כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
חדשותספורטתרבות ובידורעסקיםיחסיםדעותלייף סטיילטכנולוגיה
1

חברה שלי

לו רק יכולתי, הייתי מצמיחה למענך פרחים גם במדבר.

מותר לך לבכות, מותר לך לכאוב חברה שלי,
תמיד הייתי מהחברות האלה שיש להן עצות, מילים, או דרך לעזור.
לרוב הייתי חברה טובה, עד היום שהבנתי שגם לי אין דרך לעזור, החיים חזקים ממני וגם ממך,
לו רק יכולתי לכאוב במקומך, לו רק יכולתי לגרום לך לראות קצת טוב בעצב אולי הייתי חברה טובה יותר.
היום קפאתי, היום הבנתי שיש דברים שגדולים גם ממני, לו רק יכולתי להבטיח לך שהכל יהיה בסדר, לו רק יכולתי לעשות משהו שיהפוך את המצב לשונה הייתי עושה, למענך הייתי מגדלת פרחים במדבר.
ההרגשה הזאת שאני לא יכולה לעשות שום דבר ממשי למענך גרמה לי להבין את ערך החברות, להבין מה זה שלחברה שלך כואב, להבין שהכאב שלה הופך להיות גם הכאב שלך.
אני לא יכולה להבטיח שהמצב יהיה טוב יותר, אבל אני כן יכולה להבטיח לך שאני כאן, אני כאן כדי לתמוך, כדי לחבק, כדי לתת כתף חמה, כדי שתצעקי עליי, כדי שתרביצי לי כל דבר שיפיג מעט מהכאב שלך.
אומרים שאלוהים לא נותן לאנשים מכשולים שהם לא יכולים לעבור, אבל כרגע אני רק רוצה לצעוק עליו ולהגיד לו שזה לא פייר, שהפעם הוא הגזים.
חברה שלי את חזקה, את חזקה הרבה יותר מכפי שאת חושבת, ואני יודעת שיום אחד את תביני מי את, את גדולה מהחיים, את חברה שלי, ואני איתך לעולם בטוב וברע.
דברי עכשיו ילדה, אני שומעת, דברי עכשיו ואחבק את כאבך.

Zilberman Shelly עקוב אחר Zilberman
שמור כתבה
לכתבה זו 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש במגזין