כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
חדשותספורטתרבות ובידורעסקיםיחסיםדעותלייף סטיילטכנולוגיה
1

מה התפקיד של אותו גיבור עם אותו גיבור לא מתנהג כמו הגיבור שאנחנו שמצפים ממנו?

עם כוח גדול באה אחריות גדולה ומי יציל אותנו מהקורונה?

ראיתי עם חבר סרט של גיבורי על בסיום הסרט החבר אמר שזה סרט יפה מושקע אבל זה לא אמיתי אין באמת דבר כזה גיבורי על. הייתי המום מה זאת אומרת אין? אבל החבר המשיך להתגרות בי אמר שזה סתם אמונה טפלה, אגדה, מיתוס מין מדע בדיוני שמישהו עם ראש יצירתי המציא. הם סוג של דוגמה שבה אנחנו רוצים להתחקות ולהידמות להם מה אתה יודע על הגיבורים שלך האם הם בכלל היו קיימים ולא פרי דמיונם של אנשים. לכן זה תפקידם של היסטוריונים שחוקרים ומתמודדים עם אתגרים וקשיים כדי למצוא הוכחה לקיומם. שהסיפורים שמספרים עליהם נכונים ולא הגזימו בניפוח שלהם. כי יש הבדל בין מה שקרה באמת באופן מוחשי ומשכנע לבין פנטזיה שאנשים העבירו וסיפרו אחד לשני, מפה לאוזן כדי לרתק אנשים, לגרום להם להתעניין ולמשוך אותם שהיו קשובים עליו לכן רוב הסיפורים האלה מורטי עצבים, מותחים, מלחיצים, מסמרי שיער וכמובן מרתקים מהללים ומשבחים את אותו הגיבור שתופס סיקור אוהד והערכה בגלל כל הפעולות שגיבור פועל בהן. הגבורה של הגיבורים שעומדים במכשולים, שמנצחים שהסיכויים קלושים על איך הם תמיד נופלים וקמים בחזרה על הרגליים ומצליחים לפתור בעיות שהאדם הפשוט היה מתקשה, מוותר ופורש. למה לנפץ את האמונה שלנו בהם אפילו עם זה המצאה הרי בזכותנו עם עדיין אקטואליים כי אנחנו אלה ששומרים אליהם רלוונטיים ועל המורשת שלהם שאנחנו דואגים לטפח, מעבירים ומספרים את סיפורם מדור לדור. לכן אנחנו נוטים לחשוב שהם היו קיימים שהם נמצאים באיזה יקום דמיוני אי שם בשמיים או בהר האולימפוס.

הייתי המום ממנו שהוא לא מאמין בקיומם ובנוכחותם שיש לו ספקות ולבטים לגביהם. הרי לא סתם אנשים יוצאים לטיולים מאורגנים בצמתים של חייהם. מתארגנים לסיורים בעקבות האירועים שהובילו אותם לדרך שהם הלכו בה. מה השפיע, מה המניע שהניע, מה הגורם שגרם להם לפעול בצורה שהם פעלו? הגיבורים האגדיים המשמעותיים האלו שאנחנו רוצים לשמוע על מעשיהם מילדותם עד להתבגרותם ועד לניצוחם ההרואי והמרשים. שהם נהפכו לאגדה מהלכת שגם שהם מתים הם חיים בליבנו ובזיכרון שממשיך אייתנו הלאה. אולי העצמות שלהם נהפכו לאפר אבל שמם לא יכחד לעולם, שמם נצרב בתודעה, השמות שלהם לא ייעלמו, ימחקו או יאבדו השמות שלהם חקוקים עמוק בסלע. הם שעמדו מעטים מול רבים, הם שלא פחדו למות בשביל לעשות שינוי. אלה שהקריבו את חייהם אלה שהטביעו את חותמם אלה שבנו היצבו והשפיעו על תקופות בחיינו. אנחנו חיים על פי השלכות שלהם, אנחנו לומדים מהשגיות שלהם, אנחנו חכמים יותר על פי הטעויות שלהם. לא סתם אנחנו לומדים, מתעניינים ודואגים לזכור ולהנציח אותם. אלה דמויות שהשפיעו שנלחמו ולא ויתרו, מודלים לחיקוי כאלה שלקחו יוזמה, רצון, משמעת אומץ, תעוזה ויכולת וחוללו שינוי והפכו את הבלתי אפשרי לאפשרי.

מצד אחד קשוחים ואלימים ומצד שני כאלה שאי אפשר שלא להתחבר, להיקשר ולהתאהב בהם. לכן קל להתמסר אליהם ולאנשים להעריץ ולהעריך אותם ולהילה סביבם לזרוח, לנצוץ ולהבריק. מין כוכבים כשהשמיים שחורים הם נקודות קטנות זוהרות שמאירות את השמיים. לכן אנחנו עושים את מיטב המאמצים כדי ששמותיהם הישמרו ביראת כבוד, בהוקרה עם זה בימי זיכרון, בדקה דומיה, בלקוד קידה. הם מוצגים בתור סמלים, נותנים להם אותות ועיטורי גבורה לאלה שהצטיינו בקרבות והפגינו מנהיגות כמו אלה של אז. אף אחד לא נולד גיבור הוא נהפך לגיבור ברגעי השבירה ברגעים של להיות או לחדול בוחנים איך אותו אחד התנהג. העם יש לו מה שצריך כדי להיות אותו גיבור שאנחנו מצפים ממנו להיות. ואנחנו לא מתפשרים כי על הגיבור להיות מעוטר ומתויג ככזה עם חולצה מקושטת עם הרבה מדליות שכל מדליה מסמלת קרב שבו ניצח ולא חלילה מתחזה שמתחפש לגיבור בשביל לזכות בהוקרה ותהילה שהולכת גודלת סביבם. שהם נהפכים לגיבורים נורא קשה לחזור אחורה לנקודת ההתחלה להיות שוב רגילים אחרי שאכלת מהמתוק לחזור למר אחרי שטעמת את הקצפת וליקקת את הדובדבן לאכול חרא? שאתה נמצא במקום שבו מכירים אותך רוצים להיות בקרבתך ולזרוק את כל מה שטרחת עבורו בשביל לחזור לאנונימיות הרי מי לא אוהב להרגיש אהוב ונאהב. לקבל מתנות בחינם ולזכות ביחס חם הרי אתה מפורסם עכשיו זה הזמן שלך ליהנות מכל השפע שהחברה מציעה. הרי בשביל אושר צריך להיות גם מעושר הרי לא עבדת לחינם מגיע לך תמורה על שרותך. וגם במוות אתה לא עוד אחד הרי איש חשוב לא יכול להיקבר כמו הפשוטי עם מהרחוב או מהשכונה אתה כבר חלק מהאליטה. אז עושים בשבילם חלקת קבורה ממלכתית נפרדת שנקראת חלקת גדולי האומה בונים לכבודם אנדרטאות מפוארות במין פסלים גדולים שמוצבים במקומות מרכזיים. או שיראו לנו דיוקנאות שלהם במין תיאור אמנותי של אותו אדם קדום.

אז איפה הם החבר אמר לי איפה הגיבורים הדגולים שלך שיצילו את המצב? איפה הם באמת הסתקרנתי מוות זה לא תירוץ הרי גיבורים לא מתים הם קמים לתחיה מפתיעים? או שאולי אני טועה במקרה הזה. גם לפרוש זה הגיוני ומקובל אבל גם אצלם צריך שיהיה תוכנית ב, תחלופה מין אופציה, להחלפה גיבורים באים והולכים. איך הם יכולים להשאיר אותנו חסרי אונים? לא ייתכן שזה נגדע, נגמר שאין מישהו שימשיך הלאה שאין יורש מישהו שייקח אחריות ויקבל על עצמו את תפקיד הגיבור הרי זה הרגע שלו שבו אנו זקוקים נזקקים לגיבור בפעולה עם הגלימה שיעצור את הרוע (סליחה את הקורונה. ) ובאמת הם היו צריכים להגיע לפני חצי שנה זה כבר לא לדפוק כניסה זה איחור דרסטי. הרי אני רואה אותם הם תמיד נמצאים במקום הנכון בזמן הנכון אז איך זה שהם לא כאן בזמן שכולנו כאן במצוקה? אני שוכב במיטה מנסה להדחיק את המחשבות הטורדניות שלא נותנות לי מנוחה לא ייתכן שהם שכחו אותנו אני מנסה לחקור לעומק לרדת לשורש הבעיה ואולי למצוא פתרון לתעלומה איכן הם? הרי זה לא מסתדר לי למה התעשייה השקיעה, התעקשה והתאמצה בלהמציא לנו כל כך הרבה גיבורי על והתחייבה שהם יהיו הדבר הגדול הבא ואכן הם נחלו הצלחה כבירה לכל מקום עליו הם הגיעו במקום ייאוש היה תקווה, במקום תסכול היה גאווה במקום להרכין את הראש הם גרמו לנו לזקוף את הראש. להצדיע להם להריע להם, להשתחוות להם ולנופף להם לשלום אולי כבר לא צריך לאחל לשלום או לשיר לשלום בזכותם השלום עוד יגיע במהרה בימנו. הם היו סוג של כדור הרגעה, תחושת הקלה בזכותם היה אפשר לנשום לרווחה. כי לא צריך כבר צבא יש לנו צבא של גיבורי על עמידים שלא מזדקנים, מתיישנים או מתפרקים ותמיד יהיה אפשר לסמוך עליהם זה היה מין החוזה בעל פה בנינו לבינם. שאנחנו נחשפנו עליהם וגילינו אותם הפציע שחר של יום חדש והעתיד כבר לא כזה מאווים כמו בעבר המהפך הגיע בזכותם והיה אפשר לראות ניצנים של עתיד וורוד. אז מה השתבש הרי זה לא ששיגענו אותם בקריאות? גזרנו להם את הכנפיים? או נתנו להם אולטימטום של חיים או מוות? לא זכור לי שהצקנו? רדפנו? גירשנו? או סילקנו אותם מאיתנו? נתנו להם חופש להיות עצמם וקיבלנו אותם בברכה כמו שהם עם הייחודיות והמוזרויות שלהם.

מה לא עשינו עבורם עם זה פסלים שמפסלים אותם, ציורים שמציירים אותם, הרצאות שמדברים עליהם, סיפורים שמספרים עליהם, ספרים שכותבים עליהם, סרטים שמגלמים אותם, הצגות שמעלים עליהם, שירים ששירים עליהם, תוכניות דוקומנטריים עדותיהם וסדרות טלוויזיה שמגלגלות את קורות חייהם ומי שהם כיום מההתחלה עד לאן שהם הגיעו עד שהגיעו אלינו. שהם הגיבורים הראשים העיקר שהיו מרוצים. עכשיו זה הפרה בוטה של חוזה בעל פה הרי לחצנו ידיים אחרי שהשקענו בהם ככה הם מודים לנו? גומלים לנו? היינו חברים הם התחייבו לזה אז מה התקלקל בדרך המשותפת שלנו שהובילה אותנו ואותם לכיוונים שונים? אולי אהבה הייתה עיוורת שסחפה אותי ומאות אלפי אנשים שגרמה לנו לרכוש את אמונם ולהאמין שהכל יהיה בסדר בזכותם, שאף אחד לא יוכל לעצור בעדם. ועכשיו הוזנחנו, הושלכנו, אנחנו לא רצויים בעיניהם אולי אני פתי כי שראיתי אותם לראשונה חשבתי שהם לטובתנו שאנחנו כמו אחים לנשק, איך הם שכחו את הדבר הכי בסיסי שזה שאסור להשאיר פצועים בשטח? חשבתי שאנחנו לעד בלתי ניתנים להפרדה שזה לנצח ניצחים למרות שאנחנו אולי מגיעים מעולמות שונים. שהם לא יבגדו באנו ובערכים שלהם ואני שמרתי להם אמונים התפללתי שתגיעו אלינו וכלום. וכמה שחשבתי שאני מכיר אותם כנראה שהם הצליחו לתעתע גם אותי כי אני לא הייתי מנחש שהם שמתחת לכל התדמית הנקייה שלהם הם ריקים מתוכן שדואגים רק לעצמם. בדיוק ברגע המכריע שבו אנחנו זקוקים לגיבור הוא מפנה לנו עורף ולא מגיע. זו חוצפה, אגואיסטיות אפילו אנוכיות שלא לדבר על האכזבה וציפייה שהתפוגגה לה.

מה זה בשמיים: ציפור? מטוס? כנראה שהקורונה לא הגיעה לקריפטונייט? באפלה הסתכלתי למעלה חיפשתי לראות את אות העטלף של באטמן בשמים האפורים כנראה שהאור בזרקור כבה. איפה הענק הירוק שיעמוד איתן ויעניק לנו ביטחון בגודל שלו כנראה שגם הוא מצא מחבוא ומקום מסתור עד שיעבור זעם. האם לספיידרמן נעלמו הכוחות ועכשיו הוא בנאדם רגיל בלי כוחות? כנראה שלאיירון מן מצאו סימני חלודה ואיפה קפטן אמריקה שאמריקה לבנתיים מזנקת במספר המתים ומנסה בנואשות להתאושש ונמצאת במצב של איבוד שליטה. איפה החברה של גרין לנטרן לעזור לנו או שהטבעת שלהם הקלקלה, נשברה או נאבדה? ומה עם המוטאנטים של אקס-מן אולי הם נמצאים ביחד עם שומרי הגלקסיה באיזו משימה או מבצע עוזרים להם בכל זאת יש כל כך הרבה גלקסיות ביקום שלנו שמקיפות סביבנו עם סכנות שעורבות שם בלא נודע. אז איפה ליגת הצדק שינהלו את המשבר ויחקו את המושכות לידיים בינתיים הם נותנים לאנשים להתפרע ולהשתולל? על מי נוכל לסמוך נזכרתי תזעיקו במהירות את דוקטור סטריינג' אולי הוא יוכל למצוא תרופה או חיסון לקורונה אה שחכתי גם הוא דמות בדיונית. אז עם מי נשארנו הרי התרגלנו שעם יש בעיה יש מי שיפתור אותה שיציל אותנו הרי הם "גיבורים" זה ייעודם להילחם אז איך זה שהם מרימים ידיים מסתלקים מהמלחמה נגדה שאין מהם זכר? במקום להיות חומה איתנה ולהגן עלינו בגופם עם המגן והשריון ולא לתת לה לעבור דרכם הם נותנים לה בחופשיות להתפשט? במקום להילחם מולה בחרב או ברובה או באיזה כדי נשק שתחפצו אפילו בכוחות העל טבעיים שלכם. אתם מפקירים אותנו להילחם מולה לבד עם מסכה ואלכוג'ל.
(העיקר שהם נקראים גיבורים)

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Alon Alonpaglin6@walla.co.il עקוב אחר Alon
שמור כתבה
לכתבה זו 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש במגזין
Alon Alonpaglin6@walla.co.il
לשקר אין רגליים ובסוף האמת יוצאת לאור גם שרוצים להשאיר אותו באפלה.
לשקר אין רגליים ובסוף האמת יוצאת לאור גם שרוצים להשאיר אותו באפלה.
מאת: Alon Alonpaglin6@walla.co.il
ברגע ששני קיבלה את הנשק חיוך זדוני עלה לפניה.
ברגע ששני קיבלה את הנשק חיוך זדוני עלה לפניה.
מאת: Alon Alonpaglin6@walla.co.il
זה לא משנה מה אני מצלמת או איך אני יוצאת בתמונה בסופו של דבר אני נשארת לבד ואולי אני יכולה לזייף את החיוך אבל לא את התפאורה.
זה לא משנה מה אני מצלמת או איך אני יוצאת בתמונה בסופו של דבר אני נשארת לבד ואולי אני יכולה לזייף את החיוך אבל לא את התפאורה.
מאת: Alon Alonpaglin6@walla.co.il
כל החיים רציתי להיות סטוציונר עד שנהפכתי לכזה והבנתי שאני מפסיד יותר ממה שאני מרוויח.
כל החיים רציתי להיות סטוציונר עד שנהפכתי לכזה והבנתי שאני מפסיד יותר ממה שאני מרוויח.
מאת: Alon Alonpaglin6@walla.co.il
מעניין
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
גברים- עם פשוט
גברים- עם פשוט
מאת: Shira Mualem
למה גברים אוהבים ביצ׳יות?
למה גברים אוהבים ביצ׳יות?
מאת: Daniel Cohen
מבוא לתורת הגבר- פרק 2
מבוא לתורת הגבר- פרק 2
מאת: Avrahami Amitay
המדורגים ביותר
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan
כל עוד את שלי
כל עוד את שלי
מאת: תום כהן
מומלצים מהספרייה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema