כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1 2

כבר לא שלי- פרק 4

אם רק הייתה לי את הדרך להעביר את הרגשת הצביטה הענקית בלב שהייתה לי לאור המחזה הזה.

הגיעו השעות הקטנות של הלילה,
סיון ורועי הלכו ל״סיבוב״ כבר מלפני שעה.
הבית של אלעד החל להתרוקן, המשכנו לשתות ולדבר על כל מיני שטויות במעגל מצומצם של אנשים שעוד נשארו.
היו כמה אנשים שהכרתי מפעם ועוד פרצופים לא מוכרים אך משום מה, הרגשתי שזה רק אני וליאור שם, כולם מדברים ויש רעש והמולה למרות הכמות המזערית של האנשים, ליאור לא הפסיק לנעוץ בי מבטים, לא הוריד ממני את העיניים שלו. בשלב כלשהו זה הביך אותי, נעמדתי בזהירות עם כמות האלכוהול שמילא את גופי.
"אלעד, המון מזל טוב. אני זזה" פניתי לאלעד והוא בתגובה קם אלי, הודה לי שבאתי ונתן לי חיבוק.
פניתי לכולם ואמרתי ביי כללי, כולם החזירו פה אחד "ביי, להתראות" רק ליאור שתק, לא הוציא הגה.

יצאתי מחוץ לבית של אלעד.
יופי, איפה שני הליצנים החרמנים האלו, איפה אמצא אותם עכשיו?
הוצאתי את הפלאפון וחייגתי במהירות את המספר של סיון, שני צלצולים ותא קולי. מיד כשניתקתי קיבלתי sms "אחות, תחכי בשבילי עוד קצת? הלכנו לסיבוב ולא בא לנו לזוז עכשיו." נו באמת.
בעצם, מגיע לה. רועי בחור טוב, כיף להם ביחד, מי אני שאהרוס? החזרתי לה "זה בסדר, תהנו, הסתדרתי ואני בדרך הביתה" שיקרתי.
טוב, מה עושים עכשיו? חיפשתי באינטרנט מספר של תחנת מוניות באזור, התעשתתי מהסטלה כדי שאוכל להסביר בטלפון לאיזו כתובת אני צריכה מונית.
צלצול ראשון, שני "איך את חוזרת? איפה החברים שלך?" הסתובבתי וראיתי את ליאור, מחזיק קסדה שחורה ומביט בי, מחכה לתשובה. "אני בדיוק מזמינה מונית, הם הלכו מוקדם יותר"
אמרתי, עדיין ממתינה על הקו למענה של תחנת המוניות. "תנתקי, אני אקח אותך"
מה מה מה? אממ לא תודה. "לא, אני אסתדר אבל תודה רבה" אמרתי מתוך נימוס.
ליאור התקדם צעד אחד אלי, לקח את הפלאפון שלי מהיד וניתק את השיחה. "יש לי עוד קסדה באופנוע, את לא צריכה להתבייש אני אקח אותך, אני לא גר רחוק ממך" ליאור אמר בבטחון וגרם לי ללכת אחריו.
רגע רגע מה אני עושה? "ליאור, זה באמת בסדר. אני אסתדר אתה לא צריך לקחת אותי." נעצרתי "וגם שתית, איך אתה מתכוון לנהוג?" אמרתי מביטה בו.
"אל תדאגי לזה ילדה, אני לא שותה יותר מידי כשאני נוהג. את מתכוונת לעמוד שם, או לעלות על האופנוע?" אמר ותוך כדי הוציא את הקסדה מכסא האופנוע ושם אותה על הראש שלי. "תעלי" פקד עלי.
ניסיתי לטפס על כסא האופנוע כשראשי מסוחרר ללא הצלחה.
"איזו קלאמזית" מלמל ליאור וגיחך לעצמו "תאחזי בי" אמר ותוך כדי הושיט לי את כתפו בחצי כיפוף. שמתי את ידי על כתפו ועליתי בהצלחה לאופנוע.
נסענו במשך רבע שעה, הוא נסע לאט כדי שישמע לאן אני מכוונת אותו עד שהורתי לו בדיוק איפה לעצור.
ליאור ירד ראשון ועזר לי לרדת מהאופנוע הענק שלו, הורדתי את הקסדה והושטתי לו אותה.
"תודה על הטרמפ" חייכתי אליו וצעדתי בקושי לכיוון כניסת הבית
"לא תשארי איתי לעשן סיגריה? וחוץ מזה, את הולכת נורא עקום, ההורים שלך לא יבהלו כשיראו אותך ככה?" ליאור נזף בי. ידעתי שהוא צודק, אני לא יכולה להכנס ככה הביתה, החלטתי להשאר להרגע כמה דקות בחוץ ואנצל את הזמן הזה לשאול את הבחור מה העניין שלו.
"תגיד, למה היית צריך את המספר שלי?" אמרתי בעודי מתיישבת על שפת המדרכה, מוציאה סיגריה מהתיק הקטן.
"אל תחמיאי לעצמך מהר מידי, בסך הכל רציתי לסגור מקומות במסעדה שאת עובדת בה וחשבתי שיהיה יותר קל דרכך" אה, בטח, ממש אמין יטמבל. "אני לא מחפשת להחמיא לעצמי" מלמלתי והוצאתי את העשן באיטיות, מסתכלת על כל דבר אחר חוץ מהעיניים שלו.
סיימתי לעשן וקמתי על רגליי, אני לא יודעת אם הסטלה ירדה לי כי באמת ישבתי כמה דקות להרגע או כי תחושת העצבים בגוף החליפה אותה. נפרדתי ממנו לשלום לא לפני שהודתי לו שוב על הטרמפ בקרירות ונכנסתי הביתה. משהו בבחור הזה, גורם לי להרגיש אי נוחות בסביבתו. משהו לא מוסבר, אין איך להגדיר את זה.

פקחתי את עיני, כמה דקות מתאוששת מהשינה ומציצה במסך הפלאפון, השעה 18:30 בפאקינג ערב! ישנתי כל כך הרבה שעות, בזבוז מוצלח ביותר של שבת. עשיתי מקלחת מהירה ויצאתי לסלון, ישיבת המשפחה בהרכב מלא, אבא, אמא ואחותי הקטנה אלה, אנחנו קוראים לה לאלי.

התיישבתי בסלון, חסרת הבעה. "אריאלי, הכל בסדר?" אמא, כמו אמא שמכירה את הבת שלה, מיד הפנתה אלי את תשומת ליבה. "הכל בסדר" שיקרתי.
השבוע עבר לאט, כל לילה עלו שאלות ותהיות לגבי ליאור, יכול להיות שהוא באמת בקש את המספר שלי בשביל לסגור מקומות במסעדה? זה לא הגיוני, למה הוא צריך אותי? במיוחד שלא היינו חברים טובים או חברים בכלל, למה שיבקש ממני עזרה בסגירת מקומות? הורדתי את האופציה הזו מהפרק, חד משמעית בלוף אחד גדול. מה הקטע שלי עם הבחור הזה ולמה הוא לא יוצא לי מהראש?

הגיע יום רביעי בערב, יצאתי במהירות מהמשמרת לכיוון האוטו. סיון מחכה לי כבר מעל לחצי שעה בקניון ולא מפסיקה לשלוח לי הודעות שהיא רעבה ואני ממש לא מוכנה להתעסק עם הבחורה הזו כשהיא רעבה.
נפגשתי עם סיון בקומת האוכל, הזמנו לאכול והתיישבנו מחכות שיהיה מוכן.

הוא פה, בקניון, עומד כמה מטרים ליידי והוא לא לבד, הוא עם החברה שלו.
הקניון רועש והתעסקתי בלנסות לשמוע את השיחה שלהם ללא הצלחה ואז באה הנשיקה, היא תפסה אותו בכתפיו ונתנה לו נשיקה שאמנם ארכה כמה שניות אבל נראתה לי כמו נצח, לבסוף הם נפרדו וכל אחד פנה לכיוון אחר בקניון. אם רק הייתה לי את הדרך להעביר את הרגשת הצביטה הענקית בלב שהייתה לי לאור המחזה הזה.

אחרי האוכל הרגשתי שאני לא מסוגלת להשאר פה ולנסות להנות עם סיון, אני מרגישה כל כך מגוחך שזה משפיע עלי, שהוא משפיע עלי, אני לא מכירה אותו בכלל, איך יכול להיות שאני פשוט רוצה לקבור את החברה שלו? התנצלתי בפני סיון ונסעתי הביתה.

נכנסתי לבית, לחדר, אני לא יודעת כמה שעות ישבתי שם בלי שום תעסוקה, רק בוהה בקיר.
מה לעזאזל קורה לך אריאל, תתאפסי!
יצאתי מהחדר, אמא הייתה בסלון, התיישבתי ליידה ובהיתי בטלויזיה.
"אני לא יודעת מה קרה אריאל, אבל את יודעת שאת יכולה לספר לי כל דבר" אמא שלי היא אישה מדהימה, הקול שלה יכול להרגיע נרקומן בקריז.
לא הייתי שורדת בעולם הזה בלעדיה.
אז לא סיפרתי לה את הכל, אבל סיפרתי לה שיש בחור אחד שאני לא מצליחה להוציא אותו מהראש שלי וכל זה בלי שאני מכירה אותו. פה החלק שבאו הסיפורים עליה ועל אבא, על כל החתולים השחורים שעברו בניהם, על זה שהוא לא רצה אותה ואז כשהוא הסכים לצאת איתה אז פתאום עבר לה החשק. ואיפה הם היום? נשואים באושר, הורים לשתי בנות בריאות ומצפים לילד חדש. "לא הכל נורא אריאלי, אבל אני סומכת עליך שתעשי את השיקולים הנכונים לגבי הבחור שלך ואם הוא יעצבן אותך יהיה לו עסק איתי!" אמא אמרה ופרצה בצחוק ומיד הצטרפתי אליה, אז צחקנו, אבל בתוך תוכי ידעתי שאם הוא יעצבן אותי, באמת יהיה לו עסק איתה, עם המלאך השומר שלי, אמא.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Ariel @ עקוב אחר Ariel
שמור סיפור
לסיפור זה 8 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
שי מצפה
שי מצפה
סיפור מרתק
הגב
דווח
שי מצפה
שי מצפה
סיפור מרתק
הגב
דווח
Noy Vaknin
Noy Vaknin
הוספתי למועדפים! מחכה לעוד פרקים:):)
הגב
דווח
טען עוד 9 תגובות
כותבי החודש בספרייה
אהבה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
מרתק
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
מאת: Shirel Ben-Or
המדורגים ביותר
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D