הקו האדום
מי אני עכשיו?
יום אחד מגיע ויום אחד הולך,
הכאב מתמקם אצלי עמוק בתוך הלב.
הוא לא עוזב, הוא רוצה להישאר,
ואין לאן לברוח, אין אחד שינחם.
המציאות יורה ברקים בלי להסתכל,
אני רצה במעגלים, אין לי אף קן;
שיוכל להגן עליי בזמן שאתאבל,
על מה שאיבדתי, ועל מה שאאבד.
ואני רק לא רוצה לחצות את הקו האדום,
ללכת לאיבוד במקום הלא מוכר והשחור,
להיות אחרת, שונה וגם יותר רעה,
להיות אותה אחת שאיבדה כל תקווה.
להיות זאת ששולפת את הטפרים,
צועקת בקולות שלא היו זכורים,
להיות אותה ילדה קטנה ואבודה,
זו שלא חשבה, שתאבד את האמונה-
בעצמה.
הלילה מגיע, המחשבות יורות חצים,
חרבות הנפש נלחמות בשדים.
אני מוציאה אקדח קטן מתחת לכרית,
מחפשת מטרה, אבל רואה בה את עצמי.
ואני שואלת בשקט: מי אני עכשיו?
איך הגעתי ליום הזה שלא היה קיים?
אני עוצמת את העיניים, רואה הכל ברור-
הגיע הזמן ליצור מציאות אחרת, ולצאת מתוך הכלוב.
חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!
שלח תגובה
איך שאת יודעת לגעת במילים!!
נדמה שכל מילה מוצאת אצלך מקום
להניח ראש.. פשוט נפלא.
כתבת את זה עם קצב מובהק. ♥️
