כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
חדשותספורטתרבות ובידורעסקיםיחסיםדעותלייף סטיילטכנולוגיה
1

טרור

למה

הייתי בדרך הביתה כשילדה קטנה הצביעה על הכיסא ושאלה אם אף אחד לא יושב פה. משהו בתוך הראש שלי גרם לי לחשוב שהיא עצובה. הסתכלתי עלייה והלב נשבר לרגע- היא התיישבה, הקשיבה לשיר עצוב והסתכלה על הגשם מעבר לחלון. זה בטח רק בגלל הרוח או הגשם, היא כנראה לא טיפוס של חורף הכחשתי בלב. אבל לא יכולתי ככה פשוט להתעלם, שאלתי משהו קרה והיא שאלה בחזרה...
למה צריך לפחד כשחוצים את הרחוב?
למה אנשים צבועים מבטיחים שזה לא יקרה עוד בקרוב?
הם שקופים, אני רואה - הטרור עוד פה. אני מרגישה כי על כתפיים קטנות קשה לסחוב.
למה בנאדם עושה מה שבא לו ולוקח חיים? את גם בדיוק כמוני חושבת שגם אנחנו אשמים?
ולמה אני בכלל שומרת על אמונה? החיילים שהיו בתחנה לא ישבו יותר בפרגולה עם חברים מהשכונה.
ואם אומרים שאין מקום אחר אז למה המקום שלי נראה ככה? למה אנשים לא מדברים אהבה?
למה זה לא פשוט יותר? למה השלום הוא רק חלום ישן ורחוק ולמה גדל המספר של נפגעי פעולות האיבה

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

from the drawer . עקוב אחר from the drawer
שמור כתבה
לכתבה זו 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש במגזין