כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1 2

אף פעם לא מאוחר פרק-8

פעם הכל היה תמים, ללא הטכנולוגיה כולם באמת יצאו החוצה בילו, הילדים שיחקו בכדור ולא היו במסכים כמו היום. וגברים היו מכבדים יותר...

" אז מה נקודה את רוצה לעבוד כאן?" הנהנתי מובכת.
" התקבלת" ענה בכזו מהירות שגרמה לי לפקפק בעצמי מה אם אני עבריינית או לא טובה במלצרות? ככה סתם לקבל אותי?
" אין ראיון? ככה סתם?" שאלתי.
" אני יודע שאת יודעת למלצר, תבואי מחר בשש נדבר על הכל" הנהנתי ולרגע אחד אהבתי אותו מההזדמנות שנתן לי להרוויח כסף.

" נהניתי היום, מה דעתך שנצא מחר לים?"
קיבלתי הודעה מנתנאל כשחזרתי הביתה אחרי חקירה ארוכה של אימא, בה הייתי צריכה לספר לה איך היה הדייט שלי.
" נשמע לי טוב, מתי?"
" חשבתי בבוקר את יכולה?" סימס חזרה.
" רק אחרי אחת עשרה, מתאים לך?"
הוא שלח סמיילי כאות חיוב ולמען האמת התכווצה לי הבטן רק מלחשוב על שנינו הולכים לים, בהתחשב בעובדה שכמה שנים לא הייתי בחוף ים רק בגלל החול שלא תמיד אהבתי לא כי רותח ברגליים אולי מפני שכולם דורכים שם ותמיד יש הרבה אנשים. למחרת בבוקר יצאתי לסבתא רבקה עם תיק ובגדים להחלפה.

" סבתא רבקה?" צעקתי לראות היכן היא נמצאת בתוך הבית והופתעתי לגלות שהיא בחדר השינה בוהה באלבום תמונות ישן.
" את מתגעגעת?" סיננתי והתיישבתי על ידה.
" פה שלמה ואני שתלנו צמח בגינה" שלמה זה אחיה הגדול ששרד את זוועות השואה ונפטר מהמחלה לפני שלוש שנים ומאז סבתא רבקה מלאת מחשבות וזיכרונות על העבר שלה.
" אתם נראים כל כך מאושרים!" אמרתי ושמתי את ידי על כתפה.
" כן" מלמלה.
" הייתי רוצה לחיות בתקופה אחרת" סיננתי בפניה והיא נדהמה.
" מדוע חומד?" שאלה אותי והסתכלה עליי.
" פעם הכל היה תמים, ללא הטכנולוגיה כולם באמת יצאו החוצה בילו, הילדים שיחקו בכדור ולא היו במסכים כמו היום. וגברים היו מכבדים יותר... לא יודעת הכל היה אחרת מהיום" פלטתי אנחה והיא הסתכלה עלי בתמימות דעים תוך כדי הנהון. סבתא רבקה שמחה לשם שינוי שאני עוזבת מוקדם בשביל לבלות בעצמי למרות שהמצפון שלי לא הרגיש כמוה יצאתי בכל זאת ואבא התקשר פתאום.
" כן אבא?" תמיד עניתי לו בצורה הזו הוא כבר התרגל.
" מאמי שומעת? שבוע הבא אני חוגג יום הולדת, דיברתי עם נמרוד הוא יגיע אימא שלך התנגדה אבל את תבואי נכון?" הרופא מתוכו דיבר, אפילו לא שאל לשלומי פשוט הטיח את מה שיש לו לומר או לשאול וחיכה לתשובה.
" אגיע, רק תשלח מיקום ושעה"
" תבואי עם בן זוג" פלט פתאום ונדמה שזרע לי מלח על הפצעים.
" טוב אבא אני קצת עסוקה..."
" טוב מותק, בי" גם הוא היה קצר בזמן וכבר מרחוק ראיתי את נתנאל מחכה לי בחנייה.

"אז לאיזה חוף נוסעים?" שאלתי אותו ברגע שנכנסתי למכונית.
" יש חוף די שקט חצי שעה מכאן אבל אם את רוצה לחוף המוכר והידוע אני בעד" התלבטתי וחשבתי עד שאמרתי.
" הרבה אנשים עושים לי כאב ראש"
" הבנתי אותך" אמר ועשה פרסה לאחור.
" את הבחורה הכי שקטה שהכרתי" אמר וזה היה נשמע שהוא הכיר עשרות אלפי בנות לפניי.
" נשבע לך בדרך כלל הבנות מקטרות שלא הספיקו להתארגן כי הגעתי מהר או מתנצלות על האיחור אבל את לא התלוננת, קשה למצוא בנות כמוך" אמר ותהיתי מה זה כמוך במקום לענות לו הסתכלתי על החלון וחיכיתי שנגיע כבר.
" נכנסים למים?" אמר וכבר התחיל ללכת לכיוון המים.
לי לוקח זמן להתרגל למים בהתחלה מעט קפוא לי עד שהאיזור הרטוב מתחמם ואז מרטיבה עוד חלק קופאת לשנייה ומתרגלת וזה חוזר חלילה אבל הפעם לא הצלחתי לזוז אחרי הצעד הראשון ונתנאל צועק לי מרחוק שאכנס כבר כשכל מה שרואים ממנו זה את הראש.
" איך הצלחת להיכנס" אמרתי ברעידות קלות.
" פשוט תכנסי אל תהיי יותר מדי מחושבת" טוב על החיים ועל המוות נפלתי לתוך המים בכוונה בהתחלה היה כל כך קר אבל אחר כך כבר התרגלתי ושחיתי לכיוונו. הסתכלתי על השמיים והוא הביט בי לא רציתי להסתכל חזרה כדי לא ליצור מתח זה עדיין מרגיש לי מוזר למרות שהוא מושך ומצא חן בעיניי יותר ויותר.
" יש משהו מעניין בשמיים" שאל אותי והתקרב אליי.
" סתם זה המחשבות שלי"
"הייתי מת לדעת על מה את חושבת"
" יש דברים נסתרים" סיננתי כמו השיר והוא חייך.
" את בהחלט שונה עכשיו אני בטוח בזה" אמר ואז הייתה שתיקה מביכה, שתיקה שבה מתחשק לך להמשיך להביט בעיניים שלו ולעוף אל תוך המחשבות שלי אפילו שהן מעייפות אותי. הוא חיבק את גופי בתוך המים והפעם היינו צמודים כל כך.
" אז מה עכשיו?" שאלתי אותו והרגשתי את הנשימות שלו.
" את מצאת חן בעיניי, אביגל"
" גם אתה" אמרתי בכנות והוא התקרב ונתן לי נשיקה חפוזה ואז התרחק.
" אתה פוחד לנשק אותי?" הניד את ראשו לשלילה ונישק אותי נשיקה ארוכה יותר וכבר יכולתי לתאר את הסיטואציה אילו היו מצלמים אותנו איך זה נראה מהצד ואז הרגשתי שהוא מוריד לי את החלק העליון של בגד הים.
" מה אתה עושה?" הרחקתי אותו ממני בכעס.
" חשבתי ש..."
" חשבת לא נכון... אני לא מבינה מה הקטע שלכם בנים לחשוב שאם נישקתם בחורה מותר לכם להתקדם עוד צעד? זה מכעיס! חשבתי שאתה לא מהבחורים האלה!" פלטתי בכעס והלכתי לכיוון היבשה כל כך התרגזתי והוא שחה בעקבותיי.
" אני מצטער" אמר כשהגיע ליבשה והלך אחריי.
" אל תלך אחריי אגיע הביתה בעצמי!" כעסתי והלכתי לכיוון תחנת האוטובוס עם התיק על הגב.
" אתה מנסה לבדוק את הגבולות שלי? אני לא מבינה ותפסיק ללכת אחריו אחרת באמת אתעצבן!" עצרתי לשם שינוי וראיתי אותו מולי.
" אני סך הכל חשבתי..."
" אז אל תחשוב! תבין לא הכל בחיים זה רק מגע צריך להבין שיש רגשות לפני הכל אבל מה אני מתפלאת לכם לגברים אין רגש כנראה" אמרתי והתחלתי לרוץ לכיוון היציאה הכי קרובה מחוף הים הזה. אנשים עוד יגרמו לי להתפוצץ, לפוצץ את השתיקה שלי ולחשוף אותה למה אני כזאת משונה, מתבודדת וחסרת אמפטיות. אני לא מחפשת לאהוב אנשים ודי קשה לי להתאהב במישהו נתנאל אולי מצא חן בעיניי אבל זה רחוק מלהתאהב בו מה חשבתי לעצמי בכלל, ללכת לחוף מרוחק עכשיו את תקועה כאן בתחנת אוטובוס שאלוהים יודע מתי יגיע אוטובוס.

" הי מותק האירוע ביום שלישי בשבע, אצלי בבית. את יודעת את הכתובת"

קיבלתי את ההודעה הזו מאבא, הוא גר במושבה בנימינה מקום נחמד שעוברות בה רכבות, הייתי אצלו רק פעם אחת מאז שעבר לשם עם ורד אשתו החדשה למזלי ורד אישה מקסימה ולבבית.
" הי אתה עסוק?"
שלחתי הודעה לאליעד הבחור שהייתי אותו לפני כמה ימים הוא וודאי יוכל לחלץ אותי מכאן.
" הי מותק, לא ממש. איפה את?"
הוא ישר יודע שמשהו קרה, כנראה מכיר אותי כבר מרוב כל הפגישות שלנו.
" די תקועה כאן בחוף הים"
" סמסי את הכתובת אבוא לקחת אותך"

הוא הגיע לקחת אותי אחרי חצי שעה בה חיכיתי בחום כשנתנאל נמצא בקרבת מקום.
" מה את עושה כאן לבד משוגעת אחת"
" עזוב טעות בכלל שהגעתי לפה, בוא ניסע אלייך" אמרתי ורציתי להתפרק קצת קרוב אליו ידעתי שאני לא צריכה אבל בכל זאת עשיתי את זה. כשאני נמצאת איתו באותה המיטה הגוף שלי אוטומטית מתנתק מהלב, הגוף פשוט מתחיל לשלוט והלב מסתתר בתוך ואדיש לכל מה שקורה.
" אני יוצא לעבודה עוד מעט את נשארת?" לא היה לו אכפת שאשאר עוד קצת אשתה קפה ואצפה בנוף התל אביבי שבו הוא גר.
" אלך, תקפיץ אותי הביתה?" הוא הנהן והחל להתלבש.

יום שלישי הגיע והייתי צריכה לצאת כבר לתחנת הרכבת בשביל להספיק להגיע לאבא, אימא עיכבה אותי בצילומים שלה בטענה כמה יפה אני עם השמלה שקנתה לי. שנאתי שמלות לא בגלל שהן לא יפות לי, אלא כי שנאתי ששמלה מסמלת נשיות גברים לא לובשים שמלה, רק אלו שגרים בסקוטלנד לובשים חצאית אבל זה לא נחשב.
" אימא די עם התמונות אני יוצאת" זזתי במהירות לכיוון הדלת היישר למכונית שלי, כשהגעתי לתחנת הרכבת החניתי את המכונית שם ועל הדרך אמרתי לעצמי שאזכור איפה חניתי.
" הרכבת של השעה חמש וארבעים דקות תצא מרציף אחד לתחנות..."

הכריזה החלה לדבר ובדיוק ראיתי את הרכבת באופק, אבא כל כך יתבאס שהגעתי ללא בן זוג אחרי שנתנאל פישל ככה אין סיכוי. המשכתי לעבוד בפאב למרות שיהונתן עושה פרצופים ומנסה לגרום לי להתפוצץ, זה לא מצליח לא הוא לא ישבור אותי ויגרום לי להתפטר. שמתי את האוזניות בתוך אוזניי והבטתי בנוף. אהבתי לשמוע שירים קצביים במיוחד בשפה הספרדית זה גורם לי להתנתק מעט מכל העברית מסביב, לנטרל את עצמך ופשוט לשקוע בקליפ.
" אבא אני כבר בתחנה" חייגתי אליו.
" תצאי משם וחכי לי בחוץ איפה תחנת האוטובוס אני שם" הוא הגיע לאסוף אותי למרות האיחור ההיסטרי שלי.
היו כל כך הרבה אנשים בבית והוא היה נראה שונה מן הפעם הקודמת אפילו היה קייטרינג.
" אביגל? בואי אני רוצה שתכירי חברים טובים שלנו" אמרו לי יחד אבא וורד ולקחו אותי למשפחה אחת שישבה בסלון, ואני כבר הכרתי אותם מבלי שידעו, הסתכלתי עמוקות בעיניים של יהונתן הלבוש בחליפה שחורה, באיתי הקטן ובשני ההורים שלו מחייכים אליי ואני אליהם מתוך נימוס ושוב לא האמנתי מה הוא עושה כאן בבית של אבא שלי, לקחתי נשימה עמוקה להרגיע את עצמי תוך הסתכלות בעיניו של יהונתן.

המשך יבוא...

איזה כיף לראות את הדירוגים ואת הפרגון הזה מכם!
לגמרי לא מובן מאליו!
מודה לכולכם ומקווה שנהניתם גם מהפרק הזה,
כמובן אם אהבתם אל תשכחו לפנק בדירוג :)
סוף שבוע נפלא שיהיה!

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Maya B עקוב אחר Maya
שמור סיפור
לסיפור זה 5 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
מרתק!
הגב
דווח
Maya B
Maya B
תודה רבה :)
הגב
דווח
ג׳ירפה ✌
ג׳ירפה ✌
סטוקר
הגב
דווח
טען עוד 9 תגובות
כותבי החודש בספרייה
אהבה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
מרתק
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Eltchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
מאת: Shirel Ben-Or
סיפורים אחרונים
Mariposa De barrio
Mariposa De barrio
מאת: אביטל סיאני
במגרש במכוניות
במגרש במכוניות
מאת: גלעד חיים אריאל
הלב
הלב
מאת: Jul ...
אתה ואני סיפור אהבה בלתי נשכח
אתה ואני סיפור אהבה בלתי נשכח
מאת: אנונימית אנונימית
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D