אפילו להסתכל לי בעיניים... או בכלל קשה לך להסתכל עליי, אני מבינה. כנראה הגורל לא רוצה..." הפסקתי את עצמי.
" לא רוצה מה?" שאל והרים את ראשי המושפל מהרצפה בשביל שאסתכל עליו.
" שנהיה ביחד" המשכתי לומר את מה שרציתי.
" מי אמר שאני רוצה?" פתאום המילים שלו הביאו משמעות חדשה כאילו כל מה שקרה בנינו ביממה האחרונה חסר ערך עבורו.
" אתה לא? הראית ביממה האחרונה שאתה בעניין, חשבתי שאתה לא משחק משחקים" המצב אילץ אותי להסתכל עליו, לאהוב אותו ולשנוא אותו גם יחד.
" ריחמתי עלייך בגלל זה" פלט ונדמה שרצה ללכת ממני ולהמשיך בעבודה אחרי הצעקה שדפק אל מול כולם, והם לא יניחו לי וישאלו מה קרה ואיך זה שאנחנו בכלל קרובים... הרי אסור להתעסק עם הבוס מבחינתם.
" ריחמת? הבנתי אותך. לא חשבתי מעולם שתצליח לשבור אותי... אבל הינה בזה הרגע הצלחת לעשות את הבלתי יאמן מגיעות לך מחיאות כפיים" מחיתי כפיים בבכי וחיכיתי שילך, שישאיר אותי לבד לבכות עד שהתחושה תיגמר. ניגבתי את הדמעות אחרי כל כך הרבה בכי וחזרתי לעבוד מדי פעם הרגשתי שהוא נועץ בי מבטים ובכל זאת המשכתי להתעלם, המילים שלו הדהדו בי כל היום וזה רק הגביר את ההתעלמות שלי ממנו החיוכים המזויפים ללקוחות די גרמו לי לשינוי אווירה.
" לנדאו, מחר יש מסיבת צוות את ברשימה" אמר לי יקי וכל כך לא רציתי ללכת, שנאתי מסיבות אבל איכשהו תמיד נמצאתי בהן הנהנתי כמו סתומה והמשכתי לפנות את הכלים מן השולחן.

עדיין כעסתי על נסיבות העניין עם התאונה איך הוא יכול להתייחס אליי ככה? אני לא אשמה שההורים שלי רבו באמצע נהיגה, שאימא נהגה ובמקום להסתכל בכביש ולמהר כמו חתול שרודף אחרי עכבר כל זה לא היה קורה, ואז אולי... אולי היה לי עוד סיכוי איתו. מצד שני זה הכל בגללי, אבא מיהר להגיע לעבודה ואימא בגללי נסעה ליום הורים יחד איתי... אולי הכי כדאי לי להאשים את עצמי על כך במקום לחפש אשמים אחרים אבל אני לא מסוגלת לספר לו... לספר לו שאני הרגתי את ההורים שלו. יום למחרת לקחתי חופש מהכל מסבתא רבקה, מהתאומים ומהעבודה פרט למסיבה שאליה אני נאלצת ללכת, ישבתי בחדר כל היום... שיחזרתי את יום התאונה שוב ושוב ועדיין התמונה של ההורים שלו לא מרפה ממני, אימא נכנסה לבדוק שאני עדיין בחיים וראתה שאני בוכה היא רק ישבה על ידי וחיבקה אני מתה להגיד לה " אימא תתחילי לנהוג כמו פעם אז מה אם התאונה קרתה... זה קרה ואת לא אשמה אלא אני... ורק בגלל המצפון שלך שאת נהגת באותו היום... את מאשימה את עצמך כמו תמיד שהנטל נופל עלייך" אבל לא אמרתי, שתקתי שתיקה רועמת בכי תמרורים.
" קדימה מותק את צריכה לצאת" הכריחה אותי בכוח לקום אחרת אאחר, לבשתי משהו על עצמי ג'ינס וחולצה אבל אימא כשהרגלה התחילה לקטול אותי על הבגדים והלכה לחפש לי שמלה בארון שלי. זה לא שאין לי שמלות אני פשוט לא לובשת אותן, בשביל מה? גם ככה אף אחד לא באמת מעוניין בי. לבסוף נשארתי עם הג'ינס והחולצה ואחר כך היא איפרה אותי קלות וקלעה לי צמה בשיער כמו ילדה קטנה אבל באמת לא הייתי במצב רוח להתארגן אילולא היא.

" קדימה סעי"
" אולי תקחי אותי את?" אמרתי לה בוכה והיא נתקפה חרדה פתאום.
" את יודעת שאני לא מסוגלת מאז..."
" אני יודעת אימא אבל אם לא תתחילי להתגבר על הפחד מעולם לא תנהגי שוב... גם אני פוחדת להיות על ההגה מאז המקרה..." סיננתי והסתכלתי עליה, היא הנהנה בפחד לקחה את המפתחות ויצאנו לדרך, אפשר לומר ששרדנו הגענו למקום הזה וכבר יכולתי לראות את כולם חלקם בחליפות אחרים בבגדים אלגנטיים אחרים ואת יהונתן שעומד בכניסה בחליפה ומשקפי שמש כאילו השמש מפריעה לו בהתחשב שהשעה כבר תשע בערב. נכנסתי לתוך המקום והתעלמתי מיהונתן שלא הפסיק לנעוץ בי מבטים כמובן עם המון כאב וחיפשתי לעצמי איפה לשבת... עד שמצאתי מקום ליד יקי, יקי הוא אח הוא מעולם לא יגיד לבחורה לקום מהמקום יש לו כבוד לבנות... לעומת מישהו אחר. אבל די אביגל אל תשפטי... אחרי הכל זו אשמתך... את הרגת אותם המוח שלי אומר שוב ושוב והכחכוח בגרון לא מרפה ממני.

" זה המקום שלי" שמעתי את יהונתן מקים אותי בדיוק כשהארוחה התחילה.
" סליחה?" אמרתי בטון גבוה.
" ממתי בוס יושב בין העובדים?"
" אני רוצה להשתלב היום, קומי" החזיר לי באותו הטון והרגשתי איך שכולם מסתכלים ורציתי להרוג אותו או לפחות לגרום לו להתחרט על ההקמה הזו. קמתי בבושת פנים והתיישבתי ליד מיכל שישבה ממש מול יהונתן לצערי זה המקום הפנוי היחיד שנשאר. הרמנו כוסית, ואז אחרים סיפרו בדיחה על חשבון יהונתן שצחק אבל במקביל לא הפסיק לשתות. יצאתי החוצה שלפתי סיגריה לא הייתי מוכנה לסבול את המחזה הזה שהעלה, כמות האלכוהול והסעודה הזאת לא באה לי בטוב שלא נחשוב על הריקודים אחר כך אוי אלוהים. עקבתי אחר העשן שאני עושה וניסיתי להירגע לנשום עמוק לפני שמשהו כאן יתפוצץ. חזרתי לאולם ההוא שבכלל לא הכרתי מימי אימא סימסה שהיא חזרה הביתה שהכל בסדר, למקרה שדאגתי לה ואני ממש בת למופת שבכלל לא דאגה אם היא שבה בשלום הביתה כל מה שהיה לי בראש כרגע זה יהונתן... איך אני מוציאה אותו מהראש שלי לעזאזל... איך? הריקודים התחילו ריקודים קצביים כולם הצטרפו מלבדי לא רציתי, שנאתי אנשים בעיקר את הצוות הזה כולם אנטיפתים מלבד מיכל שהיא בסדר.

" בואי לרקוד" ראיתי את יהונתן עומד מולי בריקוד משונה חצי שיכור חצי עייף.
" לא תודה, אמרת שאתה לא רוצה מחויבות אני מנסה לקיים את ההבטחה שלך"
" לא ביקשתי שנתחתן אלא רק לרקוד, קדימה אל תהיי קשה" לקח את ידיי וגרר אותי לרחבת הריקודים, עשיתי את עצמי רוקדת וניהנת ויהונתן היה קרוב יותר מדי, לעיתים גופנו נגע זה בזה ואני מנסה להתרחק רק כדי שלא יקום עם חרטות יום למחרת ויאשים אותי גם בזה.
" אני הולכת" סיננתי ויצאתי החוצה אבל הוא הלך אחרי.
" למה אתה לא נותן לי מנוחה ממך?" צעקתי עליו.
" אני לא יכול לראות אותך יושבת לבד... זה מפריע לי" אמר ונגע בלחי שמאל שלי. ואני משותקת.
" אם את בחוץ אז גם אני" אמר בתוקף ובלבל אותי.
" אתה שיכור לך לשבת רחוק ממני!" הפצרתי בו אבל כידוע ליהונתן קרסנטי הוא מעולם לא מקשיב למה שאומרים לו אלא ממשיך בשלו.
" את משגעת אותי... אני רוצה לנשק אותך אבל לא רק... לחבק, לזיין ואף פעם לא יימאס לי... אני רוצה אבל לא יכול... וזה הורג אותי את... את מטריפה אותי" המילים הגסות שלו נשמעו לי כל כך מושכות, רציתי להחזיר לו את אותן המילים אבל השפוי מבנינו צריך לעצור את זה לפני שיהיה מאוחר ומישהו יראה אותנו.

הוא תפס בישבני והידק את גופי אליו, רק מן המגע הזה הרגשתי דברים שמזמן לא הרגשתי... הגוף מתעורר, הלב נפתח אבל הראש אומר לא, לא אביגל תתרחקי מהבחור יפה התואר הזה ותמשיכי בחיים שלך. הוא העביר את שפתיי בשפתיו וריח וודקה נידף ממנו אבל לא היה לי אכפת הבושם המתוק שלו כיפר על כך, רציתי אותו קרוב אליי... יותר ממה שנדמה אבל אז החלטתי שאולי זה לא טוב והוא יכעס, שהאלכוהול דיבר ואני לא התנגדתי ושוב יצא לי שם רע. זה כאילו המלאך הטוב שלי והמלאך הרע שלי מתווכחים בניהם ורק אחד בסוף מנצח.
" יהונתן... אנחנו לא יכולי.. ם... אני לא... יכולה" ניסיתי לומר בין נשיקה לנשיקה הוא הצמיד אותי לקיר בטירוף והמשיך לנשק בתשוקה, ואני מתמוגגת ופתאום נהיה לי חם מהרגיל.
" יהונתן... בוא נפסיק... אני רוצה... אבל אתה..."
" די יהונתן... תסתכל עליי רגע" הפסקתי אותו שמתי את ידי על כפתיו ואמרתי:

" אנחנו לא יכולים לנהל רומן עכשיו כי אני, אני זו שהרגה את ההורים שלך!" זהו אמרתי את זה וקיוויתי שהוא מספיק שיכור בשביל לא לזכור את הנתון הזה מחר.

המשך יבוא..
חג שמח לכולם
פנקו בדירוג :)

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Maya B עקוב אחר Maya
שמור סיפור
לסיפור זה 4 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
אנונימית 1
אנונימית 1
הורגת אותי כל פעם מחדש
הגב
דווח
Maya B
Maya B
❤❤
הגב
דווח
Vivi Stories
Vivi Stories
הרגת אותי!!
איזה פרק... מתה על המתח הזה!!!
הגב
דווח
טען עוד 13 תגובות
כותבי החודש בספרייה
Maya B
יש לנו משהו מיוחד -36 ואחרון!
יש לנו משהו מיוחד -36 ואחרון!
מאת: Maya B
צרות של עשירים פרק 50 ואחרון!!!
צרות של עשירים פרק 50 ואחרון!!!
מאת: Maya B
צרות של עשירים פרק 45
צרות של עשירים פרק 45
מאת: Maya B
צרות של עשירים פרק 36
צרות של עשירים פרק 36
מאת: Maya B
אהבה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
מרתק
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Eltchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
מאת: Shirel Ben-Or
המדורגים ביותר
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer