כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 2

כבר לא שלי- פרק 5

ערב ראש השנה

"תסתכלי לאן את נוסעת"
"אני רואה, אני רואה! תרגע"
כל הנסיעה אמא ואבא התווכחו בניהם, אני ולאלי היינו שקועות בפלאפונים שלנו והנסיעה עברה די מהר.
הגענו לבית של סבתא וסבא, חג ראש השנה.
כשנכנסנו כבר רוב המשפחה הייתה שם, הדודים ובני הדודים וכל הילדודס שממש אין לי כוח לסבול אותם למשך כל החג.
"אמא, אני לא אשן פה היום, אני יוצאת" לחשתי לאמא בעודה בסבב נשיקות וחיבוקים לכולם
"נדבר על זה אחר כך" החזירה לי בחוסר יחס
עברתי גם אני בסבב החיבוקים, מנסה להתעלם מכמה שיותר אנשים עד שהגעתי לעמית.
עמית הוא בן דוד שלי, הוא גדול ממני בכמה חודשים, תמיד היינו קרובים כשהיינו קטנים עד שהוא התגייס ושירת כל כך רחוק מהבית שהקשר שלנו כמעט ונותק.
הוא בא עם החברה החדשה שלו, אמא שלו (דודה שלי) כבר חופרת לי עליה מתחילת השבוע.
הוא קם אלי והתחבקנו חזק, לא נפגשנו המון זמן.
"תכירי, זו עדי" עמית הצביע על חברתו והציג אותי בפניה
חשבתי לרגע שהדמיון בניהן הוא מקרי, בחנתי אותה. זו היא, ללא ספק היא! עדי, החברה של ליאור.
"היי" עדי מילמלה בחוסר בטחון, אני מניחה שהיא זיהתה אותי בעצמה.
"היי" החזרתי ביובש ותפסתי לי מקום בין כל ההמולה.
מה בעצם קורה פה? היא יוצאת עם עמית וליאור בו זמנית? אני לא מבינה.

ארוחת החג עברה מתוחה, מידי פעם שלחתי לעדי מבטים מאיימים והיא בתגובה התעלמה מקיומי.
כולם ישבו בחצר הבית של סבא וסבתא שלי, בזמן שדוד מנחם סיפר כהרגלו, כמו כל חג, על המושב שהם גרו בו כשהיו קטנים. הפלאפון של עדי צלצל והיא יצאה מאחורי השער לדבר, החלטתי שזה הזמן להעמיד אותה במקומה.
יצאתי אחריה, היא הייתה בשיחה וכשקלטה אותי אמרה מעבר לקו שהיא חייבת לנתק.
"אני לא רוצה להתערב לך, אבל אפשר לדעת מה קורה פה?" הייתי ישירה
"תראי אריאל, אני יודעת שזה נראה לא טוב אבל את חייבת להבין, ביני לבין ליאור הקשר לא.." ניסתה לומר וקטעתי אותה "ליאור לא מעניין אותי" שיקרתי "עמית חשוב לי, הוא מאוד קרוב אלי ולא מתאים מה שאת עושה" נזפתי בה. עלק לא מעניין אותך, הקול בראשי צחקק לו.
"אני יודעת אבל יש לזה הסבר" שוב אמרה בקול כמעט מתחנן
"אני מקשיבה" אמרתי
"אני וליאור לא כמו פעם, אנחנו ביחד כבר שנה ובזמן האחרון הכל הולך ומדרדר. אני יודעת שזה נראה מהצד רע, מאוד רע. אבל אני באמת מתכוונת לסיים איתו את הקשר ולהשאיר הכל מאחורינו, כיף לי עם עמית ואני חושבת שאני אוהבת אותו, בבקשה תנסי להבין את הצד שלי."
הקשבתי לה מזועזעת. "אוקי, אלו החיים שלך ואת תחליטי מה לעשות איתם ואיך לגרום להם להראות מעניינים יותר, אבל לא אסכים שתפגעי בעמית"
סיימנו את השיחה.

חלק מהמשפחה נשארה לישון אצל סבא וסבתא וחלק חזרו הביתה, נפרדתי מכולם וסיון באה לאסוף אותי. נסענו לחוף הים, נפגשנו עם רועי ועוד כמה חברים שלו וישבנו במסעדה על החוף. שתיתי עם הבנים, שליש בירה ואז שתיים או שלוש כוסות של קאווה, ניצלתי את זה שהיום אני לא נוהגת. העברנו ערב נחמד וחזרתי הביתה, לישון, בבית ריק כמו שאני אוהבת. פתחתי איזו סדרת קומדיה ישראלית וניסיתי להרדם. הפלאפון צלצל, הרמתי אותו עם עין אחת חצי פקוחה ועין אחת עצומה לגמרי, מספר לא מוכר.
"הלו" עניתי בשקט, תכף 4 לפנות בוקר, מי זה יכול להיות
"את ישנה?" ענה קול גברי מהצד השני של הקו
"לא, מי זה?" שאלתי ובתוכי ידעתי, זה ליאור.
"ליאור" היה שקט על הקו למשך חצי דקה, איכשהו השקט הזה לא הביך אותי ונדמה לי שגם אותו לא. לא ידעתי מה להגיד ואיך להגיב, הפרפרים בבטן עוד שניה פורצים את בית החזה שלי ומתעופפים החוצה.
"היי, אתה צריך משהו?" אמרתי, מנסה להסתיר את ההתרגשות שמאוד גלויה על הקול שלי, מטומטמת, תרגעי כבר! הקול שבראשי העיר לי
"התקשרתי לאחל חג שמח" אמר, שתק לכמה שניות ואז פרץ בצחוק שלא יכולתי שלא להיסחף אחריו
"אממ, אוקי. חג שמח ב4 לפנות בוקר זה גם נחמד" מלמלתי
"את עסוקה? אני מפריע? אפשר לראות אותך?" שאל ללא כל היסוס
כן כן כן כן כן ברור!
"ליאור, הכל בסדר? אתה שיכור?" שאלתי ונשמעתי כמו דוד מנחם לרגע.
"אני בסדר, לא שיכור. את יכולה להפגש או שאת עסוקה?" שאל שוב, הפעם בטון קצת פחות נחמד.
"אני לא עסוקה. אתה זוכר איפה אני גרה? אתה יכול לקפו.." ניסיתי להשלים משפט "אני עוד עשר דקות אצלך, תפתחי את הדלת" קטע אותי וניתק.
טוב. הוא בדרך לפה. מצוין.
ניסיתי לקום מהמיטה ברוגע, בלי לחץ, פותחת את ארון הבגדים להחליף את הפיג׳מה הסגולה שלי בבגדים קצת יותר מכבדים. לא! טיפשה, הוא ידע שהתגנדרת לכבודו! העדפתי להשאר עם הפיג׳מה, שלא יחשוב שהתאמצתי. יצאתי לסלון, מה עושים במצב כזה? מכובד להכניס אותו לבית שלי בשעה כזו כשאף אחד לא נמצא? אולי הוא יחשוב שאני רגילה להכניס גברים בשעות האלו? בעצם, למה הוא בא בכלל? דפיקות בדלת קטעו את מחשבותיי.
טוב, אריאל תרגעי, תפתחי את הדלת ואל תהיי לחוצה.

פתחתי את הדלת והוא עמד שם, לבוש בג'ינס ארוך כחול ופשוט ובסווטשרט בצבע בורדו, שיערו פרוע כרגיל. הוא עומד שם ומסתכל עלי. "אפשר להכנס?" אמר ומיד יצאתי ממצב הבְּהִיָּה האופייני לי. פתחתי את הדלת לרווחה, מאפשרת לו להכנס לבית ומאפשרת לריח הבושם הממכר שלו לחדור לתוך אפי.
"פחדתי להעיר מישהו כשתקתקתי בדלת" ליאור התיישב על הספה ואמר כמעט בלחישה
"זה בסדר, אתה לא צריך ללחוש. אין אף אחד בבית, המשפחה שלי לא ישנה פה הלילה" הוא בא לומר משהו וקטעתי אותו "אז מה, באת עד לפה כדי להגיד לי שוב שיש לך חברה?" עקצתי אותו.
"אני כבר לא כל כך בטוח שיש לי חברה" הוא אמר והביט בי במבט רציני.
"אני מצטערת לשמוע" מה? זהו? היא אמרה לו כבר שהיא יוצאת עם מישהו אחר? השאלות בראשי התרוצצו "אפשר לשאול מה קרה?" ניסיתי לעשות לעצמי סדר בראש.
"אני ועדי כבר לא ביחד, אני בטוח בזה, רק שזה עדיין לא באופן רשמי. היא התחילה לצאת עם מישהו אחר וזהו.. סיימנו את הקשר בינינו. אבל זה לא העניין עכשיו, אני פה כי כבר כמה שבועות שאת לא יוצאת לי מהראש, אני לא יודע למה את כל כך מסקרנת אותי אריאל" סיים לתת ״הסברים״ והביט בי, כאילו ממתין לתשובה.
הוא באמת פה, בסלון בבית שלי, אומר לי שאני מסקרנת אותו.
העדפתי לא להגיב וקמתי לכיוון המטבח "קפה?" הצעתי. "שוקו יהיה נחמד" אמר וחייך את החיוך הזה לכיווני. הכנתי לשנינו שוקו וחיממתי כמה מאפים מתוקים כדי שאגיש עם השוקו.
ישבנו לפחות שעה, צופים בטלויזיה, שותים שוקו ובעיקר שותקים. זו הייתה השתיקה הכי כיפית שהייתה לי אי פעם.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Ariel @ עקוב אחר Ariel
שמור סיפור
לסיפור זה 5 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Mirit Shimon
Mirit Shimon
יאו אני נהנת
הגב
דווח
guest
מתי המשך?
הגב
דווח
Tzadef Asayag
Tzadef Asayag
???
הגב
דווח
טען עוד 3 תגובות
כותבי החודש בספרייה
Ariel @
כבר לא שלי- פרק 3
כבר לא שלי- פרק 3
מאת: Ariel @
כבר לא שלי
כבר לא שלי
מאת: Ariel @
כבר לא שלי- פרק 4
כבר לא שלי- פרק 4
מאת: Ariel @
כבר לא שלי- פרק 2
כבר לא שלי- פרק 2
מאת: Ariel @
אהבה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
מרתק
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
מאת: Shirel Ben-Or
סיפורים אחרונים
פיצה וסלט ירקות
פיצה וסלט ירקות
מאת: איב ...
Story
Story
מאת: כותבת חדשה (פתקים)
הפגישה שמעולם לא הייתה
הפגישה שמעולם לא הייתה
מאת: שיר פיליבה
הפגישה שמעולם לא הייתה
הפגישה שמעולם לא הייתה
מאת: שיר פיליבה