כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
שיריםשירים מולחניםמחשבות
תגיות
כל התגיות
1 1

היא

לבד

היא עובדת קשה,
מדלגת ממשמרת למשמרת עם שעתיים בלחץ של שינה.
מקבלת טלפון והינה זה בא:
"תפסיקי לזוז ולהתעסק עם שטויות בעמדה!"
חיילת בודדה השתחררה כולה לפני שנה
ונאלצה בגיל כלכך צעיר לוותר על כל ההנאה שרוב הצעירים עושים בגילה.

סוף חודש מינוס בבנק אפילו לא נשאר כסף לחביתה,
מסתפקת לה באוכל שמקבלת חלק ממקומות העבודה.
קשה וכואב לה לראות את המציאית המרה.

היא מסתכלת על הכלה שעוברת בשביל הלבן והמואר וכל האנשים מסתכלים עליה בהערצה רבה.
הוריה לצידה מלווים אותה בהמון התרגשות ואהבה.

הדמעות נחנקות בגרונה והקנאה עוטף אותה לאט לאט עם האפלה .
היא יודעת .... היא תהיה לבד בחתונתה
ללא חברים ומשפחתה.
הורים גרושים, אבא שם רחוק כבר כמעט 20 שנה ואמא שוב נשואה .
שאר המשפחה מכחישה את ההומופוביה כלפי הקהילה הגאה.

כמו זאב בודד מתהלכת לה ללא זוגיות ואהבה, רק דרישות והמון שנאה .

היא רואה אלפי אנשים שעוברים מולה לבדיקה, הכמות הזאת יותר מידי ליום אחד ועושה לה המון בחילה .

במקום לספור דקות לסוף משמרת,
היא חושבת על דרכים לפגוע בעצמה ללא כל הרגשה.

מרוב כל העצב היא מאבדת את אורך חיים בריא ושוב משמינה,
אפילו הג'ינס נותן חור עמוק בתוך הנפש שלה.

כולם עיוורים ולא רואים את העצב מאחורי זיוף של צחוק ושמחה.

אור פרוקין עקוב אחר אור
שמור פוסט
לשיר זה תגובה אחת
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Sombody .
Sombody .
את תותחית!
ואם אף אחד לא אומר לך את זה אז הגיע הזמן שתשמעי את זה
הגב
דווח
כותבי החודש במגירה
מרגש
צעצועים
צעצועים
מאת: שבורת כנף
אני כועסת
אני כועסת
מאת: שבורת כנף
מחר יהיה טוב
מחר יהיה טוב
מאת: שבורת כנף
פוסטים אחרונים
עוד רבים צעדינו
עוד רבים צעדינו
מאת: צפנת TZ
בית ספר
בית ספר
מאת: דור קייבסקי
היי אהובי
היי אהובי
מאת: Rachel Trunech