מיקה, מון אמור פרק - 17
מיקה חייבים לעשות משהו, אי אפשר להניח לדברים ואם זה הוא ואם הוא חזר את מבינה שזה מעמיד אותך בסכנה?!
"איתן החלום שלי.. איתן החלום שחלמתי, ידעתי שלא חלמתי את זה סתם.."
מתוך שינה אני מעירה אותך, אחרי לילה ארוך של שיחות ומחשבות, אתה מתעורר וממהר להגיב.
"מון אמור.. אנחנו נתמודד עם כל מה שיבוא.
אני איתך יפה שלי לשמור עליך ולתת לך את כל מה שתרצי"
"אני לא יודעת מה היה קורה לי אם לא היה לי אותך בחיים.."
שנינו יודעים שאני מדברת על אותו יום ששלפת אותי מהסיוט שחייתי בתוכו..
אני תופסת אותך חזק ונושמת את הריח שלך אלי כאילו הוא נותן לי סוג של כוחות להמשיך.. אני מרגישה את הגוף שלך, הידיים הבנויות והבטן המושלמת החזה שדרכו אני מרגישה את פעימות ליבך בקצב מהיר בכל פעם שידיי נוגעות בך ומרגישות אותך.
"אני אוהבת אותך איתן שלי"
"אני אוהב אותך מיקה שלי"
זה בוקר מלא ברגשות, בוקר שאתה בתוכי וכל מילה שנאמרת מקבלת משמעות עצומה כל נשיקה משאירה טעם של עוד וכל מבט גורם להחסיר פעימה..
"אתה חושב שאני צריכה לגשת לתחנת משטרה?"
"אנחנו ניגש לתחנת משטרה, אבל אני לא סומך על אף אחד, אני חושב שאת צריכה לבוא אלי, את לא בטוחה פה"
"ושוב לברוח?"
"זה לא לברוח, זה להגן, נראה לך שהמנעול בדלת שלך זה מה שיעצור את הבן זונה הזה?!"
בראשי אני כבר מתארת איך יראה הרגע שהוא שובר לי את הדלת הישנה הזאת..
"נעבור אלי, תשארי אצלי, נתחיל להתארגן על זה כל עוד אני בחופש.. אני מעדיף שתהיי שם ולא פה.."
"אבל הוא יודע איפה גם אתה גר"
"מיק אני גר בבנין חדש עם דלת שלא עפה בבעיטה, זה מקום מרכזי וזה קרוב לשנינו לעבודה, עדיף ככה עד שנדע בדיוק מה קורה."
"טוב"
אין לי יותר מדי מילים כרגע, הראש שלי כבר שט למקומות אחרים ואני מפחדת לחשוב על מה יכול להיות.
זה בוקר שקט במיוחד נראה ששנינו חושבים על הבאות ועל מה יכול לקרות ברגע שהוא יופיע..
אני צריכה משהו שיעיר אותי ויוציא את שנינו מהמצב הזה, אני לא אתן לו להשתלט על החיים שלי שוב ולפזר עננים שחורים מעליי אז אני מחליטה לשים מוזיקה שתעיר אותנו מהמצב הזה..
"מטאליקה אהה "
"זוכר שהייתי באה להעיר אותך עם השירים האלה בבסיס? נראה לי ששנינו צריכים להתעורר עכשיו"
אנחנו צוחקים והבוקר הזה מקבל אווירה אחרת ברגע שאני קופצת על המיטה בתנועות גיטרה ותופים, אתה מצטרף אלי וכמו שני משוגעים אנחנו שרים את השיר שמתנגן sabbra cadabr .. מה מוזיקה יכולה לעשות.. כשהיינו בצבא המוזיקה היחידה שאיתן היה שומע הייתה מזרחית, הוא סרב בתוקף להפתח לסגנונות אחרים, אין לי בעיה עם מיזרחית אבל הישנה והטובה של פעם.. הייתי מגיעה לחדר שלו ושמה לו מוזיקה שהוא לא חשב לעולם שישמע, רוק כמו מטאליקה, נרוונה, ישנים יותר כמו הדלתות, מוזיקה של שנות השישים הוא היה מתחרפן כשהייתי שמה לו יציאת חירום והתבלינים אני עד היום זוכרת את הפרצוף הנפול שלו.. עד שהוא החליט להקשיב למילים וללחן ולהבין שיש עוד דברים לא פחות טובים ממזרחית..
סיימנו לסדר את הקוביה שלי והחלטנו ללכת לשתות משהו בחוץ לפני שניגש לתחנת המישטרה ביחד.
"אני לא בטוחה שאני רוצה לעשות את זה.."
"לעשות מה?"
"ללכת למשטרה להיכנס לכל הסיפור הזה שוב ולפתוח פצעים ישנים.. "
"מיקה חייבים לעשות משהו, אי אפשר להניח לדברים ואם זה הוא ואם הוא חזר את מבינה שזה מעמיד אותך בסכנה?!"
"אני מבינה אבל אני לא שם עדיין אני לא.."
"תחשבי על זה בבקשה ממך!"
"אני רוצה לדבר עם ליה לפני זה, אני חייבת לדבר איתה היא צריכה לדעת."
"תקבעי איתה היא בטח בלימודים"
-לילו אנחנו צריכות לדבר, תעדכני אותי כשאת מסיימת ללמוד-
-חוץ ממה שקרה אתמול, קרו עוד דברים? את מלחיצה! -
-פשוט תדברי איתי כשאת מסיימת, אוהבת אותך-
-טוב אהובה, גם אני מוצ'ו-
"אז מה חולה מדומה.. ים?"
"לגמרי ים!"
"ארזת בגד ים?"
"אופסי"
"מממ טופלס זה מעולה.. אבל לא בים חמודה לא חולק אותם עם אף אחד!"
"אז נחזור אלי אני אקח ונמשיך"
"איתן הדלת פתוחה..."
*****************
פרק קצר מבטיחה לפצות בעוד פרק במשך היום..
מה אתם חושבים שיקרה?
אהבתם?
חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!
שלח תגובה
רק לא אודי בטח זה ג'וני
די פחד!!
