כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
2 2

כבר לא שלי- פרק 7

אמא שלי

אבא ניתק את השיחה והביט בנו כשידיו ושפתיו רועדות,
ואמר שהוא לא בטוח מה קרה והוא חייב לרוץ, לקח את המפתחות של הרכב ויצא מהבית לא לפני שצעק בקול חנוק שלא נצא מהבית.
השקט המשיך, אני ואחותי הקטנה יושבות בסלון באותה התנוחה לפני שאבא עזב עד שלאלי שברה את השקט
"אני לא מבינה, אמא הייתה באיזור של התאונה?
למה אנחנו לא מתקשרות אליה?"
אמרה והרימה את הנייד שלה מהשולחן וחייגה בזרירות את המספר. "השיחה מועברת לתא הקולי, אולי קרה משהו לפלאפון?
אני מחייגת לאבא" לאלי ניסתה להסיח לעצמה את הדעת בנסיונות כושלים.
"גם אבא לא עונה, הם רוצים להשאיר אותנו פה בחוסר וודאות?
מה קורה שם אריאל? ולמה את אדישה כל כך?"
אמרה בקול חנוק עד שכבר לא יכלה להתאפק ופרצה בבכי.
משכתי אותה אלי וחיבקתי אותה,
חיבקתי אותה במשך לא יודעת כמה זמן, אולי כמה שעות עד שנשמע לפתע רעש המפתח שננעץ בדלת מצידה החיצוני והקפיץ את שתינו ממקומנו.
אבא נכנס בשקט כשפניו אדומות.
"בנות שלי, אמא נהרגה בתאונת הדרכים" כשאמר את המילה האחרונה קולו נשבר והפך לזעקה,
אבא שלי בוכה בכי קורע לב ונשמה, לאלי נעמדה וזרקה כל מה שתפס את עיניה,
מהתיק שלה ועד לקערת נוי אקראית שעיטרה את שולחן הסלון. המשיכה לפיצוץ כל הבלונים שעבדה מאוד קשה לנפח את חלקם ולסדר אותם כמה שעות קודם לכן.
הפכה את כל הבית וצרחה בקולי קולות "איפה אמא שלי"
ואני? אני ישבתי על הספה באותה תנוחה כבר כמה שעות, הפנים שלי חסרות הבעה. זה לא יכול להיות.

קברתי את אמא שלי, קברתי את אמא שלי ואת אחי הקטן שמתגורר לו בבטנה כמעט שלושה חודשים.
את השבוע של השבעה העברתי בחדרי,
מותירה את לאלי ואבא להתמודד עם כמות האנשים שבאו לנחם, שום דבר לא ינחם.
עברו שלושה שבועות מהמוות של אמא שלי,
יום שישי בערב, אני, אבא ולאלי ישבנו בשולחן האוכל לא לפני שאבא עשה קידוש כל כך ריק, בלי תוכן ובלי אמא.
אכלנו ממולאים שאבא הכין,
אבא ואני עדיין לא חזרנו לעבודה,
לאלי עדיין לא חזרה לבית הספר. זה לא היה מתוכנן, אנחנו פשוט לא מדברים על זה ונשארים בבית כאילו גיבשנו החלטה אילמת להשאר לבד ביחד, שלושתינו.
"אריאלי, לאלי, ביום ראשון אני חוזר לעבודה ואני רוצה שתחזרו כל אחת לעיסוקיה,
לאלי את כמובן תחזרי לבית הספר ואריאלי, אל תקברי את עצמך בבית.
או שתחזרי לעבודה או שתצאי קצת, לפחות עם חברות שלך.
בנות שלי, החיים יותר חזקים מהכל ואני לא רוצה שנתפרק"
פה הוא התחיל לבכות, ויחד איתו אני ולאלי
"אין דבר שאני מתגעגע אליו יותר מאמא שלכן, הגוף שלי נשרף כל יום מחדש שאני קם למציאות שהיא לא איתנו יותר,
אני מת בכל בוקר מחדש שאני לא מלטף את הבטן ההריונית שלה וצוחק על כמה שהיא שמנה"
נקרענו, שלושתינו נקערנו מכאב, אבא שלי חסר אונים כי אשתו כבר לא פה.
לאלי איבדה את הצבע שלה בחיים, אחותי הקטנה לא מצליחה לחייך כי אמא שלה כבר לא פה.
והגוף שלי פה אבל אני מתה מפנים,
אמא שלי היקרה שלי כבר לא פה לשמור עלי מהכל.
אבא הוציא מכיסו שרשרת זהב שקנה לאמא ותכנן להביא לה אותה ביום ההולדת, ביום ההולדת ההוא שהרס את הכל.
הוא הוציא שרשרת עם דמות של אשה הריונית עם עובר קטנטן בבטנה,
שרשרת שהוא החליט לענוד בעצמו כתירוץ שהיא תמיד תהיה איתו, הוא לא מבין ששום תכשיט מזדיין לא ישנה את התמונה.
והנה, זה שוב נחת עלי כמו פצצה, אמא שלנו כבר לא תחזור.

עוד לילה שאני לא מצליחה להרדם,
הפלאפון לא מפסיק לצלצל ואני אפילו לא קמה לבדוק איזה שם מופיע על הצג.
שמעתי צפצופים בלתי פוסקים מלמטה, מהרחוב, והפלאפון ממשיך לצלצל.
קמתי להשתיק אותו וראיתי את השם של ליאור,
החלקתי את האצבע ימינה כדי לענות.
"אריאל!" נשמע קולו מופתע ומעט צועק
"מה?" עניתי אמנם באדישות אבל שמחתי כל כך לשמוע את הקול שלו
"אני מחוץ לבית שלך, את לא עונה לי כל כך הרבה זמן,
לא ראיתי אותך הרבה זמן ואני רוצה לראות שהכל בסדר.
אפשר לעלות אליך?"
"אני באה" אמרתי ולא חיכיתי לתשובה, ניתקתי.

פתחתי את הדלת והוא עמד שם רטוב מהגשם של סוכות,
מהגשמים המרגשים של תחילת החורף,
מרגשים ממש כמו הנוכחות שלו פה, שוב.
הסתובבתי וסימנתי לו להכנס, התקדמתי לחדרי והוא בא בעקבותיי לא לפני שנעל את הדלת בלי שאמרתי לו.
נשכבתי על המיטה וחזרתי להביט בטלויזיה,
הוא נשכב על ידי ושתק כמו שרק הוא יודע לשתוק.
עברו כמה דקות ששנינו מהופנטים למסך הטלויזיה.
"תסתובבי אלי" ליאור ביקש ומיד נעניתי,
הסתובבתי לכיוונו והוא עשה את אותה הפעולה לכיווני.
עוד כמה דקות ככה, מביטים אחד בשני, קצת מחייכים, הוא נצמד אלי וחיבק אותי, הרשיתי לעצמי לבכות כל כך חזק, לבכות בכי אמיתי מאז שהיא נהרגה.

אני חושבת שבכיתי יותר משעה ברצף,
הוא לא הרפה את ידיו ממני וחיבק אותי כל הלילה,
הוא בכה יחד איתי. בשלב כלשהו הדמעות התייבשו והתרחקתי מעט, מאפשרת לעצמי לראות את הפנים שלו.
כל כך צמודות אלי.
"כואב לי שאת צריכה לעבור את זה" פלט לעברי בלחש.
"התגעגעתי אלייך ופחדתי לבוא לפה, היום כבר לא החזקתי את עצמי" הוא הוסיף.
"אתה יודע משהו? לפני שיצאנו לדייט ההוא, אני לא יודעת אם לקרוא לזה דייט. אבל לפני הפגישה ההיא סיפרתי לאמא שלי עליך, סיפרתי לה שאני לא יודעת למה אני לא מפסיקה לחשוב עליך.
היא אמרה לי שהיא סומכת על השיקולים שלי ושאם תעצבן אותי, יהיה לך עסק איתה."
הוא חייך אלי, הוא חייך את החיוך ההוא שמהפנט אותי כל פעם מחדש, החיוך ההוא שגורם לקמטים מתחת לעיניים שלו, לקמטים הכי חמודים שראיתי אי פעם.
"אז אני מבטיח לה שאני לא אעצבן את הבת שלה אף פעם.
ויותר מזה, אם הייתה לי הזדמנות להגיד לה שאני אוהב את הבת שלה, הייתי עושה את זה"
הפרפרים בבטן, הו הפרפרים המגושמים והיפיפיים שמתרוצצים לי בבטן, הוא לעולם לא ידע מה הוא גורם לי להרגיש.
התנשקנו, נשיקה איטית שהרטיטה כל חלק בגוף שלי.
נרדמנו מחובקים ואני רק עצמתי את עיני והתפללתי לאמא שהכל יהיה בסדר,
שתעזור לי להצליח לחייך ולהרגיש מאושרת עם הבחור שלי,
שאמן שהוא יצליח למלא את הבור העצום שיש לי בלב.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Ariel @ עקוב אחר Ariel
שמור סיפור
לסיפור זה 9 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Orel Shushan
Orel Shushan
את חייבת להמשיך פליזזזזז
הגב
דווח
Ariel @
Ariel @
מבטיחה שבקרוב! כמו שאמרתי, מעדיפה לעלות פרק איכותי ומרתק מאשר פרק לא מעניין וסתמי. ותודה רבה ♥
הגב
דווח
guest
מתי ההמשך?
הגב
דווח
טען עוד 8 תגובות
כותבי החודש בספרייה
נעורים
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
אני בהריון...
אני בהריון...
מאת: Adam gustavo Zyl
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
למה את לא עונה לי?
למה את לא עונה לי?
מאת: אתי בן ארויה
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
הספר שלי, "מסדרונות" - 5 הפרקים הראשונים לקריאה
הספר שלי, "מסדרונות" - 5 הפרקים הראשונים לקריאה
מאת: אפריל גל גילרוביץ'
אהבה של חורף
אהבה של חורף
מאת: אפריל גל גילרוביץ'
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
סיפורים אחרונים
בכל הכח 7
בכל הכח 7
מאת: שיר פיליבה
בכל הכח 7
בכל הכח 7
מאת: שיר פיליבה
מנהרת התנים פרק 9
מנהרת התנים פרק 9
מאת: אביטל סיאני
אתמול גיליתי איך נראה השטן
אתמול גיליתי איך נראה השטן
מאת: E S
מומלצים מהמגזין
GAME OVER עבורה?
GAME OVER עבורה?
מאת: שבורת כנף
על המוכר והזר
על המוכר והזר
מאת: שבורת כנף
לאן נעלם הנסיך על הסוס הלבן?
לאן נעלם הנסיך על הסוס הלבן?
מאת: שבורת כנף
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay