פינת "הידעת?" (1)
קללות, אמת, כאב ומה שבינהם ..
בבית שלי לא קיללו הרבה,
לפחות לא לידי .
אבא שלי תמיד עטף אותי
במן פפיון כזה,
כאילו אני איזה בובת ברבי ..
ואמא מידי פעם איבדה את זה,
זרקה קללה פה, קללה שם ..
לא משהו שיכול להשריש בי את זה.
-"תפסיקי לקלל".
-"כמה את מקללת וואי ".
-"איזה פה יש לך, תיהי בריאה ".
-"זה ממש לא נשי לקלל".
כמה משפטים כאלה ואחרים שמעתי ..
פעם לא הצלחתי להבין,
למה אני מקללת כל כך הרבה?
למה אין לי טיפת רסן או פילטרים בפה?
יום אחד דפדפתי כהרגלי בפייסבוק,
וקראתי סתם איזה שני פוסטים
שבאופן מפתיע צצו לי אחד אחרי השני ..
איזה מוזר זה.
זה פשוט סיכם לי באופן מובהק למה אני ככה.
אני מקללת ים ;
אני מדברת בוטה ;
אני לא רואה בעיניים.
שום עיניים . גם כאלה שהורגות אותי בלב .
אני בן אדם כנה .
כל הילדות שלי בבית הספר זכורה
כחבורה של צבועות רכלניות,
ותמיד התרחקתי מהן .
תמיד הייתי לבד ..
כי שנאתי את זה .
העדפתי להיות אשת סוד, כנה,
יורה אמת ללא הכרה ..
מאשר עטופה שקרים, תככים,
וסיפורי כשלונות של אחרים .
אז אני מקללת הרבה כי כוסעמק.
אני אגיד את האמת שלי,
ויהי מה .
והאמת שלי,
כמה שהיא כואבת ..
כמה חוויות לא נעימות שמשאירות חותם
כוללות את אותה האמת שאני זועקת.
כמה שברון לב,
כמה אי אמונה,
כמה כאב .
כמה חרא האמת שלי חוותה .
אבל זה לא משנה,
אני אצעק אותה לכל עבר
ואני אוסיף לה גם בת זונה, או כוסעמק.
כי ככה אני,
אני מקללת אמת וכאב בו זמנית.
שלח תגובה
הפנימית שלנו לא חבל?!
