כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
שיריםשירים מולחניםמחשבות
תגיות
כל התגיות
6

נשים אתן לעולם לא תבינו כמה זה קשה

להיות גבר

נשים אתן לעולם לא תבינו את אותה ההרגשה המוזרה הזו כשאנחנו רוצים מישהי כלכך, שאנחנו פשוט פוחדים לעשות את כל הטעויות האפשרויות.
אתן באות תמיד בגישה של ״כול הבנים חארות״
שמעתי את המשפט הזה כלכך הרבה פעמים שזה אפילו גרם לי לתהות לגביי.
כן, כל פעם מחדש אני מבין עד כמה אנחנו זבלים.
אנחנו יודעים להגיד את המילים הנכונות בזמן הנכון.
אנחנו יודעים לשחק, להשלות, לשקר ולהשיג את התוצאות.
אנחנו ציידים, ונעשה הכל כדי להשיג את הטרף.
תמיד עמדתי במקום והתכוננתי כגבר, תקפתי את הנשים הנצלניות, הרדודות, הקרות, והשחקניות.
אך גם אנחנו תרמו רבות ליצור את אותה תדמית.
גרמנו להמון נשים לבכות, לא להאמין ולבנות חומות והגנות בפנינו.
כי זה אבסורד!
איך תמיד אנחנו רצים לאלו שפוגעים בנו, ומתעלמים מאלו שרוצים רק טוב בשבילינו.
האם זה הטבע שלנו? לרצות להפגע, לרצות שישחקו בנו?
ואם אנחנו לא בצד הזה של המטבע, אנו אוהבים בוסט לאגו ואוהבים לשחק ולפגוע כדי לישון עם חיוך?
מיום ליום אני מבין שאגו זו מילה קטנה, לאנשים קטנים.
פשוט כולנו פוחדים או חוסמים את עצמנו מפני המילה ״אהבה״ כאילו זו מחלה.
אנחנו שוכבים, פוגעים, מנצלים, משקרים ועושים הכל! הכל רק כדי לא להתאהב.
וביום שזה נוגע בנו, אנחנו מרגישים כלכך חלשים, שונים כאילו אנחנו חולים.
אז לא! חברים אתם לא חולים.
החולשה הזאתי, זה האגו וההגיון שלכם עוזבים את הגוף ונותנים מקום לדברים טובים יותר להכנס
בגלל זה בימינו זה פשוט קשה לגשת אליכן בלימודים, בבר, בים, אפילו פה בפייסבוק.
זה נהפך להיות הכי מלחיץ שיש, אני לא יודע איך לנווט את הסירה, מה לעשות, ואיך לגשת.
ככל גם שאת תיהי יותר יפה, כך גם הסיכווים שלנו מההתחלה פוחתים כי יש לך הרבה מחזרים.
נכון, להיות אשה יפה זה לא דבר קל, מציקים לך גברים בממוצא בערך כל 10 דקות וזה במקרה הטוב שכל הידידים פתאום רוצים חשבת על ״בירה״.
אבל אני מניח שלאותה מתנה שקיבלת גם יש חסרונות.
נכון, נמאס לך לקבל הודעות, הערות, הצעות, את כבר לא יכולה ללכת ברחוב בלי שערס יזרוק מילה.
לא משנה מה נעשה כגברים, תמיד יהיה אחד שיהרוס לנו את המוניטין ונכנס תוך להכללה.
כי אם אגש עם אדישות, אני אצא כבנאדם קר ומרוחק.
ואז זה יגרום לך להרתע ממך ולהסגר.
אם אשלח יותר מידי הודעות, אתעניין יותר מידי, אשאל אני אצא מציק ולוחץ.
אם אהיה רומנטי, אני אפחד שאהרוס בכך שאצא דביק.
אם אגש בצורה אסרטיבית, תמיד תפחד שתהרוס בזה שתצא תוקפני.
לרוב הסצנות האלו רצות לנו בראש עד שאנחנו יוצרים את הקשר עין או מנהלים שיחה.
אנחנו יודעים שאנחנו צריכים לעבור הרבה חקירות, שאלות, סריקות או מחשבות עד שנוציא ממך מספר טלפון אם בכלל וזה במקרה הטוב.
לרוב הרבה מאיתנו נשארים במקומם וחוזרים הביתה לבד.
אחוז קטן קם ומנסה את מזלו, חלק מצליחים וחלק חוזרים עם הזנב בין הרגליים לחברים.
יקירתי אל תטעי! להיות אישה זה לא דבר קל!
אבל להיות גבר, כשכל העיניים עלייך זה לא קל.
מאיתנו אתן מצפות ליותר, עוד לפני שפתחנו את הפה.
כי במילה אחת לא נכונה, במחמאה אחת יותר מידי, במגע לא נכון אנחנו יכולים להרוס הכל.
אז בבקשה מכן, גם ככה קשה לקרוא אתכן ואין ספר הדרכה, כי כול אחת מכן שונה..
תיהיו סבלניות, אתן מההתחלה יודעות מה אתן רוצות, מה עושה לכן, מה מוריד.
תעזרו לנו להבין אתכן, להבין את המצב, שבסוף לא נצא טמבלים מבלי שהבנו סימן קטן.
כי נמאס גם לנו לא להבין אתכן, אפילו שאתן לא מבינות את עצמכן.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Matan Osrovitz עקוב אחר Matan
שמור פוסט
לשיר זה 31 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
דניאל גולד
דניאל גולד
כלכך נכון וצודק לגבי שני הצדדים
הגב
דווח
רושם   בחשכה
רושם בחשכה
מסכים לגמרי
הגב
דווח
צפנת TZ
צפנת TZ
מדהים
הגב
דווח
טען עוד 31 תגובות
כותבי החודש במגירה
אהבה
"אני אוהב אותך"
"אני אוהב אותך"
מאת: שבורת כנף
ההשתקפות שלנו במראה
ההשתקפות שלנו במראה
מאת: שבורת כנף
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
איך אפשר שלא לאהוב את עצמך?
איך אפשר שלא לאהוב את עצמך?
מאת: שבורת כנף
מעורר השראה
אופטימיות
אופטימיות
מאת: שבורת כנף
בא לי בחור
בא לי בחור
מאת: KB .
ילדה, זה בשבילך.
ילדה, זה בשבילך.
מאת: Roni ron Nassi
הַלְוַאי וְהַכֹּל הָיָה יוֹתֵר פָּשׁוּט
הַלְוַאי וְהַכֹּל הָיָה יוֹתֵר פָּשׁוּט
מאת: בת-אל שוורצמן
מומלצים מהמגזין
GAME OVER עבורה?
GAME OVER עבורה?
מאת: שבורת כנף
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
על המוכר והזר
על המוכר והזר
מאת: שבורת כנף
גם ככה אין לי חבר
גם ככה אין לי חבר
מאת: דנה לוי