זה התחיל בהודעה באחת בלילה, ונגמר באהבה אסורה
פעם שמעתי שמכתבי האהבה הטובים ביותר של אישה נכתבים תמיד לגבר איתו היא בוגדת.
מאז שאני זוכרת את עצמי נהגתי לשנוא גברים בוגדניים ולא הבנתי איך אנשים מסוגלים לעטות על פניהם מסכה שקרית של הסתרות וזיופים על בסיס יום יומי, זה הגעיל אותי.
המאהב שלי ואני עבדנו יחד כבר חצי שנה, הייתי רואה אותו מידי יום במסדרון ובקפטריה, מעולם לא הסתכלתי עליו בצורה כזאת.
יום אחד הוא שלח לי הודעה, הוא שאל אותי אם התגעגעתי אליו כשהוא היה בחופש כמה ימים, חשבתי שהוא צוחק בהתחלה, אבל אז הבנתי שהגבר התפוס הזה נוהג "להסתכל הצידה״. ידעתי שאין לי מה להפסיד, שנינו תפוסים, אז אם אני נופלת הוא נופל איתי.
השיחות שלנו היו מדהימות, לא עמוקות במיוחד, אבל עם כל שורת פתיחה שלו התלהבתי ממנו יותר. חוש ההומור שלו עשה לי את זה והשנינות שלו אתגרה אותי.
הייתי בטוחה שמצאתי לי משחק חדש לשחק בו, להפיג קצת את השעמום והמתח בעבודה, לשנייה לא חשבתי שבאמת ניפגש רק שנינו, לבד.
ואז זה קרה. קיבלתי ממנו הודעה בשעה 1 בלילה ״אני מתחת לבית שלך, אפשר לעלות? ״. הוא זכר את הכתובת שלי מהפעמים שתפסתי איתו טרמפ בדרך חזרה מהעבודה. לא ידעתי מה לעשות, נלחצתי. ישבתי מול הטלוויזיה עם גלידה ופיג'מה ענקית. לא עניתי לו, אבל אז הוא התקשר, כבר לא יכולתי לסנן אותו. עניתי לו והסכמתי שהוא יעלה אליי, רק לדבר קצת.
אני גרה בקומה חמישית, אז ידעתי שזה משאיר לי בדיוק שתי דקות להחליף למשהו סקסי סתם כדי להרגיש יותר טוב, באמת. פתחתי את הדלת, הוא עמד שם, הביט עמוק אל תוך עיני במבט רעב של ערפד שלא יכול לשמור על הניבים שלו לעצמו. העיניים שלו היו צמאות למגע שלי.
הסתכלתי בחזרה עמוק אל תוך עיניו, רציתי את זה בדיוק כמוהו. התחלנו להתנשק בלהט, הוא סגר את הדלת והובלתי אותו לחדר השינה שלי. הבגדים הלכו ונשרו מאיתנו, התחלתי להתנשף מרוב תשוקה. הוא לחש לי באוזן שהוא רצה לעשות את זה ממזמן כבר, אבל המצפון לא נתן לו, זה הרג אותי, רציתי למות במקום.
תהיתי לרגע אם אני אתחרט על זה. לבסוף העדפתי לזנוח את המחשבה ולהתרכז בתאוות היצרים האסורה שהתרחשה בחדר שלי, בדירה הקטנה שלי.
הוא הלך מיד אחרי, נסע בחזרה לדירה שלו עם החברה שלו. שכבתי במיטה וחשבתי על מה שקרה, הרגשתי רע, אבל אז קיבלתי ממנו הודעה ״ואו מה זה היה? ״. רציתי לומר לו שזה באמת היה ואו, אך נפלתי לשינה עמוקה עד הבוקר.
אחרי כמה חודשים שהיינו נפגשים כמעט כל לילה ומדברים בעבודה כל יום. ידעתי עליו כבר הכל, ידעתי שאני מכורה אליו. אהבתי את זה שאנחנו חולקים אחד את השני, מהרגע הראשון. אף פעם לא קינאתי בה, ואני בטוחה שגם הוא לא.
אבל המאהב שלי כבר לא סתם מאהב. אנחנו כבר לא רק שוכבים, אנחנו אוהבים. הוא כבר שלי, חלק ממני, אני מתגעגעת אליו כשאנחנו לא מדברים, אני רוצה אותו איתי, אבל לא מספיק.
לא מספיק בשביל שאני ישנה משהו בחיים שלי.
פשוט לא מספיק.
חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!
אבל איך לא רוצה אותו מספיק?