כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
2 1

אני גאיה: פרק שביעי- ילדה גדולה:

״את שקרנית!״ הצעקה של מיה קרעה את עור התוף שלי. הרחקתי את הפלאפון מאוזני במהירות, פוקחת את עיניי בחוסר אונים. ״עומר אשכרה הציע לך להפוך לשותפה שלו?!״ ״מיה-״ הרמתי את פלג גופי העליון, מתיישבת במיטתי. איזו טעות- סחרחורת אחזה בי, גורמת לי להניח את שתי ידיי בחוזקה לצידי. הפלאפון שלי נשמט על המזרון הרך, ולמרות שהיה רחוק מאוזניי, עדיין הצלחתי לשמוע את מיה צווחת באוזני

פרק שביעי- ילדה גדולה:

״את שקרנית!״ הצעקה של מיה קרעה את עור התוף שלי. הרחקתי את הפלאפון מאוזני במהירות, פוקחת את עיניי בחוסר אונים. ״עומר אשכרה הציע לך להפוך לשותפה שלו?!״
״מיה-״ הרמתי את פלג גופי העליון, מתיישבת במיטתי. איזו טעות- סחרחורת אחזה בי, גורמת לי להניח את שתי ידיי בחוזקה לצידי. הפלאפון שלי נשמט על המזרון הרך, ולמרות שהיה רחוק מאוזניי, עדיין הצלחתי לשמוע את מיה צווחת באוזני.
הרמתי את עיניי אל החלון בחדרי, מביטה בשמי הלילה מביטים בי. ״חתיכת סתומה.״ מלמלתי לעצמי, מושכת את הפלאפון בחזרה אלי.
״איך הגעת למצב הזה בכלל?! את יודעת שזה שיא, כן? כי כשאני רבתי פעם עם אבא והחלטתי שאני באה לגור איתו- הוא דחה אותי. הוא אמר ׳אני מוכן לארח אותך. לא לגור איתך׳,״ טון קולה הפך עבה בניסיון לחקות את אחיה החורג ללא הצלחה. מה שכן- היא הצליחה להצחיק אותי, וזה גרם גם לה לצחוק. ״בכל אופן, זה אומר שהוא פאקינג אוהב אותך! מי יודע, אולי הצלחתי לעשות כאן את השידוך של חייך!״ לא הייתה לה ברירה אלא לנשום, ואז הצלחתי להשחיל משפט שלם.
״מיה, את טיפה מגזימה, את יודעת את זה. נכון?״
״את היא זאת שממש לא מגזימה.״
הרחקתי את הפלאפון מאוזני, מביטה בשעה המאוחרת. ״לעזאזל, מיה, עכשיו ארבע לפנות בוקר כאן. מה קורה איתך?״
״ברגע שהצלחתי להתפנות מהעומס של החיים- התקשרתי אלייך, חצופה! את צריכה להעריך אותי!״
״אני הכי מעריכה אותך בעולם, מיה, ואני מאוהבת בך ומעריצה שלך, ואת החברה הכי טובה שלי. בכל השעות של היום, לא בארבע לפנות בוקר.״
״חברות אמת נמדדת בכל זמן ביום!״
״קרה משהו, חברה שלי?״
״בטח! את פאקינג הופכת לשותפה של אח שלי! מתי אני באה לבקר אותכם?״
״לעולם לא.״ מלמלתי, נוחתת על הכרית בחזרה.
״עכשיו אני מבינה למה עומר אוהב אותך. שניכם אוהבים להיות לא נחמדים אלי!״ היא התלוננה. ״ולמה שאני לא אבוא קצת לבקר? נעשה שופינג! ומסיבת פיג׳מות!״
צחקתי. ״זה כי אני לא נשארת פה. עומר באמת מקסים, והוא אירח אותי ממש יפה. אבל חשבתי על זה לעומק.״
״ו... ?!״ היא צעקה עלי בכעס.
״והגיע הזמן שאני אחזור לארץ. ההורים שלי בטח עוד יומיים יתקשרו לכעוס על העלמות שלי, ואין לי כוח לזיבולי השכל שלהם.״
״גאיה, את פשוט חסרת אופי!״ טון קולה השמח של מיה נעלם לחלוטין. זה טיפה הפחיד אותי. ״לעזאזל! אפשר לדעת לשם שינוי מה את רוצה לעשות ולא ההורים שלך?!״
״מה זאת אומרת ׳מה את רוצה לעשות׳? אמרתי לך, הגיע הזמן שאני אחזור, אני לא יכולה להתחבא לנצח.״
״ומי אמר שאת מתחבאת?״
״כולם, בערך, מיה! את לא קוראת עיתונים? חדשות הבידור?״
״אני מצטערת להיות זאת שמבשרת לך את זה, גאיה, אבל אף אחד לא צופה בחרא הזה חוץ ממך. למה שלמישהו כל-כך יהיה אכפת איפה את עכשיו? ההורים שלך בכלל יצרו איתך קשר מהרגע שהחלטת להיפרד מאביתר, שאת כל-כך ממהרת לחזור בשבילם?״
״אני לא חוזרת בשבילם, מיה.״
״אז בשביל מי את חוזרת? כי לפני רגע אמרת שזה בגללם.״
המחנק חזר לגרוני. לא הצלחתי לדבר, ולמען האמת- גם לא רציתי.
״ואני חשבתי שהשינוי אווירה הזה יכניס לך קצת שכל לראש.״
נשמתי עמוק. ״אני לא מבינה, את לא רוצה שאני אחזור?״ דיברתי בלחש, מקווה שהרעד בקולי לא נשמע בצד השני של הקו.
מיה נאנחה עמוקות. ״גאיה-״
״אני בסדר, מיה.״
״אני בסך הכול רוצה לטובתך, את יודעת את זה.״
״כן, אבל אני פשוט לא מבינה מה הנסיעה הלחוצה הזאת לניו-יורק הייתה אמורה לעשות.״
״לתת לך את היכולת לדבר איתי בלי לבכות, גאיה. אני חושבת שהצלחתי.״
לא היה לי איך לענות לה. היא צודקת. ״אוף, מיה-״ הפעם היה תורי להיאנח. ״אני לא יודעת מה לעשות. אני כל-כך מפחדת.״
״ממה יש לך לפחד? יש לך משפחה וילדים שאת צריכה להאכיל? זאת רק את והעולם הגדול. את נמצאת במקום הכי טוב שאדם יכול להיות בו- בתחילת הדרך. את יכולה להחליט לעשות עכשיו מה שאת רוצה! את יכולה להגשים את החלומות שלך! למה בדיוק את מחכה?״
חיוך מר מילא את פניי. ״את צודקת, מיה,״ אמרתי בחוסר אמון מוחלט. ״אני אישן על ההחלטה הזאת עוד לילה ואז אני אחשוב מה אני רוצה לעשות.״
שמעתי את החיוך של מיה מעבר לקו, ויכולתי כבר לדמיין אותו בראשי. היא מרוצה מעצמה, אין בזה שום ספק. מיה היא מסוג האנשים שפשוט רוצה להפוך את העולם ליותר טוב. רק שהיא לפעמים לא שמה לב שהיא כופה את הטוב הזה על כולם. עוד לא ראיתי בן-אדם עם היכולת לסרב לה, ולכן פשוט השבתי לה חיוך עצוב מהקו השני.
״אני ממש שמחה שאת חושבת על זה שוב. אם תרצי לחזור כי זו תהיה ההחלטה שלך, גאיה, אני אקבל אותך בידיים רחבות. אבל זה יהיה בתנאי שתחזרי כי את מעוניינת לחזור, לא אף אחד אחר.״
״תודה, מותק.״
״תמיד פה בשבילך, חברה.״
״גם באמצע הלילה, לצערי.״
היא צחקה. ״לילה טוב, מתוקה.״
״המשך יום מקסים, מיה.״
השיחה התנתקה. וזה היה הרגע שבו התחלתי לבכות.

________________________

ישבתי בסלון, החלון הגדול היה פתוח, והשמיים היו כהים מהרגיל, או כך לפחות חשבתי. הבטתי בעיר העצומה שהתגלתה מולי, עיר ללא הפסקה; האורות מסביב היו עוד דלוקים, ויכולתי לדמיין את האנשים צועדים כרגע ברחובות הענקיים.
העיניים שלי עוד היו נפוחות. הרגשתי כאילו שנים לא בכיתי. כמו בלון ענק שמילאו אותו ביותר מידי אוויר, עד שהוא התפוצץ. ידעתי שזה יקרה, הבכי. לא יכולתי לברוח ממנו לאורך זמן.
הפלאפון שלי היה בין ידיי. שיחקתי בו, מסובבת אותו בין אצבעותיי, מחליפה את האחיזה שלו בין ידיי. לבסוף עצרתי, מביטה בו בחוסר אונים.
המספר הישראלי חויג במהירות, ללא הכרה בכלל. צלצול ראשון. המתנה. נשמתי עמוק. צלצול שני. המתנה. עכשיו כבר לא הצלחתי לנשום. ״הלו?״
שתקתי.
״הלו?״ הקול הפך גבוה יותר.
לקחתי נשימה עמוקה.
״הלו-״
״אימא.״
״גאיה,״ הקול הפך כועס. ״איפה את?״
״מה קורה אימא?״
״זה מה שאני צריכה לשאול אותך, חמודה.״ אנשים אחרים עוד היו עלולים להתבלבל ולחשוב שאימא שלי מביעה כלפי חיבה ודאגה, אך לא כך היו הדברים. ה׳חמודה׳ שלה היה עוקצני וטון קולה היה כעוס מהרגיל. לא ציפיתי למשהו אחר, ולכן גם לא כעסתי בחזרה.
״אני בסדר,״ משכתי באפי. ״מה עם אבא?״
״אני שומע אותך,״ קולו הרציני של אבי נשמע מצדו השני של הקו. לקחתי נשימה עמוקה במטרה לדבר, אבל אבי הקדים אותי. ״אפשר להבין מה הבת שלי והכסף שלי עושים בניו-יורק?״
כסף-כסף-כסף. הכול סובב סביב הכסף. ׳גאיה, את צריכה ללכת ללמוד משהו רציני, כדי שתהיה לך פרנסה. ׳ או ׳גאיה, את צריכה להפסיק עם הציורים המטופשים, הם לא יביאו לך את היכולת לחיות. ׳
״אתה עוקב אחרי?״ הופתעתי מהתשובה של עצמי.
״בוודאי. נעלמת מהבית באורח פלא. זאת אומרת, אני רגיל שכשהחברה שלך הזאת, מיה, מגיעה אז גם הצרות מגיעות איתה. על זה אימא שלך חטפה על הראש, הרי היא זו שקראה לה מלכתחילה. אבל מלשבת בחדר כל היום עם הציורים המפגרים, ועד לטוס לניו-יורק?! זו כבר הגזמה.״
״איך אתה יודע שהגעתי לניו-יורק?״ בלעתי את הכעס על מילותיו. אף פעם הוא לא אהב את מיה. בעצם, הוא אף פעם לא אהב אף חבר שהבאתי הביתה. אף אחד עד שהכרתי את אביתר. הרבה פעמים יצא לי לתהות אם אביתר יוצא איתי או עם אבא שלי, או את מי אבא שלי אוהב יותר; אותי או את החבר שלי. זאת אומרת, החבר לשעבר. אף פעם לא העזתי לשאול, ובוודאי שלא הייתי מקבלת על השאלות האלו תשובות רציונאליות.
״יש לי רואה חשבון, יקרתי. הוא מנהל את החשבונות של כולנו, בעיקר את אלו שאני מעביר אליהם כספים כל חודש.״ שנאתי את זה. שנאתי את היכולת של אבא שלי לשלוט לי בחיים. הדרך היחידה שדרכה יכולתי להמשיך ליצור וגם להרוויח כסף, הייתה ׳לעבוד׳ באחד העסקים של אבא. הייתי מגיעה לשעתיים כל יום, מחתימה כרטיס, וחוזרת לחדר היצירה שלי. אף אחד לא היה מרוצה מהסידור הזה, חוץ ממני. וגם אני לא הייתי שבעת רצון במיוחד. היחיד שאהב את הרעיון היה אביתר. ׳תחשבי על זה, מותק. אני ואת נשואים, את הולכת כל בוקר להחתים כרטיס, וחוזרת לטפל בילדים שלנו. ׳ שנאתי את זה. אני לא גננת ואני לא עקרת בית. מצד שני, אני גם לא אומנית, ככה שלא היה לי הרבה מה להגיד בנושא.
״זו חדירה לפרטיות!״ לא יכולתי יותר לשתוק. טון קולי הוגבר בכעס.
״חדירה לפרטיות? זה הכסף ששייך לי מלכתחילה, אז אני לא רואה מה לא נכון פה.״
״אריה-״
״אל תגידי לי ׳אריה׳, נעמה. הילדה החליטה שהיא משתגעת, וכל זה על חשבוני! היא נפרדה מהחבר שלה, שעשה לה רק טוב-״
״הוא בגד בי, אבא! מה לא מובן?!״
״בגד? תעשי לי טובה, בחורים לא בוגדים סתם. כנראה שלא נתת מעצמך מספיק, בגלל זה הוא הלך לחפש אצל אחרות-״
״אריה!״ אימא התערבה שוב.
״שקט שתיכן! אחרי שהחלטת שאת נפרדת ממנו, ועושה לנו בושות בכל ערוצי הטלוויזיה, עכשיו החלטת שאת הולכת לטייל בניו-יורק?! אני מפסיק את הסאגה הזאת כאן. אני העברתי הוראה לבנק- עד שאת לא חוזרת לארץ והולכת לסדר את כל העניינים שלך עם אביתר, את לא תקבלי ממני שקל! ולא כי אני מתקמצן עלייך, את יודעת שלא, זה כי הגיע הזמן שמישהו יעמיד אותך במקום! אם בן הזוג שלך לא הצליח, אני יעשה את זה.״
המחנק עמד בגרוני. ״אז יש לי משהו לחדש לך, אבא,״ לקחתי נשימה עמוקה, מנסה להסדיר את קולי. ״אני לא מתכוונת לחזור לארץ, ואני לא מתכוונת לחזור לאביתר. ויותר מזה, אין בי שום כוונה לקבל ממך ולו אגורה אחת! לא משנה מה יהיו ההחלטות שלי, גם אם אחזור לארץ בשלב מסוים, אני איתך סיימתי.״
״בסדר גמור, גאיה. בואי נראה איך תסתדרי.״
״אל תדאג, אבא. אני מסתדרת נהדר.״
שקט מילא את הקו. אחרי כמה רגעים יכולתי לשמוע את אבא צועק משהו לא מובן מרחוק, ואת אימי מבקשת את תשומת ליבו רק לכמה רגעים. ידעתי בדיוק מה היא מנסה לעשות, לגשר בנינו. הפעם זה לא יצליח לה כל-כך מהר.
״גאיה,״ שמעתי את קולה המאופק. ״גאיה?״
ניסיתי לשמור על הדמעות בפנים. רק שלא תשמע אותי בוכה, לעזאזל! ״מה, אימא?״
״את תצטרכי לחזור בעצמך.״
התחלתי לצחוק. ״את באמת אומרת את זה?״
״כן. אבא שלך אולי מדבר בצורה גסה ולא נעימה כל-כך, אבל בשורה תחתונה הוא צודק. הגיע הזמן שתחזרי הביתה, שתסדרי את הבלגן שהשארת אחרייך.״
דלת חדרו של עומר נפתחה. העברתי את מבטי אליו, מביטה בו מביט בי בתחתוני הבוקסר הצמודים שלו. אומנם הוא לא היה חטוב כמו אביתר וגופו לא היה מעוטר בשרירים חזקים, אבל הוא בהחלט נראה טוב כשכל גופו היה חשוף בפניי.
״אין לי מה לחזור לישראל. אתם כבר לא הבית שלי. מעכשיו אני חיה בניו-יורק, ואין לכם ברירה אלא לקבל את זה.״
עומר נשען על משקוף דלתו, מביט בי בעיניו העייפות. הדמעות כבר החלו למלא את פניי, ולמרות זאת לא הסטתי את מבטי. ההפך, המשכתי להביט בו, מנסה לתהות אם הוא קיבל את ההסכמה שלו.
״איך תשרדי שם, גאיה?!״ אימא איבדה איפוק לחלוטין. ״יש לך כסף, אבל גם הוא יגמר בשלב מסוים!״
״זה לא אמור לעניין אותך. אני כבר לא ילדה. אני אישה בוגרת ואני יכולה להתמודד בעצמי עם העולם.״
אימא נאנחה. ״את יודעת מה הבעיה? שאת יודעת שאם תפשלי תמיד אנחנו נהיה כאן. וזאת האמת, בשביל זה אנחנו כאן. אבל אולי הגיע הזמן שתלמדי על בשרך מהו העולם שם בחוץ.״
״אל תדאגי לי, אימא. גם אם אני אפשל, אני לא אבוא אליכם.״
הייתה שתיקה. יכולתי להבין שהיא נפגעה ממני, אבל לא הייתה לי ברירה אחרת. ״שיהיה לך בהצלחה.״
״תודה.״
לא לקח הרבה זמן עד שהשיחה התנתקה. הדמעות עוד מילאו אותי, ועומר עוד הביט בי מפתח דלתו. ״טוב,״ הוא אמר. ״לפחות עכשיו אני יודע שאנחנו שותפים.״ הוא התקדם אל המטבח. לא לקח הרבה זמן עד שהוא התיישב לצדי עם כוס מים קרים.
״תודה.״ מלמלתי, לוגמת מהכוס במהרה.
ידו נחה על הברך שלי, מלטפת אותה ברוגע מסוים. ״רוצה לדבר על זה?״
אני רוצה?

________________________

שבוע טוב, קוראים אהובים שלי 3>
כמו בכל שבוע- פרק. יותר מאשמח לשמוע את דעתכם עליו- דרך הצבעות ודרך תגובות.
אוהבת המון!

עריכה 23:41
היה חשוב לי לציין- אני כותבת גם פה
ככה שאין העתקה או משהו בסגנון. בנוסף, מוזמנים לקרוא משני המקומות, למרות שפה זה המעודכן יותר 3>

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Lin Amzallag עקוב אחר Lin
שמור סיפור
לסיפור זה 6 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Tzadef Asayag
Tzadef Asayag
המשך?
הגב
דווח
Lin Amzallag
Lin Amzallag
תכף- בדיוק עובדת עליו ;-)
הגב
דווח
אנונימית 1
אנונימית 1
מושלם
הגב
דווח
טען עוד 15 תגובות
כותבי החודש בספרייה
Lin Amzallag
אני גאיה: פרק שמיני- אולי כדאי שתחזרי:
אני גאיה: פרק שמיני- אולי כדאי שתחזרי:
מאת: Lin Amzallag
אני גאיה: פרק שלישי- חלום בלהות:
אני גאיה: פרק שלישי- חלום בלהות:
מאת: Lin Amzallag
אני גאיה: פרק תשיעי- נקמה:
אני גאיה: פרק תשיעי- נקמה:
מאת: Lin Amzallag
אני גאיה: פרק ראשון- טיסה לניו-יורק:
אני גאיה: פרק ראשון- טיסה לניו-יורק:
מאת: Lin Amzallag
סיפורים אחרונים
(18+) עדיין לא מכירה אותי
(18+) עדיין לא מכירה אותי
מאת: The Thousand Faces Villain
הנערה בעלת קשר הפרפר
הנערה בעלת קשר הפרפר
מאת: POOF PAF
הקורסלה של הסוסים-1
הקורסלה של הסוסים-1
מאת: אביטל'וש סיאני
הכרתי מישהו חדש
הכרתי מישהו חדש
מאת: C E
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D