כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
חדשותספורטתרבות ובידורעסקיםיחסיםדעותלייף סטיילטכנולוגיה
1

טריכוטילומניה

את לא דפוקה. זה רק באג.

"יש לך בסך הכל באג שאת צריכה לדעת להתמודד איתו" אמר הפסיכולוג שלי.

הסתכלתי עליו מופתעת עם הרמת גבה-
באג? משמע אני דפוקה? אני מרגישה שנפש שלי משתוללת; ככה אני מדמיינת אותה.
צורחת מבפנים אבל בחוץ אני שלווה.
"אני בחיים לא אצליח להתמודד עם הבאג הזה" נאנחתי ואמרתי כשאני מיואשת ממצבי.
"כמה עוד שיער אני אצטרך לתלוש כדי להרגיע את הלחץ שלי? בסוף אקנה פאה" צחקתי.

10 שנים אני מתמודדת עם טריכוטילומניה.
אני יודעת שהמילה מבהילה. את האמת, אני נבהלתי יותר.
למה, כמה, איך, מתי, איפה ועוד מיליון שאלות שאתם שואלים כרגע-
אני שאלתי את עצמי ועדיין שואלת מיליון פעם שוב ושוב.

הכל התחיל כשהלחץ הנפשי בבית הספר בכיתה ח' התגבר והתגבר.
למה? סיבות חברתיות, גיל ההתבגרות ומבחנים.
תמיד הייתי נוטה להכיל בתוכי עוד ועוד עד שההר געש בבטן שלי מתפוצץ.

עד שיום אחד בחדרי בזמן שעיצבתי גרפיקות בפוטושופ וחיפשתי סרטונים ביוטיוב,
השערה הראשונה מראשי נתלשה אפילו בלי ששמתי לב.
ככה. כמו שזה. משום מקום.
הרגשתי שזה המקום שלי לברוח מהלחצים בגילי,
ומשם המצב התדרדר.

אני מתביישת לומר, אבל הקרחת הראשונה בראשי הייתה בגיל 14 לקראת 15,
כמה שהתביישתי. למזלי זה רק בחלק קטן בראשי.
וכמה שכעסתי.
"למה את עושה את זה לעצמך? למה את הורסת לעצמך את השיער? למה את מתעללת בעצמך כשיש לך שיער יפה וחלק?" יום יום, שעה שעה, ביקרתי את עצמי ולא הבנתי למה אני עושה את זה.
גם כשהייתי מנסה להפסיק- לשים כפפות, לאסוף את השיער, לשחק עם משהו אחר (פצפצים, גומיה, חוט, לחצנים כלשהם... ) הצלחתי לקצת זמן. אבל מיד חזרתי לשגרת התלישה.

למזלי הקרחת צמחה.
השיער מלא עם טיפת צלקת שנראית רק לי לעין. בתמונות אנשים יחשבו שזה חלק מהמבנה שלי.

ההורים ידעו. גם אמרתי.
ובטח שהלכתי לרופא. אני ביקשתי ללכת. אבל הוא שאל אותי מיד אם אני זאת שתולשת-
ועניתי בחיוב.
טיפול? לא היה.

"תפסיקי לתלוש את הורסת לעצמך את השיער" כל יום שמעתי בביתי.
"תורידי את היד". ואף אחד לא הבין למה זה קורה.

אבל האינטרנט מצא לי את התשובה.
חיפשתי וחיפשתי וחרשתי את העמודים האחרונים של גוגל שאף אחד לא מגיע אליהם ומצאתי את התשובה. האמת, התשובה הייתה גלויה עוד בעמוד הראשון,
אבל הבאג שלי גורם לי לחרוש את כל האינטרנט- ואת זה נשאיר לכתבה הבאה.

לפי ויקיפדיה-
"טריכוטילומניה היא הפרעה נפשית המאופיינת בדחף אובססיבי למרוט את השיער הצומח על הגוף (שכיח ביותר באזור הראש). בעקבות מריטה חוזרת ונשנית של השיער נוצרים איים גדולים והולכים של אזורים חסרי שיער באזור בו נתלש. אזורים אחרים אופייניים הם גבות, ריסים, זקן ושפם. אזורים שכיחים פחות הם שיער החזה והבושת. מריטת השיער מלווה לעיתים בטקס של שזירת השיער או לעיסתו וקריעתו."

רגע רגע רגע...
נעשה לכם קצת סדר.
קצת גם להרגיע את הלחץ שלי.
אצלי זה רק מהראש ולא, אני לא אוכלת את השיער.

לאחר מכן הגעתי לצבא.

מילדה שהייתה בתוך עולם משל עצמה, הייתה נסגרת בתוך ריבוע שלא רואה ממנו יציאה,
הלחץ בצבא רק התגבר.

מי שעבר את הצבא יצליח להבין אותי.

לאחר שנה בתפקיד שלא עשה לי טוב בכלל.
החלטתי ללכת לקב"ן ולספר לה על התלישה שלי.
היא הפנתה אותי לפסיכיאטר וקב"ן בבסיס אחר שיאבחנו את הבאג שלי ואקבל טיפול.

לאחר ישיבה עם הקב"ן השלישי בשירות שלי, הבנתי שאין עניין.
תיעדתי לו את כמות השיער שתלשתי.
סיפרתי וחפרתי עד שהצלחתי למצוא את מה שיעזור לי.

ואז החלה החרדה הראשונה שלי.
מהשעה 19:00-03:00 אני לא נרדמת.
רועדת מקור וחם לי. ואני רוצה להקיא אבל אין מה. ואני רעבה אבל לא רוצה לאכול.
ואני מול האסלה והכרית עליי,
הדמעות זולגות. ואני בוכה שוב ושוב.
למה? אין לי מושג. לא קרה לי כלום. הרי אני בגימלים ואני מנסה להירגע. אבל אני לא מצליחה.

יומיים אחרי אני בדרך לביקורת אצל הפסיכיאטר ואני בחרדה. שוב.
מה אם לא אהיה בבסיס טוב? לפסול תפקיד? לא לפסול?
מה אם יקרה משהו בדרך?
מה עם העבודה בבסיס שמחכה לי? מי עושה אותה?
ואני אוכלת את עצמי בשאלות שכל כך לא רלוונטיות כרגע. אבל לאותו מקרה זה הרגיש סוף העולם.
הנפש שלי בתוכי מתחננת שארגע אבל אני לא מצליחה!

החרדה השלישית הייתה כי הייתי אמורה לחזור לבסיס אבל הייתי בטוחה שאני בגימלים עוד יום.
תתארו לכם חרדה כזאת באמצע קניון ואני מרגישה שאני מתפרקת.
האדמה רועדת לי ויש לי סחרחורת. והלב דופק על 300 ואני רועדת.
ואני לבד.

הפסיכיאטר יושב מולי ושואל "את רוצה לפסול תפקיד"?
היססתי וקפצתי למים.
"כן". חד משמעי.

מחיילת שלפני רגע חשבה שהיא מתעלפת מחרדה,
לקחה החלטה ופסלה תפקיד.
"רק בבקשה תוסיף שאהיה קרובה לבית. זה ירגיע אותי".

אתם מתארים לעצמכם שהכל נהיה מדהים וטוב ואיזה כיף שהסתדרתי...
שנייה לפני שיבוץ חדש קיבלתי חרדה נוספת.
מול הקבלה הרגשתי שאני עומדת להתעלף.
רק כי ראיתי את המילה "צריפין" בצו.

לאחר המון בירורים,
שובצתי בבסיס שקרוב ליד הבית שלי ואת הטיפול המשכתי אצל קב"ן בבסיס.

לאחר שהשתחררתי הכל צף לי.
תתארו לכם שהיה לכם יום מדהים אבל אתם מגיעים הביתה ומתחילים לבכות.
מוכר לכולם...

אבל תתארו לכם יום מדהים ואז אתם מגיעים הביתה ואתם בוכים על העבר.
על כל מה שעברתם, על התלישה המוגזמת ולא מובנת; לא מבינים מה דפוק בכם.
פתאום מערכות יחסים צפות לכם לראש ואיתו גם הצבא וחברים שאתם לא בקשר איתם.
ואתם צועקים ומאשימים את כולם-
כשבעצם שום דבר לא קרה.

"את רוצה להתאשפז?" אבא שאל.
לא. אני רוצה שהכל יפסיק כבר.

ומשם החל הטיפול אצל פסיכולוג.
כיום, בת 22, מטופלת אצל פסיכולוג. במצב פי אלף יותר טוב ממה שהייתי.
ואני נשבעת שזה לא הכל.
אני כותבת לכם עכשיו כשתלשתי 3 שערות היום. כשהייתי תולשת 50 ביום.
בניהם גם אחת תוך כדי כתיבה.
הגעתי למצב שלא תלשתי שבוע ברצף. אתם קולטים?!

גם קניתי ספר שיחסית עזר לי. הבטחתי לעצמי שאטפל בעצמי.
ואין לכם מושג כמה המצב שלי היה ועדיין טוב לעומת מקרים שקראתי בספר הזה.

אני אחרי שנה א' בלימודים אינטנסיביים,
אני עדיין תוהה מתי אפסיק לתלוש,
אני עדיין חוששת מהמון דברים,
אני מוקפת בחברים כשאז לא היו הרבה,
אני קצת בלחץ כרגע ואני חושבת שזה מהעבודה שלי וממה שתגידו אחרי שתקראו את הכתבה הזו.

אבל אני בסדר.
הרבה יותר מבסדר.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Dear Alice עקוב אחר Dear
שמור כתבה
לכתבה זו תגובה אחת
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Koral Shapira
Koral Shapira
אני אוהבת את הכתיבה שלך.
כיף לראות שאת במקום טוב.
מאחלת לך המון הצלחה.
מוזמנת לדבר איתי בפרטי.
הגב
דווח
1 אהבתי
Dear Alice
Dear Alice
תודה רבה ❤️
הגב
דווח
1 אהבתי
כותבי החודש במגזין
Dear Alice
אתה פשוט בדיחה
אתה פשוט בדיחה
מאת: Dear Alice
אני שונאת להשמיע לאנשים שירים שאני אוהבת
אני שונאת להשמיע לאנשים שירים שאני אוהבת
מאת: Dear Alice
אתה
אתה
מאת: Dear Alice
בא לי אותך
בא לי אותך
מאת: Dear Alice
עוד בלייף סטייל
עיצוב מרפסות קטנות - 5 טיפים
עיצוב מרפסות קטנות - 5 טיפים
מאת: בר כהן
שניצל קומפני - משלוחים בגבעתיים
שניצל קומפני - משלוחים בגבעתיים
מאת: אורן קמש
איך לתכנן יום גיבוש מושלם!
איך לתכנן יום גיבוש מושלם!
מאת: Ofer Atlas
נאנו נייף - לחיסול ממוקד של תאים סרטניים
נאנו נייף - לחיסול ממוקד של תאים סרטניים
מאת: עדי אסף
מעניין
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
גברים- עם פשוט
גברים- עם פשוט
מאת: Shira Mualem
למה גברים אוהבים ביצ׳יות?
למה גברים אוהבים ביצ׳יות?
מאת: Daniel Cohen
מבוא לתורת הגבר- פרק 2
מבוא לתורת הגבר- פרק 2
מאת: Avrahami Amitay
המדורגים ביותר
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan
כל עוד את שלי
כל עוד את שלי
מאת: תום כהן