כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
חדשותספורטתרבות ובידורעסקיםיחסיםדעותלייף סטיילטכנולוגיה
1

כלואה בראש ,כלואה בנשמה

הצלחתי להרגיש חופשיה

לכל מקום שהלכתי היו סביבי חומות, לכל פינה שהסתכלתי העבר רדף אותי, לא שיחרר ממני, מעלי התנוסס שם, כלואה. שנים שהייתי כלואה, רק אני וארבע קירות מסביבי ושקט, כל הזמן שקט, שקט כזה שיכול לחדור לך לתוך העצמות, שקט שיכול להרוס לך עולמות, שקט שמעלה לך המון מחשבות. מעבר לזה שהייתי כלואה בין ארבע קירות, הייתי כלואה במחשבות, הייתי כלואה כמו שאמרו לי, כמו שרצו שאהיה, ואט אט הפכתי להיות אישה שאני לא, הפכתי לאט לאט לאדם זר עם מבט שבור בעיניים שלא היה שם לפני. לא משנה כמה ברחתי תמיד חזרתי לאותו מקום כי אולי הקירות הוסרו ממני אבל המחשבה עדיין הייתה כלואה, עדיין חשבתי כמו מישהי שהיא לא אני. בפעם האחרונה שברחתי עברתי ברחוב, מנגינה חרישית נשמעה מהמרחק, התקרבתי לשם, נגלה מולי מבנה ענק בעל שני כניסות, נכנסתי מהכניסה הראשונה, עברתי במזדרון הארוך בעל אריחי ענק תלויים בכל פינה, עברתי את כל החדרים ושמעתי את המוזיקה מתגברת, הגעתי לחדר האחרון ולא יכולתי לעצור מעצמי להיכנס בשקט בשקט ולשבת בכיסאות האחרונים. זאת הייתה תזמורת שערכה חזרה אחת לפני אחרונה. לפתע מחשבותי רצו לי בכל החדר הכלוא שבראשי, קול חזק הדהד לי ואמר, עכשיו את חופשייה, זאת ההזדמנות שלך. הם סיימו את החזרה, ולפני שיצאתי אחד הנגנים ששם לב לנוכחותי באולם ועצר אותי, הרגשתי את ליבי פועם בחוזקה וברגע תווי פניי ישתנו אבל הוא נראה רגוע ורק חיוך קטן עלה על שפתיו. הוא הרגיע אותי ושאל: "איך היינו"? "השאלה הנכונה היא איך תיהיו מחר כשתופיעו, והתשובה היא חופשיים ", עניתי. הוא לא הבין מה כוונתי אבל לי היה ברור כל כך ככה שלא הזיז לי. "את יודעת לנגן"? הוא שאל אותי . "בערך", עניתי עם מעט היסוס . "אז מחר"? הוא שאל אותי ואני לא הבנתי על מה מדובר. "מחר את מוזמנת להופיע מול כל הנגנים במקהלה, זה לא פייר שאנחנו הופענו לך ואת לא תופיעי לנו". חיוך עלה על פני,"אני לא בטוחה", אמרתי. "מחר בשש לפני ההופעה שלנו, אל תאחרי". הוא אמר, פנה אחורה ונעלם בתוך החושך שאפף את הרחוב. לא היה לי לאן ללכת, פחדתי, ישבתי כל הלילה על ספסל ברחוב ונתתי למחשבות שלי לשבור החומה, לצאת מתוך הקופסא שבראש שלי.

יום למחורת, השעה חמש וארבעים, הגעתי לאותו מבנה מאתמול, הפעם נכנסתי בכניסה השנייה, של הנגנים. פגשתי את אותו בחור והוא הוביל אותי אל הבמה. האולם היה חשוך ועליתי במדרגות שמובילות לבמה. ברגע שעליתי במדרגה האחרונה האור נפתח בדיוק אל עברי וליווה לאורך כל הדרך אל לפסנתר מבין כל הכלים שעל הבמה. ישבתי על כיסא הפסנתר . הפעם אני על הבמה, הפעם האור מכוון עלי, יצאתי מדלת אחת ונכנסתי מהשנייה, עשיתי את זה, אני חופשייה . ברגע אחד ידי החלו לנגן, בלי לחשוב יותר מידי, בלי להרגיש רע, פשוט שיחררתי .כשסיימתי לנגן כל הנגנים מחאו לי כפיים, לא הצלחתי לעצור את דמעותי שהחלו לנזול, ואז שמעתי את הרעש הזה שרציתי, שמעתי את החומה נשברת, שמעתי את עצמי צועקת תודה והצלחתי להרגיש סופסוף מה זה להיות חופשייה.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

❤️ ❤️ עקוב אחר ❤️
שמור כתבה
לכתבה זו 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש במגזין
עוד בדעות
עומדים להם מליונים של אנשים שמחכים לאותה הבשורה
עומדים להם מליונים של אנשים שמחכים לאותה הבשורה
מאת: כותב למגירה
"אין דבר כזה אמת ושקר"
"אין דבר כזה אמת ושקר"
מאת: כותב למגירה
איטום קירות חיצוניים למניעת חדירות מים
איטום קירות חיצוניים למניעת חדירות מים
מאת: Jema Rabinovich
מעניין
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
גברים- עם פשוט
גברים- עם פשוט
מאת: Shira Mualem
למה גברים אוהבים ביצ׳יות?
למה גברים אוהבים ביצ׳יות?
מאת: Daniel Cohen
כתבות אחרונות
מרטין בוקסדורף- הצלחתי להשיג להם משכנתא לסגור חובות למרות סירובים בבנק
מרטין בוקסדורף- הצלחתי להשיג להם משכנתא לסגור חובות למרות סירובים בבנק
מאת: מרטין בוקסדורף
מה לחפש בארון הזזה
מה לחפש בארון הזזה
מאת: rami giladi
הורוסקופ המיסטיקנים
הורוסקופ המיסטיקנים
מאת: הורוסקופ המיסטיקנים