כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
חדשותספורטתרבות ובידורעסקיםיחסיםדעותלייף סטיילטכנולוגיה
1

לא שלגייה

תמיד היא האמינה בפיות... אבל אמרו לה שאלו רק גחליליות...

תמיד אמרו לה שהיא תמימה,
כמו ילדה קטנה.

כשהיא הייתה מחייכת היא הייתה חושפת את כל שינייה,
כאילו לא פחדה מפתיחות.
כשהיא הייתה בוכה, היא הייתה משחררת את כל הדמעות,
היא האמינה שאלו רגשות שזועקות לצאת החוצה.
כשהיא אהבה, היא הייתה עושה את זה עד הסוף,
היא לא האמינה שיש באהבה גבולות.

היא האמינה בחיוכים, גם בפרידות קשות.
גם אם כעסה, הכעס היה מתפוגג והיו נותרים רק הזכרונות הטובים.
תמיד היה אכפת לה מאחרים, גם כשזה לא היה הדדי,
היא האמינה שגם כשזה לא הדדי, הם בסה"כ אנשים טובים...
היא נפגעה הרבה, אבל הוקירה רק את הטוב...
היא התאכזב לא מעט, אבל לא הצליחה לנטור טינה...
כשאנשים חשובים לה אמרו לה שלא אכפת להם ממנה,
רק אז היא נשברה.
איך זה שמעולם שלם היא הפכה לנקודה קטנה על המפה?
היא התנערה, וניסתה לפתח רגש רע,
היא האמינה שלו לא מגיע, לו צריך לנטור טינה....
אבל זה היה חזק ממנה, שכן כשנגמרה השיחה היא שוב פעם אמרה- תודה על הכל והיה נפלא.

והיא האמינה בסיפורי אגדות, ואז אמרו לה שהיא שלגייה...
היא האמינה בפיות, ואז צעקו לה שאלו רק גחליליות...
אבל אז אמרו לה שהיא תמימה,
סתם ילדה קטנה...
ואז היא חשבה את המחשבה הכי רעה... שלה היא בחיים לא ציפצה...
איך אפשר להאמין באהבה,
אם כל מחשבה טובה הופרכה? ..

Bar Gabbai עקוב אחר Bar
שמור כתבה
לכתבה זו 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש במגזין
עוד בדעות
ברכות לבת מצווה
ברכות לבת מצווה
מאת: אתר הברכות
העתיד צפוי, כתוב מראש אבל האם באמת?
העתיד צפוי, כתוב מראש אבל האם באמת?
מאת: Alex Bochnick
המדורגים ביותר
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
על המוכר והזר
על המוכר והזר
מאת: שבורת כנף