כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
חדשותספורטתרבות ובידורעסקיםיחסיםדעותלייף סטיילטכנולוגיה

כמה דברים כבר יכולים לקרות בפחות משנה אחת?

זה הסיפור שלי בשנה האחרונה, מהגיוס שלי ועד עכשיו.

התגייסתי בינואר האחרון, לפני כ9 חודשים.
אני ילד של בית, ילד של אמא ואבא,
מאוד מחובר למשפחה הקרובה והמורחבת.
אני מסוג האנשים שלא יוצאים מהבית לזמנים ארוכים, הכי הרבה שהייתי מחוץ לבית ללא ההורים היה שבוע.
לא עשיתי מכינה, שום דבר כזה.
הגעתי לצבא עם המון חששות, בבוקר של הגיוס היה לי קשה מאוד לקחת את עצמי וללכת, בידיעה שבערב אני לא חוזר הביתה.
אני זוכר שהתחושה הזו הייתה לי קשה, לא לישון בבית, עם אנשים שאני לא מכיר, שאני אצטרך לעשות מה שיגידו לי.
סיימתי טירונות בחיל הים אחרי שלא יצאנו פעם אחת הביתה ולא ראינו את המשפחות 23 ימים.

התחלתי קורס ימאי גוררת בבה"ד חיל הים, היה לי קשה להשתלב בהתחלה, בקורס התנאים היו קשים יותר, לא היה מקום "לעגל פינות".

ב30 באפריל כאשר אנחנו כבר בשלב מתקדם בקורס ואף לקראת סיומו, נשלחנו להר מירון, הקורס שלנו וקורס נוסף של דבורים.
נסענו לשם ביחד עם כמה מפקדים, הסיבה?
להיות הייצוג שם של הצבא ולעזור במקרה של אירוע רב נפגעים.
התחלקנו לשמירות וכל פעם מספר שעות רצופות היו קבוצה של אנשים בשני מוקדים שונים הקרובים לאירוע.
הגענו ללא ידע משמעותי בכל הקשור לעזרה ראשונה, משהו בסיסי מאוד מהטירונות, הגענו עם אלונקות וישבנו שם למקרה שיקרה משהו.
אני זוכר שהתחלנו את המשמרת בשעה 23:00, והתבדחנו בשביל מה אנחנו כאן.
לקראת השעה 01:00, החליט מפקד בית ספר ללוחמים שהיה איתנו שם שניכנס פנימה ונחווה מבפנים את מה שקורה שם.
נכנסו והתחלנו לרקוד עם חרדי שהצטרף אלינו.
מפקד הבית ספר ללוחמים קיבל טלפון ואמר שצריך לחזור מהר כי "קרה משהו".
התחלנו לרוץ חזרה למקום שבו התמקמנו, ואמרו שקרסה טריבונה ויש המון נפגעים.
חווינו שם תחושות שאני לא יכול לתאר, ראינו מראות שאני לא רוצה להציג בפניכם.
התחלנו לרוץ למטה, פילסנו את דרכינו בתוך מאות האלפים שהיו שם, בעודנו שומעים את המוזיקה ברקע מתנגנת, כאילו הכל בסדר.
כולם זזו לצדדים, ואני זוכר שרצנו עם האלונקות במהירות מטורפת למטה, רצנו ורצנו ונוצר כמו דרך בים סוף עם בני ישראל.
הגענו למטה והיינו מזועזעים ממה שראינו, כל אחד עשה מה שהוא יכול כדי לתרום, הייתה תחושת בלבול, הרגיש שזה לא אמיתי, שמישהו עובד עלינו.
רובנו נפרדנו אחד מהשני והלכנו לאיבוד, לא ידענו למה אנחנו נכנסים.
את הרוב אני זוכר, את הפרצופים, את התחושות, חוויתי משהו שאנשים לא חווים בשירות שלם, או בחיים שלמים.

אין מילים שיכולות באמת לתאר את מה שהרגשתי שם, אני זוכר שאחרי זה לא הצלחתי לדבר מספר שעות, לא הייתה קליטה בכלל שם, ההורים בבית היו מאוד לחוצים, ובצדק.

חזרנו לבה"ד והוחלט שלמרות מה שקרה נסגור את השבת הקרובה, (זה היה שישי בבוקר).
דיברנו עם פסיכולוגיות באופן קבוצתי, הן לא עזרו בשום דבר ואמרו שיהיה בסדר.
הרגשתי שאני מתגבר על זה, שאני יותר חזק מזה, שזה לא ישבור אותי, ששום דבר לא ישבור אותי.
המשכתי בשלי ועשיתי הכל הכי טוב שאני יודע לעשות.

סיימנו את הקורס לקראת סוף מאי, סיימתי כאחד המצטיינים בקורס, מצטיין לימודי, ואני אחד שלימודים היה הדבר הקשה ביותר עבורו, אבל עשיתי את זה, והייתי באמת גאה בעצמי.
השתבצנו לבסיסים השונים.
אני הגעתי לב"ח - בסיס חיפה.
כאשר הגענו לשהיות התחיל מבצע שומור חומות, והייתה רמת כוננות גבוהה מהרגיל לכן גם כאן נשארנו יותר מהצפוי, לא מספיק הקושי בלהגיע למקום חדש עם אנשים חדשים כאשר אתה הכי "צעיר" וחדש באותו המקום, אלא גם נאלצנו להישאר עוד שבת אקסטרה שם.

ביוני האחרון חבר מהשכבה שהיה איתי גם בכיתה בט', נהרג בעת שירותו הצבאי, בזמן שהיה בבסיס בצפון - שירת בגבעתי.
הוא היה אחד האנשים היותר שמחים שאני מכיר, תמיד יש את האנשים האלה שכולם אוהבים אותם, והם לא שונאים אף אחד.
אדיר כץ שמו, באמת בן אדם זהב, עם לב ענק.
קיבלתי את הבשורה בשוק טוטאלי, לא האמנתי שקרה דבר כזה, לא רציתי להאמין, לא רציתי לעכל, שוב, היה נראה שמישהו עובד עלינו, ולא הבנתי למה כל הדברים הנוראיים האלה קורים סביבי.
כאשר קיבלתי את הבשורה הייתה בטורניר כדורסל לזכרה של דודה שלי, שהלכה לעולמה גם בעת שירותה הצבאי, גם בת 19, בשנת 2004.
זהו אירוע שמלווה את משפחתי מאז אותה שנה, והוא ילווה לתמיד.
תמיד ידעתי שהנושא הזה רגיש, אני זוכר את עצמי בתור ילד בן 14 מקריא טקסט באזכרה שלה, מול כל החברים והמשפחה.
כשהבנתי שאדיר איננו, הדבר הראשון שחשבתי עליו זה על משפחתו.
כי אני יודע ממקור ראשון, מה כולל הדבר הזה של אובדן, ומה ההשפעות שלו, וזה גרם לי להיעשות עצוב יותר, ומתוסכל יותר.
לא יכלתי להגיע להלוויה לצערי הרבה כי הייתי באותו טורניר לזכרה של דודה שלי.

היום התאריך הוא ה23 לאוקטובר, ואני יושב וכותב את הטקסט הזה, שמראה מה היה לי בשנה האחרונה, כמה דברים חוויתי, ועדיין, הצלחתי להישאר אופטימי.
אני בן אדם שמח בסך הכל, משתדל לראות הכל בעין טובה, לפעמים כדי להתגבר על האירוע ממירון, אני נוהג לצחוק עם חברים או משפחה על מה שקרה שם, זו הדרך התמודדות שלי.
אני כותב את הטקסט הזה כדי להבהיר לכולם שבחיים שלנו קורים דברים טובים, אבל לפעמים גם דברים רעים, עצובים ושוברי לב.
צריך לדעת להיות אנשים טובים יותר, אדיבים אחד כלפי השני, אהבת חינם, ולא שנאת חינם.
צריך לדעת שהכי חשוב בחיינו זה המשפחה, זה חברים, זה לשמוח ולהנות.
זה לעבוד קשה, ולאחר מכן להסתכל אחורה להיות גאה בעצמך, זה אומר להיות אתה, ולהתנהג איך שאתה חושב שהכי טוב עבורך.

לא להיות בבית למשך שבוע שלם או שבועיים שלמים זה לא משהו שהוא קל עבורי, אך אני מרגיש שאני חזק, ואני מרגיש שאני עושה משהו, משהו שמבגר אותי, מחשל אותי.
משהו שעוד פחות משנתיים יעזור לי, בחיים האמייתים, כי עברתי דברים, דברים קשים וטובים, דברים שחישלו אותי וגרמו לי להאמין שאני טוב, שאני חזק, וששום דבר לא ישבור אותי.

מקווה שהארתי עבורכם אור קטן, כי כל מה שעשיתי זה לספר לכם מה עברתי בשנה האחרונה.

Master Leviteh עקוב אחר Master Leviteh
שמור כתבה
לכתבה זו 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש במגזין
עוד בדעות
האם מודעות גוגל טובות יותר ממודעות פייסבוק?
האם מודעות גוגל טובות יותר ממודעות פייסבוק?
מאת: קרית טק Kiryatech
השבוע ברמז וחרוז 2.12.21
השבוע ברמז וחרוז 2.12.21
מאת: Gilead Nevo
מהן כפפות ניטריל ומה היתרונות שלהן?
מהן כפפות ניטריל ומה היתרונות שלהן?
מאת: Eyal Klein
סיגל דוגה: טיפים ללמידה אפקטיבית
סיגל דוגה: טיפים ללמידה אפקטיבית
מאת: סיגל דוגה
מעניין
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
גברים- עם פשוט
גברים- עם פשוט
מאת: Shira Mualem
למה גברים אוהבים ביצ׳יות?
למה גברים אוהבים ביצ׳יות?
מאת: Daniel Cohen
מבוא לתורת הגבר- פרק 2
מבוא לתורת הגבר- פרק 2
מאת: Avrahami Amitay
כתבות אחרונות
דרושים לעבודה מהבית בקלדנות, הזנת נתונים, כתיבת מאמרים, והתכתבות בצ'אט
דרושים לעבודה מהבית בקלדנות, הזנת נתונים, כתיבת מאמרים, והתכתבות בצ'אט
מאת: רונית לוי
מה אם נתנשק?
מה אם נתנשק?
מאת: מירב BY
Little Pigs,the Crane and a Wolf
Little Pigs,the Crane and a Wolf
מאת: Zheng Lili
טיפים בבחירת חברת שירותי דרכים וגרירה
טיפים בבחירת חברת שירותי דרכים וגרירה
מאת: אסף ירון
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D