כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 2

כבר לא שלי- פרק 6

השקט הנוראי

הרגשתי משהו מתהלך על ראשי ופקחתי את עיני בבהלה.
הפרצוף שלו היה במרחק של עשרה סנטימטרים מהפרצוף שלי, כמעט וקמתי להביא סרגל רק כדי לוודא שזה נכון, ידו טיילה על המצח שלי.
נרדמתי כשראשי מונח על ברכיו והוא בחצי שכיבה- חצי ישיבה, שנינו על הספה, כוסות השוקו וצלחת המאפים עדיין על השולחן והטלוויזיה פתוחה על ערוץ ספורט כלשהו שהנחתי שהוא צפה בו כשנרדמתי.
"בוקר טוב" קטע את מחשבותיי
"לא צחצחתי שיניים" אמרתי והתרוממתי למצב ישיבה
"הנחת עלי את הראש ונרדמת אתמול ולא רציתי להעיר אותך, בגלל זה נשארתי פה"
"זה בסדר, אני קמה לשטוף את הפנים" אמרתי וקמתי לכיוון חדר האמבטיה שבחדר השינה שלי.
"טוב, אם את לא מציעה קפה של בוקר אפשר לפחות לשטוף פנים גם?" אמר ולא חיכה לתשובה, קם והלך אחריי
פתחתי את המגירות בחדר האמבטיה וחיפשתי איזו מברשת שיניים חדשה שיושבת לי במגירה כבר שנה לפחות, אחת כזו שכבר מעלה אבק על האריזה. נו באמת, דווקא עכשיו אני לא מוצאת אותה? פתחתי את הארון והמברשת נחה לה בפינת הארון.
"קח" קרעתי את האריזה והושטתי את המברשת לליאור
"את תמיד קונה מברשות שיניים מיותרות למקרה שבחורים ישנו אצלך?" ליאור זרק לעברי עקיצה ומרח על מברשת השיניים את המשחה שנתתי לו. הוא צוחק עלי. גורם לי להאדים, לא בטוחה אם מהעקיצה או מעצם הנוכחות שלו בחדר האמבטיה שלי.
"תצחצח ותשתוק כבר" הזדקפתי וניסיתי להראות מאיימת יותר, אולי זה יוריד את הסומק מלחיי

"טוב, אז ישנת פה בלילה ואני רק יודעת שאתה גר קרוב, אתה הרצלייני. אני אפילו לא יודעת בן כמה אתה, מה אתה עושה בחיים, מה שם המשפחה שלך?" אמרתי תוך כדי שאני מנגבת את הפה מהמים ונכנסת לתוך חדרי
ליאור עשה את אותה הפעולה ובא אחרי, התיישב ליידי על המיטה.
"את שואלת מתוך נימוס, או שבאמת מעניין אותך?" החזיר בשאלה
"אני שואלת מתוך נימוס, אבל עדיין תענה לי" הו כן, תראי לו שגם ההומור שלך שנון
"את ילדה חצופה. אני בן 23, שם המשפחה שלי חסוי ואני משחק כדורגל, עובד כשליח פיצה כשיש זמן ולומד מנהל עסקים. עכשיו תורך" שם המשפחה שלו חסוי, עם מי יש לי עסק פה?
"מה זאת אומרת חסוי?" שאלתי מופתעת
ליאור צחק ולא כל כך הבנתי למה "אל תרימי עלי גבה!" אמר ודמיינתי את הפרצוף המופתע- מגוחך שלי.
"אוקי" ניסיתי ליישר הבעה "מה זאת אומרת חסוי?"
"זאת אומרת שהוא ארוך ומביך ומוקדם מידי כדי שאגלה לך אותו"

צלצול הפלאפון קטע את שיחתנו, זו אמא, היא כמעט רצחה אותי שלא הגעתי לארוחת הבוקר ולא עניתי לה לטלפונים מהבוקר. "אמא, חזרתי מאוחר ונרדמתי עד עכשיו, אני אראה אתכם כבר בערב"
אמרתי ולאמא וניסיתי לזרז את השיחה.
"למה את משקרת לה? תגידי לה שגבר שאת לא יודעת אפילו את שם המשפחה שלו ישן אצלך" ליאור לחש אלי ונקרע מעצמו בשקט מצחוק
סימנתי לו באיומים שישתוק, עוד קצת חפירות מהצד השני של הקו והשיחה הסתיימה.

דיברנו עוד כמה דקות וליאור לקח את הקסדה לא לפני שהודה לי שנתתי לו לישון אצלי הפרפרים בבטן לא איחרו לבוא ולהזכיר לי שאני צריכה להודות לו שהוא ישן אצלי, תשתקו כבר!
"אין לי משהו חשוב לעשות היום בערב, אני מוכן לצאת איתך" ליאור אמר בדרכו החוצה ונשמע רציני, לא בטוחה איך לקלוט את הבחור, האם הוא ציני או בעל פיצול אישיות מטורף?
"אני גם אחשוב על זה, אם אחזור מוקדם מהקניון אדבר איתך"
הייתי בהיי, אני לא יודעת מה הבחור הזה גורם לי להרגיש ואני לא מצליחה לתאר את זה, הוא מקסים אותי אבל משהו בי עדיין לא סגור לגביו. הוא אחר, לא משהו שנהגתי להכיר בעבר.

יש לאמא שלי מחר יום הולדת אז היום בצאת החג אלך לאסוף את הצמיד שקניתי לה לפני כמה ימים, צמיד זהב לבן עם חריטות תמונה של כל אחד מבני המשפחה, קניתי גם לי אחד, עם תליון של תמונה של אמא.
נרדמתי קצת וכשקמתי ההורים ולאלי כבר חזרו. התארגנתי בזריזות ויצאתי לאוטו, הייתי בדרך לקניון וקיבלתי הודעה "אני אאסוף אותך בשעה 22:30, תהיי מוכנה" ליאור שלח ולא חיכה לתשובה ממני, הפרפרים חזרו לחיים והם חוגגים להנאתם בגופי. אספתי את הצמידים שהיו עטופים ומיהרתי לחזור הביתה, עוד שעה ליאור אוסף אותי.
הגעתי הביתה והתארגנתי, כבר 22:15, ישבתי בסלון וחיכיתי.

"לאן פנייך מועדות?" אבא פנה אלי במבט מסוקרן
"סתם, הולכת לסרט עם סיון" שיקרתי, לא בא לי על כל השאלות, זה גם לא דייט, אלא סתם פגישה מוזרה שנרקמה בדרך עוד יותר מוזרה עם בחור ששבר את שיאי המוזרות.
קיבלתי sms
"אני בחוץ"
קפצתי ממקומי, שוב התרגשות. נו באמת, די עם זה כבר.
הקפיצה הפנתה את המבטים של כולם אלי, ניסיתי לשדר עסקים כרגיל, באמת הכל בסדר! אין מה להתרגש מהבחור חסר שם המשפחה, באמת!
נכנסתי לרכב וחייכתי לליאור באלגנטיות ובמיומנות שלא מסגירה את ההתרגשות שעוד שניה מתפוצצת מתוכי ומנפצת את השמשה הקדמית.
"הבושם שלך טוב" ליאור אמר בפשטות שיכולתי להשבע שהיא יוצאת לו בטבעיות.
למרבה המזל הנסיעה לא הייתה ארוכה מידי ולא עברה בשתיקה, לא שתקנו לרגע למרות שהיו רגעים שפשוט הייתי מהופנטת ורציתי לשתוק איתו לעולם. הוא העדיף לא לספר לי לאן הולכים, הגענו לשטח שנראה קצת נטוש, מלוכלך וישן מאוד. באמצע השטח היה מבנה בינוני, לא גדול מידי בצבע שחור מתקלף, הזכיר לי איזה סרט אימה ישן ולא מוצלח. נכנסנו למבנה שהיה מואר באור צהוב מעומעם. מקום רומנטי למדי, לא הסגנון שלי אבל היי, אני נמצאת עם הבחור ההוא בלי שם המשפחה, הבחור ההוא שמסיבה לא ברורה גורם לבטן שלי להתהפך 60 פעמים אחרי כל משפט שיוצא לו מהפה. תסתמי כבר הקול בראשי נזף בי.

המקום היה קטן מבפנים, היו בערך עשרה שולחנות גבוהים שחורים, עם שני כסאות באותו הגובה שחורים גם הם והבר כמובן היה גם שחור. הייתה מוזיקה מגוונת והרבה רגאיי שקט ונעים לאוזן. המקום היה מפוצץ ביינות בכל מיני צורות בכל מיני צבעים וגדלים שונים, במבט קצר לכמות האנשים המזערית שישבו ראיתי שכולם שותים רק בכוסות של יין, חלקים אדומים בהירים יותר, חלקים אדומים כהים יותר, חלקם מבעבעים וחלקם בצבע פנינה. אוקי, הבנתי את הקונספט של המקום ואפילו אהבתי. אני וליאור התיישבנו בשולחן בקצה המקום, בשולחן שצמוד לחלון ענק שמשקיף ליער קטנטן וחשוך. ניגשה אלינו בחורה או גברת, לא הצלחתי לנחש בת כמה היא, סביר להניח שבשנות השלושים לחייה שנראה כאילו היא התחפשה בעצמה לבקבוק יין, היא לבשה שמלה בצבע בורדו עם מחשוף שלא יבייש את אורית פוקס שתחיה.
"הזמנתם מקום מצוין ואני בטוחה שתהנו, יש עניין מגניב לשתות מהיינות שלנו לצד היער, מה תרצו להזמין?" אמרה בעודה מניחה שני תפריטים שעשויים מעץ כהה בצורת איך לא- בקבוק יין ועליו חרוטים שמות היינות. היא לא הורידה את העיניים מליאור ויותר מזה, כשהיא דיברה היא פנתה רק אליו, לרגע הייתי בטוחה שאני בלתי נראית.
ליאור הורה לה להשאיר את התפריטים ושאנחנו כבר נחליט לא לפני שחייך אליה חיוך מנומס ולא אופייני כל כך לבחור החצוף הזה. הבחורה-גברת שלנו הסמיקה, אני קלטתי את זה, היא חייכה במבוכה והתקדמה לעבר הבר. אוקי, לפחות אני לא לבד בזה.

"ליאור, האווירה פה מדהימה, לא הכרתי ולא שמעתי על המקום הזה קודם" שברתי את השתיקה.
"הייתי כאן פעם אחת כשפתחו את המקום, הוא לא מקום כל כך מוכר ומפורסם, יש כאן אנשים קבועים ולרוב קשה מאוד להזמין מקומות. יש כבר יין שאהבת?"
"אני לא מבינה, אני אקח מה שאתה לוקח" אמרתי והתחרטתי מיד שלא שיחקתי אותה מבינה אפילו קצת, מקסימום הייתי מזמינה ועושה את עצמי נהנית וגם מה יכול להיות כל כך גרוע ביין?
"אוקי, אזמין לך כמו שלי" הפעם הוא חייך את החיוך הכי גדול שהוא חייך אלי עד היום, שיפסיק עם הקסם הזה כבר.

הבחורה- גברת עם השמלה הקודרת שבה אלינו, כאילו היא מומחית בלזהות אנשים שכבר החליטו מה הם רוצים להזמין. ליאור אמר לה שתביא לנו פעמיים שם של יין שאני לא זוכרת אפילו איך לבטא. הזמנו שתי מנות מוזרות ומגרות, משהו עם פירה בטטה וערמונים קלויים, אני מוכנה להשבע שזה הדבר הכי טעים שביקר בפי אי פעם.
הכל הלך חלק, הרגשתי בתוך בועה שפחדתי שתתפוצץ לי בפרצוף. יצאנו מהמקום והחלטנו קצת לשבת באוטו לפני הנסיעה למרות שהיין היה מועט מאחוזי אלכוהול.
"אריאל" הוא פנה אלי ונעץ בי מבט כל כך עמוק שבלתי אפשרי לתאר
"כיף לי איתך" הוא הוסיף
"גם לי כיף איתך" אמרתי והתחלנו לנסוע לכיוון ביתי.

צלצול הפלאפון העיר אותי, זו הייתה לאלי
"אריאל קומי כבר! אמרת לי להעיר אותך כדי שתגיעי מוקדם לעבודה ותצאי מוקדם מהעבודה, יש לאמא יום הולדת היום! תקומי!"
הרחקתי את הפלאפון מהאוזן, הילדה הצווחנית מהצד השני זיעזעה לי את הבוקר.
"אני קמה, בי"
אמרתי וניתקתי.
הצצתי בפלאפון, שום הודעה מליאור.
המשמרת עברה, עצרתי בחנות המתנות לאסוף את זר הבלונים הענקי שאבא הזמין עם המספר 46 בצבע כסוף וגודל ענקי. הגעתי הביתה וכולנו- אני, אבא ולאלי סידרנו את הסלון עם כל הבלונים, לאלי הוסיפה בלונים בצורת הכיתוב happy birthday
ותלתה אותם על הקיר בסלון. שלושתינו מאורגנים ומחכים לבואה של אמא, שהלכה ליום כיף עם אחיותיה. חיכיתי כל כך לתת לה את המתנה ולגלות שהיא הכי תאהב בעולם, כי היא תמיד אומרת שלא משנה מה נביא לה ליום ההולדת, כל עוד המתנה מהבנות שלה- היא הכי מאושרת בעולם. עוגת השוקולד נחה על השולחן עם הכיתוב "מזל טוב יקרה שלנו" שאבא הזמין מהשכנה מהקומה הראשונה, השכנה הביישנית והמקסימה, שיש שמועות שהעוגות שלה הן מעדן אלוהי ואמא כל הזמן מציקה לאבא שיזמין ממנה רק כדי לאמת את השמועות. אבא הזמין מקום למסעדה, ישבנו בסלון, צפינו בטלויזיה וחיכינו לבואה של אמא.
שום הודעה מליאור

אבא העביר לערוץ שמשך את תשומת ליבנו
"צומת רעננה, שני הרוגים ושלושה פצועים בינוני עד קשה על פי הערכתם של כוחות מד״א, הודעה נמסרת ברגעים אלו למשפחות, נעבור לאולפן ונחז..."
הבטנו שלושתינו בטלויזיה
השקט ביני, לבין אחותי, לבין אבא היה מופתי.
השקט היה נוראי,
עד שהגיע צלצול הטלפון.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Ariel @ עקוב אחר Ariel
שמור סיפור
לסיפור זה 6 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Tzadef Asayag
Tzadef Asayag
יש המשךךךך????
הגב
דווח
Ariel @
Ariel @
בוודאי שיש המשך, תני קצת זמן לשיפור הפרק החדש ואעלה אותו ❤️
הגב
דווח
guest
תמשיכי!!!!
הגב
דווח
טען עוד 4 תגובות
כותבי החודש בספרייה
Ariel @
כבר לא שלי- פרק 3
כבר לא שלי- פרק 3
מאת: Ariel @
כבר לא שלי
כבר לא שלי
מאת: Ariel @
כבר לא שלי- פרק 4
כבר לא שלי- פרק 4
מאת: Ariel @
כבר לא שלי- פרק 2
כבר לא שלי- פרק 2
מאת: Ariel @
נעורים
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
למה את לא עונה לי?
למה את לא עונה לי?
מאת: אתי בן ארויה
אל תהיה כמוני
אל תהיה כמוני
מאת: אתי בן ארויה
סיפורים אחרונים
לתקן את העתיד
לתקן את העתיד
מאת: Ella Magar
They sit on a high horse
They sit on a high horse
מאת: סיגל מור
תחתונים
תחתונים
מאת: איש המגבעת
הדיירת האחרונה בדירה
הדיירת האחרונה בדירה
מאת: Li Ma
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D