כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
חדשותספורטתרבות ובידורעסקיםיחסיםדעותלייף סטיילטכנולוגיה
1

שחור ולבן..

"ת-תשחרר א-או-תי בב-ק-קשה" היא אומרת ומסתכלת לתוך עינייו בפאניקה. "למה? כשהוא ביקש שישחררו אותו, אתם פשוט צחקתם לו בפנים ויריתם לו לתוך הלב כדור אחד שגרם לקריסת מערכותיו אחת אחרי השנייה."

"צדק! אנחנו דורשים צדק!" "שיוויון! שיוויון! שיוויון!" "צבע אחר לא אומר שדמנו הוא הפקר!" צעקות נשמעות מבעד לרכב כסוף העומד באמצע הכביש ומאחוריו טור מכוניות, עוצרות ומחכות.
"יהיה בסדר, הכל טוב, יהיה בסדר.." היא חוזרת על המנטרה הזאת שוב ושוב כך שכל הבלאגן והצעקות הסובבים אותה הופכים לרעש לבן.
'מה אני אעשה? , מה אני אעשה? , שיט, שיט, שיט, למה דווקא היום, מה אני הולכת לעשות?' היא חושבת לעצמה בתוך עולמה המפוחד, כל ההתלהמויות, האלימות והרעש מכניסים אותה לפאניקה, היא רק רוצה שהכל יגמר והיא תוכל להעלם..
בהחלטה לפעול היא מזיזה את האוטו לחנייה שצמודה למקום עצירתה, ומתכננת ללכת ברגל את המטרים הבאים עד שתגיע לביתה, הפגישה החשובה כבר ברחה מראשה והתעופפה לה יחד עם השלווה שהייתה שרוייה בה, ידה מסובבת את המפתח ומוציאה אותו מהסוויץ', היא לוקחת כמה נשימות עמוקות שמרחיבות את בית החזה שלה, משמשות כשריון ללבה, וחוזרת שוב ושוב על המילים המרגיעות, ביד רועדת היא אוחזת את המפתח ויוצאת מן הרכב, מסובבת את גופה אליו ונועלת אותו.
"את חושבת שאת יותר טוב מכולנו אה?
נעלה מידי להקשיב לנו ולראות את כאבנו?"

מישהו צועק עלייה מאחור.
קופצת מרוב בהלה עם לב דופק על 200, היא מסתכלת אל האדם שממנו יצא הקול, היא רואה פנים כהות וזועמות, ועינייו שוחרות מרוב הכעס ורצון הנקמה, היא כל כך פוחדת שהיא לא מצליחה להוציא מילה מפיה, במקום זה היא מחליטה לברוח, הולכת הכי מהר שהיא מסוגלת בניסיון להתחמק מהאיום שהיא חשה.
"אני מבין שאת אפילו לא חושבת שאני שווה התייחסות, אחרי הכל אני עוד אתיופי לא? מישהו שאפשר להפיל עליו תיקים ולפגוע בו בלי לשאת בתוצאות." הוא אומר בעודו משיג אותה.
ברגע שהוא מספיק קרוב הוא תופס את ידה ומצמיד אותה לגדר הצמודה לכביש, היא פתאום שמה לב שהיא מוקפת אנשים זועמים שרוצים להשמיד כל מה שיעמוד בדרכם אל השינוי, והיא כבר מסוגלת לראות את הסוף.
"ת-תשחרר א-או-תי בב-ק-קשה" היא אומרת ומסתכלת לתוך עינייו בפאניקה.
"למה? כשהוא ביקש שישחררו אותו, אתם פשוט צחקתם לו בפנים ויריתם לו לתוך הלב כדור אחד שגרם לקריסת מערכותיו אחת אחרי השנייה."
הוא אומר בזלזול רציני.
לפתע היא מרגישה כאב בבטן שגורם לה להתקפל לשניים, היא מורידה את מבטה ורואה זוג ידיים שמרביצות לה בשיטטיות, אחת, שתיים, אחת, שתיים..
הידיים שאזקו אותה לגדר נעלמות ויחד איתן היא נופלת לכביש, האגרופים מתחלפים לבעיטות בגב, בבטן, בכל מקום שאפשר להגיע אליו, מתכנסת לתנוחת עובר ומדמיינת לה עולם אחר, מציאות שונה שבה כל זה לא קורה..
מישהו מסובב אותה כך שהיא שוכבת על גבה, ומתיישב מעליה בשביל לקבע אותה למקומה, בידו היא רואה חפץ מנצנץ שלאחר כמה שניות היא קולטת שהוא סכין חדה, היא מנסה לזוז אך ללא הצלחה, הדבר היחיד שקורה זה עוד עוויתות כאב שהיא חשה.
"זה בשביל אחינו, זה בשביל שפעם אחת אתם תרגישו את מה שאנחנו עוברים במהלך חיים שלמים, בשביל שפעם אחת אתם תהיו בצד שפוחד על חייו, בשביל שתראו מה קורה כשמגיעים למצב עימות עם עדה פגועה ועצבנית, בפעם הראשונה אתם תחושו שדמכם הוא הפקר!"
הוא צורח עליה בזמן שעינייה מקובעות על עינייו הריקות מחמלה ומלאות הכאב, באותו הרגע שהוא מסיים לדבר היא מרגישה משהו חד חותך את עורה וחודר לליבה, היא חשה בסיבוב הסכין בתוכה ולאחר מכן היא נשלפת החוצה, לא עוברות יותר מידי שניות לפני שכל הסובבים אותה נעלמים, היא נשארת לבדה, זרוקה על הרצפה כמו בובה מקולקלת שאתה כבר לא רוצה לשחק בה יותר, בשארית כוחותיה היא מרימה את ידה אל בית החזה ומעלה אותה אל פניה, היא רואה את הדם שצובע את השיריון שלה, היא זועקת לעזרה אך צעקותיה לא נשמעות בכל ההמולה, תקוותה לעזרה נעלמת והיא מבינה שאף אחד לא יבוא להצילה..
אט, אט, הדם זולג מן גופה והופך לשלולית אדומה וחמה סביבה, והיא נהפכת לקהת תחושות, היא כבר לא מרגישה את הכאב, לא שומעת את הצעקות סביבה, הכל הופך לרעש לבן ונעלם, לוקח איתו מן העולם את נשמתה..
----------------------------------------------------------------------------
•כמה ימים לפני כן•
דם, כל כך הרבה דם, עוד ועוד, לא משנה כמה אני לוחץ הוא לא מפסיק לזרום.
"א-אחי ה-הכו-ול טו-וב, את-ה-ה יכ-ול לשח-חרר" אתה אומר בחירור.
"אתה לא מת לי פה, אתה הולך לחיות, זה לא מגיע לך!" אני עונה בתוקפנות.
אתה לא עונה כי אתה לא מצליח לדבר אבל אני רואה בעינייך שאתה יודע כבר שאתה לא תשרוד.
'שוטר מניאק, בן זונה, שילך קיבינימאט, אמן ימות עם כל המשפחה שלו' אני חושב בזעם.
כולה יצאנו לבלות, ערב אחד של שתייה עם החבר'ה במועדון, סתם לדפוק ת'ראש ולהנות כמו כל בן 20 אחר שרק רוצה קצת שקט.
אבל לא, אין סיכוי שזה יקרה, לא קיים מצב בו אנחנו יכולים לצאת ולהסתובב מאוחר בלי ששוטר יבוא ויחשוד בנו, סתם ככה בלי סיבה, סליחה יש במשפט הזה טעות, יש להם סיבה אבל היא לא הגיונית, היא גזענית, הם חושבים שבגלל שאני אתיופי אני אלך לשדוד זקנה ברחוב כי מתחשק לי באותו רגע, בגלל שאני שחור הם אומרים שאני יכול לרצוח כל אחד שיעמוד מולי בזמן ובמקום הלא נכון, הם מפילים עלינו תיקים כי זה הרבה יותר קל ופשוט להאמין שמישהו שונה עשה משהו לא בסדר מאשר ה"בן טובים" הלבן והאשכנזי, כי למה שהוא ירצח מישהו, הוא אחרי הכל משלנו, הוא לא יכול לפגוע במישהו, בחיים לא, אפילו לא בזבוב, אבל אני, אתה, כל אחד ששונה, כולנו יכולים..
הם פשוט לא מבינים, איזה עולם דפוק, אני שונה, כן, שונה, זו לא מילה שיש עליה טאבו, זאת הגדרה שאני מאוד גאה בה, היא אומרת שאני מיוחד!
אין עוד אחד כמוני, אני אחד ויחיד כמו כל אחד אחר, כל אחד מאיתנו הוא שונה, אף אחד הוא לא העתק של מישהו אחר, לכל אחד יש את החוזקות והחולשות שלו וזה בסדר גמור, לפחות זה אמור להיות ככה, אז למה הם לא מוכנים לקבל אותי כמו שאני, למה זה שנולדתי בצבע שונה גורם להם לחשוב שאם יהרגו אותי זה יהיה בסדר, למה במדינה המחורבנת הזאת אני צריך לחשוש לצאת לרחוב, כי אולי מישהו יחליט שאני אשם בלא עוול בכפי.
רעש סירנות נשמע מרחוק ומוציא אותי מן החלום בהקיץ, אני מרים את עניי בלי לשחרר את ידיי מן פצע חדיר הכדור שמדמם ללא הפסקה, אמבולנס צהוב מתקרב אלינו במהירות ועוצר ממש ליד, יוצאים ממנו צוות לבוש חולצות לבנות.
אחד מהם, הזוטר בצוות כנראה, הוא נראה הצעיר ביותר, בערך בגילי, מבקש ממני לזוז בכדי שהם יוכלו לטפל בך, לוקחות לי כמה שניות להבין מה הוא ביקש ולאחר מכן אני זז, אני בלחץ, סוף סוף אני מפנה טיפה מקום לפאניקה שהדחקתי כל הזמן הזה, מה אני הולך להגיד לאמא שלך? איך אני אהיה מסוגל להסתכל לה בעיניים ולהגיד לה ששוטר ירה בך? שיש סיכוי שאתה לא תשרוד? לא אני לא אהיה צריך להגיד לה כלום, אתה הולך לשרוד, אתה שומע אותי?! חסר לך שאתה מת לי!
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
כמה זמן, אלוהים, אף אחד לא מעדכן אותי בכלום.
"סליחה יש מידע לגבי חבר שלי?" אני שואל את האחות שעוברת לידי.
"אני בטוחה שברגע שיהיו חדשות בנוגע למצבו יבואו לעדכן אותך אדוני, בבקשה שב ותתן לנו לטפל בו" היא עונה כמו רובוט אוטומטי.
ואני מתיישב בחזרה ומתמלא ייאוש, כמה זמן כבר יכול לקחת להם?
ההורים שלך הגיעו לפה והם מחכים פה ביחד איתי, אחותך לא מפסיקה לבכות ואין לי מושג איך לנחם אותה כי אני בעצמי צריך ניחום, אני יודע שאם המצב היה הפוך אתה בוודאות היית יודע מה לעשות וזה גורם לי להרגיש רע עם חוסר היכולת שלי לעשות משהו, אני רוצה לרסק משהו, לרוץ בלי הפסקה עד שאני אקרוס, רק לעשות משהו כדי שהכאב הזה יפסיק, אני רוצה להעלים את החרדה הזאת, למחוק את הצער מנשמתי, אני רק רוצה שהתקווה שלי תתגשם ולא תהיה לעוד חלום שעף ברוח, הבקשה היחידה שלי היא שלא תהפוך לעוד סיפור על איתופי שמת מירי שוטר, שהסוף של סיפורך יהיה שונה, שאתה לא תהיה סיבה לעוד מחאה שלא תשנה כלום, לא משנה כמה נפגין אם אנשים לא יפסיקו להיות אטומים זה לא ישנה והמוות שלך יהיה לחינם, אז בבקשה אל תמות,
אלוהים אם אתה שומע אותי בבקשה תעשה שהוא לא ימות, בבקשה אני אעשה הכל רק תשאיר לי את החבר הכי טוב שלי, את אחי הקטן.
"סליחה אתם המשפחה של.. אממ.." היא אומרת בעודה מסתכלת על הלוח שבידה, ".. דניאל?"
"כן, זה אנחנו" אני עונה ישר ונעמד.
"אולי כדאי שתשבו" היא אומרת ומחווה על הכיסאות.
אני מתיישב ואני מרגיש מחנק בגרון.
"אני ד"ר אמלי, אני טיפלתי בדניאל בחדר הניתוח, עשינו את כל המאמצים להציל אותו אבל הוא היה במצב קשה ממה שחשבנו ולצערנו נאלצנו לקבוע על מותו, אני ממש מצטערת ומשתתפת בצערכם." אני שומע את המילים והן הופכות לרעש לבן, אני לא מאמין שהוא מת, פשוט לא מאמין.
אני שומע זעקה כואבת וחנוקה ומחפש אחרי מקור הקול, ולפתע אני מבין שזה אני.
אני קורע את החולצה שלי, ומתחיל לבכות, לא נראה לי שאי פעם אפסיק, אני מרגיש שמישהו מחבק אותי אבל לא מצליח לראות מי זה, הכל הופך לשחור, חלל שחור שממשיך עוד ועוד, אירוני טיפה, הצבע הזה הוא הסיבה שבגללה נהרגת והסיבה שבגללה אני מבטיח לעצמי לנקום!
אתה לא תהיה עוד דם שנפל, אתה תהיה הסוף להפקר דם של אחר!

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Or S עקוב אחר Or
שמור כתבה
לכתבה זו 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש במגזין
עוד בחדשות
פרופ' ליאו ליידרמן בעיתון "הארץ":
פרופ' ליאו ליידרמן בעיתון "הארץ":
מאת: ליאו ליידרמן
גזענות, צביעות, ומה שביניהם
גזענות, צביעות, ומה שביניהם
מאת: Mysterious World
לא תאמינו מה המשטרה עושה היום בשביל לעצור מי שלא מוצא חן בעיניה!
לא תאמינו מה המשטרה עושה היום בשביל לעצור מי שלא מוצא חן בעיניה!
מאת: יניב לוי
 משרד שרקון בן-עמי, אשר ושות' באתר החדשות "גלובס":
משרד שרקון בן-עמי, אשר ושות' באתר החדשות "גלובס":
מאת: שרקון, בן-עמי, אשר ושות' & נאמן, קינן ושות'
מעניין
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
מדינה בנעילה
מדינה בנעילה
מאת: Shira Mualem
❤❤אין עלינו!!! אתר mypen!!❤❤
❤❤אין עלינו!!! אתר mypen!!❤❤
מאת: איסתרק הכוזרי
אני אוהבת מלוכלך
אני אוהבת מלוכלך
מאת: Adi Achrack
כתבות אחרונות
תודה לך.
תודה לך.
מאת: Juli02
ארבע בבוקר
ארבע בבוקר
מאת: Nimrod Mor
בדיקת NIPT לבדיקת תאומים
בדיקת NIPT לבדיקת תאומים
מאת: טלי שליבקוביץ
לפעמים
לפעמים
מאת: Nimrod Mor
המדורגים ביותר
GAME OVER עבורה?
GAME OVER עבורה?
מאת: שבורת כנף
על המוכר והזר
על המוכר והזר
מאת: שבורת כנף
לאן נעלם הנסיך על הסוס הלבן?
לאן נעלם הנסיך על הסוס הלבן?
מאת: שבורת כנף
גם ככה אין לי חבר
גם ככה אין לי חבר
מאת: דנה לוי