כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1

איתן - פרק 21

משהו בחיוך שלה גרם לי להאמין לכל מילה שתגיד, גרמה לי לחשוב שאני האדם הבטוח ביותר בכדור הארץ.

סוריאנו - 10

הרבה זמן לא ישנתי טוב בלילה. תמיד הדאגה מעירה אותי. אני זוכר תקופות בצבא, בעיקר שהייתי מפקד במסלול, שהשעות שינה השבועיות שלי היו נספרות על יד אחת. דאגתי לילדים שלי, לא הצלחתי לעצום עין לפני שסגרתי את כל הפינות לפני היום שיבוא. אני זוכר את היום שאחרי סג'עיה, איפה שסויסה והראל נפצעו. אני זוכר שניסיתי להירדם על הכיסא בחדר של הראל, בלי הרבה הצלחה. הכניסו אותו לניתוח, העסק השתבש שם אחרי שחזרנו. היה קצת חשש, אבל הוא עבר את היום בגבורה, חזר לצוות כמובן. "לא יכול לחשוב על משהו אחר", אמר לי.

קמתי לפני כרמל הבוקר. השמש עטפה את הפנים שלי, והכריחה אותי לברוח. בחנתי את תווי הפנים שלה כשישנה. מידי פעם נפרש חיוך על הפנים שלה, כנראה חולמת, חשבתי. ניסיתי לחשוב מה עובר מתחת לאותו שיער יפייפה שלה. על מה היא חושבת, מה מטריד אותה. עבר הרבה זמן מאז שבטחתי במישהו ברמה שאני בוטח בכרמל. הילדות שלי הייתה רצופה אכזבות, בעיקר בתחום הבנות. תמיד שסיפרתי לאנשים את זה, הם היו בשוק עליי. אותו קצין בסיירת גולני, אותו בחור שהתגייס לשלדג, שאם סיים את אחד המסלולים הקשים בצה"ל, יוכל להשיג כל דבר שירצה. לא הייתה לי חברה עד גיל 20, קצת אחרי שסיימתי את המסלול. היה קשה לשקר לה בנוגע לשירות הצבאי. "גולנצ'יק", אמרתי לה. לא יודע למה דווקא גולנצ'יק, אבל זה הדבר הראשון שעלה לי לראש. כנראה חזיתי את העתיד. תמיד כל הבחורות שהתאהבתי ורציתי ידעו להפנות לי את העורף. הייתי החבר האידיאלי, תמיד חשבתי. תמיד ידעתי להגיד את הדברים הנכון ברגע הנכון, תמיד ידעתי לנחם ולהרגיע אנשים - אבל תמיד כשהייתי צריך מישהי כזו, היו בורחות ממני. משהו בכרמל היה שונה. תמיד ידעה להתעניין ולשאול, אבל ידעה לסגת שעברה את הגבול. תמיד רצתה להיות שם ולדעת, ובכל זאת ידעה שהיא לא העיקר. משהו בחיוך שלה גרם לי להאמין לכל מילה שתגיד, גרמה לי לחשוב שאני האדם הבטוח ביותר בכדור הארץ.

היא שינתה תנוחה. קמתי לכיוון הסלון, קרן ישבה במטבח ושתתה קפה. "בוקר טוב גולנצ'יק", חייכה לעברי. "קפה?" שאלה. "אני אכין לעצמי, אם תגידי לי איפה הדברים", חייכתי לעברה. "שב שב, עליי הפעם. אל תבנה על זה לפעמים הבאות!" אמרה בעודה קמה ופתחה מגירות. "מצאתם את חבר שלך?" שאלה תוך כדי. "עדיין לא, אבל מתקדמים לאט לאט. לא בנו את רומא ביום", אמרתי לה. "הבנתי.. סיפור מהתחת, אה?" שאלה אותי, כשהגישה לי את הקפה. "לגמריי", חשבתי. "איפה המגירת ירקות שלכם", שאלתי אותה. "מה אתה מתכנן?" שאלה אותי בחשדנות. "הפתעה", עניתי בשעה שלגמתי מהקפה. "מקווה שלא בשבילי", היא צחקה. "זה ייגמר רע", והראתה לי איפה הירקות. "תסדר אחרייך, אה? אני לא צריכה לעשות אתה כלים שלך. גם כרמל לא", אמרה לי בצחוק.

אז הכנתי לה ארוחת בוקר. סלט, עם עגבניות תמר, כמו שהיא אוהבת. קצת טחינה בצד, שתוכל לשלוט בכמות. פשוט וקליל לפתוח את הבוקר, כמו שהיא תמיד אומרת לי. נכנסתי חזרה לחדר, עם הצלחת. נשקתי לה בראש. "מלי", לחשתי לה. "קיבלתי דו"ח חניה, אני צריך עזרה", אולי ככה תקום מהר יותר. "זונות.. על הבוקר?" מלמלה תוך כדי שפתחה עיניים. "מה השעה מאמי?" מתחה את ידיה. "שבע ארבעים", אמרתי לה. היא זרקה עצמה חזרה למיטה. "תעיר אותי בחנוכה" מלמלה. "תראי מה הבאתי לך, במיוחד בשבילך", לא עזבתי אותה. "עזוב אותי נודניק", מלמלה תוך כדי שקמה. העיניים שלה נפתחו מייד שראתה. "אתה מקסים מאמי! למה רק לעשות את זה בשבע ארבעים?" אמרה בשעה שחיפשה כרית, כנראה במטרה לזרוק עליי. "כי אני צריך ללכת, דו"ח חנייה, שכחת?" אמרתי לה בצחוק. "חשבתי שצחקת", אמרה. "נקווה שלא", אמרתי לה. "אני אדבר איתך יותר מאוחר, טוב מלי?" שאלתי. "ברור, תעדכן אותי אם יש חדש!" אמרה. "יותר חשוב מזה, אני אבקש ממעיין שתוסיף אותך לקבוצה". אמרתי לה. "אני אשמח", אמרה. "עכשיו לך כבר, תן לאכול בשקט", אמרה לי. "בחיים לא היית יפה יותר, מלי", אמרתי לה. היא ישבה ישיבה מזרחית עם אחת החולצות שלי, השיער שלה היה פזור והעיניים נפוחות משינה. "אני יודעת", חייכה אליי, בשעה שיצאתי.

מיהרתי לרכב, בתקווה לא למצוא דו"ח חנייה.. זאת פאקינג תל אביב, מה הסיכוי שאיזה פקח מזדיין לא מצא את הרכב שלי? בדרך לרכב שמתי לב שמעיין שלחה לי הודעה.

דיברתי עם יונתן, הוא טוען שהוא ראה את איתן לפני שבועיים בניו-יורק. משהו עדיין מרגיש לי חשוד, ויש לי תחושה שיונתן מסתיר ממני משהו, משהו מעבר לעובדה שהוא בניו-יורק.

זה כמו לחפש מחט בערמת שחת. נזכרתי בתמונה בעיתון אחרי אסון הנגמ"שים, ב-2004. חיילי גולני מחפשים בידיים שאריות מהגופות בחול של ציר פילדלפי. כנראה שמישהו מאיתנו צריך לחפש אותו אקטיבית בניו-יורק.

כנראה שאין מנוס מלעלות על טיסה לניו יורק ולהתחיל לחפש אותו, אה?"

עניתי לה.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

דניאל ☻ עקוב אחר דניאל
שמור סיפור
לסיפור זה תגובה אחת
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
סימה  ברוך
סימה ברוך
המשך?!
הגב
דווח
דניאל ☻
דניאל ☻
היי,
יגיע המשך, אל דאגה! לא שכחתי אתכם.

דניאל
הגב
דווח
כותבי החודש בספרייה
דניאל ☻
על פרשת דרכים - 2
על פרשת דרכים - 2
מאת: דניאל ☻
את הולכת לשבור לי את הלב, ואני יודע את זה.
את הולכת לשבור לי את הלב, ואני יודע את זה.
מאת: דניאל ☻
הטרמפ לתל אביב
הטרמפ לתל אביב
מאת: דניאל ☻
אמן ותשלחי לי הודעה עכשיו.
אמן ותשלחי לי הודעה עכשיו.
מאת: דניאל ☻
מרתק
הספר שלי, "מסדרונות" - 5 הפרקים הראשונים לקריאה
הספר שלי, "מסדרונות" - 5 הפרקים הראשונים לקריאה
מאת: אפריל גל גילרוביץ'
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
אהבה של חורף
אהבה של חורף
מאת: אפריל גל גילרוביץ'
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
סיפורים אחרונים
גבר הולך לאיבוד דרך מרפסת
גבר הולך לאיבוד דרך מרפסת
מאת: Nowhere girl ~~~
חתום בגאווה
חתום בגאווה
מאת: זאק צבניה
בתולה בת 22
בתולה בת 22
מאת: דובי שלך .
הסופ"ש שלי איתך..
הסופ"ש שלי איתך..
מאת: דובי שלך .
מומלצים מהמגירה
ארזתי לך מזוודה
ארזתי לך מזוודה
מאת: שבורת כנף
פסימיות
פסימיות
מאת: שבורת כנף
אז אתה בונה ארמון
אז אתה בונה ארמון
מאת: שבורת כנף
ואיך העז הוא
ואיך העז הוא
מאת: שבורת כנף