All you need is love - פרק 3
פרק המשך!
אני ממתין בשתיקה לתשובה שלה.
"זה תלוי", היא אומרת. "אני אצטרך לקרוא לך ד"ר מונרו, או סם?" היא שואלת בשעשוע.
אני מחייך. "רק סם." אני לא מאמין! היא באמת הסכימה!
"אליזבת -" אני פותח.
"לורן". היא מתקנת אותי. "לורן זה השם השני שלי אבל זה השם שבו אני משתמשת" היא מחייכת חיוך נבוך.
"אז לורן," אני מתקן את עצמי בחיוך. "מה דעתך על 20:00?"
"בסדר" היא משיבה. "סמס לי בערב" היא אומרת בחיוך קטן ויוצאת מהמשרד שלי. אני חושב לעצמי שהרגע הזמנתי מטופלת לצאת איתי, והיא הסכימה! אני מביט במבט חטוף על הרשימה שלי לראות מי המטופל הבא, ומתעכב על שמה של לורן-אליזבת. משמאל לשם שלה, אני רואה את המספר שלה ובלי להתאפק אני מעתיק אותו לנייד שלי.
אני ממהר. סיימתי כרגע עם המטופלת האחרונה, קשישה חביבה בת 80 שסובלת מרעשים באוזניים ובאה בערך כל חודש לבדיקה. השעה 16:00, שאני מזהה את האאודי A4 שלי מרחוק ומתקדם לעברה. אני מגיע הביתה ונכנס למיטה לנוח קצת לפני הפגישה שלי עם לורן.
*19:30*
אני לחוץ נורא. אני לא יודע למה אבל אני חייב שהדייט הזה ילך טוב. אני לא מבין למה אבל משהו בלורן כבש אותי. אני מרגיש שאני חייב להצליח הפעם. זה לא יהיה דייט כושל נוסף, רק אלוקים יודע כמה כאלה כבר היו לי..
אני מסמס לה "היי, מה קורה? מה הכתובת שלך?"
אני מחכה מתוח לתשובה.
כעבור דקה אני שומע את השריקה המוכרת של הוואצפ.
"היי :) שולחת לך מיקום."
שריקה נוספת, ואני מקבל את המיקום שלה.
אני נרגע. היא במרחק 10 ד נסיעה. יש לי כמה דקות להתעשת.
אני נעצר בחוץ לביתה של לורן ב- 19:59. עדיף מוקדם ממאוחר, כמו שאמא שלי תמיד הייתה אומרת. אני חושב לעצמי אם היא הייתה אוהבת את לורן. אני מתנער מהמחשבות ויוצא לפתוח ללורן את הדלת.
'דאם.' המחשבה הראשונה שלי הייתה. השנייה הייתה 'אני בר מזל ברמות'. לורן לבשה שמלה בצבע כחול כהה, הצבע האהוב עליי. בגלל הקור היא שמה קרדיגן אלגנטי, שהחמיא לגופה הארוך. היא הייתה מאופרת בקלילות, כמו שאני אוהב. השיער המתולתל שלה, שמגיע עד מותניה היה מפוזר באלגנטיות על גבה ומסביב לפניה, בונה מסגרת חיננית. התוצאה הסופית הייתה עוצרת נשימה.
"את מסתכל עליי ככה כי אני נראית טוב, או כי משהו לא בסדר בשמלה שלי?" היא מגחכת לעברי, מבט משועשע על פניה.
"את נראית מדהים," אני אומר אחרי כמה שניות שהתאפסתי על עצמי.
"בבקשה גברתי," אני מחווה לעבר הדלת הפתוחה בתנועה ג'נטלמנית.
"תודה רבה לך אדוני," היא קדה בשובבות ונכנסת. אני הולך מסביב לרכב ונכנס למושב הנהג. "שנלך?" אני שואל בחיוך.
היא מחייכת ומהנהנת בראשה.
אני מתניע ומתחיל בנסיעה.
אשמח לתגובות שלכם! זה הסיפור הראשון שלי ואני חדשה בזה נורא.. אשמח לביקורות כמובן (:
תודה לכל מי שקורא, אוהבת אתכם. ❤
חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!
שלח תגובה
