כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
חדשותספורטתרבות ובידורעסקיםיחסיםדעותלייף סטיילטכנולוגיה
1 1

עיניים פקוחות - ראיון עם טל ניב

הוא בן 26, גר במנחמיה, אי שם בעמק בית-שאן. הוא מדריך טיולים, סטודנט ללימודי ארץ ישראל ואבא לשני כלבים. בנוסף לכל אלה טל ניב הוא מחבר הספר ''עיניים פקוחות'' שמספר שהוא מתעסק בלחיות עם חיוך בכל יום. התיישבנו לדבר על טיולים, ספרים וחלומות. יצאתי אופטימית במיוחד.

טל ניב
טל ניב

אז טל, איך קוראים לספר שלך?
לספר שלי קוראים עיניים פקוחות.

על מה הספר שלך?
קטע, כל פעם ששואלים אותי יש לי תשובה אחרת... הספר הוא על אופטימיות, על ציד חווית ותפיסת רגע שלא יחזור, הספר הוא על אהבה, על מלחמה, על צחוקים והתנסויות, התפתחות אישית ותובנות.
הספר הוא על בחירה- להתמקד בטוב ולהוריד פוקוס מהרע.
הספר מבוסס על יומן מסע מהטיול הגדול שעשיתי אחרי השירות הצבאי שלי שטסתי למרכז אמריקה, ג'מייקה ודרום אמריקה. כל מה שרשום שם אמתי לחלוטין, ללא שום צנזורה (לטוב ולרע) חשוף לחלוטין. התוכן מאד מגוון כמו חיי. אבל עקב חלק מהתכנים, הוא מומלץ לקוראים מגיל 18 ומעלה. הספר מתאר את הטיול הגדול בתור כלי להמשך החיים כאן בארץ, הוא בנוי כך שכל מדינה בה טיילתי היא פרק בספר, ונבנה בהתעמקות עד לפרק האחרון – ישראל.

למה החלטת לכתוב ספר?
וואו זה ממש לא היה בתכנון, הייתי תלמיד על הפנים בתיכון, לא היו ממני יותר מדי ציפיות, אבל שני מקצועות שהתחברו לי ובהם הצלחתי היו – הבעה וספרות, אז תמיד כתבתי אבל נטו בשבילי ותו לא, כמו טיפול פסיכולוגי עצמי.
שעה לפני שהייתי צריך להיות בשדה התעופה לפני הטיסה לטיול, ארזתי בזריזות את המוצ'ילה והכנסתי מינימום דברים פנימה. ראיתי פתאום יומן שקיבלתי במתנה ולא עשיתי בו יותר מדי שימוש בשנה וחודשיים שקרעתי את עצמי במספר עבודות במקביל כדי לחסוך כסף לטיול. בהחלטה זריזה לקחתי אותו איתי ובכל כמה זמן רשמתי תאריך ומה קרה עד עכשיו מאז הפעם האחרונה שכתבתי. מילד שהשתחרר לפני שנה וחודשיים מהצבא ורואה את הדברים בראייה מצומצמת, הרגשתי התבגרות ושבכל פעם שסימנתי תאריך נפקחו לי העיניים לראייה יותר ויותר רחבה. אחי ואחותי – עידו ומורן, הם החברים הכי טובים שלי! ולאחר חצי שנה בטיול אחי הגדול עידו הגיע לבקר אותי לשלושה שבועות לאחר חצי שנה בטיול, הוא קרא כל לילה פרק מהיומן לפני השינה והתריס בפניי-
"שמע אחי, לא יכולתי לדמיין את כל מה שעברת, ולא היה לי מושג שאתה יודע לכתוב ככה, ותשמע – אתה חייב לכתוב ספר!"
"מה ספר? מה אני ביאליק? יאללה שחרר ממני"
"שמע אני אח גדול, אתה תכתוב ספר או שאני אזיין אותך במכות!"
אח גדול תמיד יהיה אח גדול ואין ברירה, התחלתי לחשוב על זה.
לאחר מכן, עוד בטיול, ידעתי שאני הולך לעשות מהיומן הזה ספר.
לא הרבה זמן לפני שחזרתי, כשרגשות האושר שחוויתי כבר ספוגות עמוק בפנים, "מועדון האושר" שלי הגיע לפסגות חדשות (ראה ערך "עיניים פקוחות" עמ' 144) חברים שלי מהארץ דיברו איתי בסקייפ וכמו והודיעו לי –
"איזה כיף לך שאתה עוד שם בטיול! איך הייתי מתחלף איתך ברגע!
איזה חרא בארץ תאמין לי, תישאר כמה שאתה יכול! שם כיף ובארץ חרא!"
עבור המון אנשים, הטיול מהווה "קו פרשת מים" ותו לא:
הם טסים לטיול, מטפסים מעלה, צומחים, מתעצמים, מגיעים לפסגה! חוזרים לארץ ומתחילים לרדת מטה חזרה אל התהום.
נתפסים לתפיסת "התמסכנות" ותחרות מי הכי מסכן- מי שהכי סובל, ומי שהכי קשה לו, הוא המנצח.
בשיחת הסקייפ הזו נפל לי האסימון, זה הכול עניין של בחירה.
גם אני מכיר טוב מאד את המכשולים שהארץ יכולה ליצור לך –
גם אני משלם מיסים, דלק, שכר דירה, עבודה.
גם אני הייתי פעמיים בלחימה בעזה מאז שחזרתי מהטיול.
גם אני ספגתי המון מקרי מוות של יקירים בחיי בטווח זמן קצר שלא נותן לך לעכל-
"עוד זה מדבר וזה בא".
גם לי פרצו לאוטו, לדירה. גם אני נכוויתי מאהבה.
אבל למרות כל אלו ועוד ואפילו בזכות כל אלו ועוד הבנתי – זה הכול עניין של בחירה!
במה עדיף להתמקד- בטוב או ברע.
אין מצב שאני משאיר את כל הטיול מאחור, אני לוקח את כל מה שצמחתי ממנו בטיול ואצמח ממנו גם בארץ, ומעבר לכך – אני גם אעביר את המסר הלאה, יאללה אני חייב לכתוב ספר!
אחת המסקנות הגדולות שלי מהטיול היא שטבע חייב להיות מרכיב אחד במתכון שאני מבשל לעצמי לחיים מאושרים.
זה אחד הדברים העיקריים שלקחתי מהטיול איתי לארץ, אבל לכל אחד ואחת יש את הנישה שלו ושלה, את נקודת האור שלו ושלה.
בטיול הגדול היא יכולה להיות בוהקת וברורה, והחיים בארץ יכולים לעמעם אותה קצת ולהוריד ממנה פוקוס, אבל לא בהכרח –
אפשר גם כאן להגביר את האור ולהפחית את החושך, להתמקד באותה נישה שעושה טוב בחיים גם כאן בארץ, זה הכול עניין של בחירה.

מה הייתה החוויה הכי מכוננת בטיול שלך?
וואו, נע בין בחורה משבט המאיה שכמעט וחותנתי איתה, "שוטגאן" שנדרך וכוון לעברי ע"י חייל גואטמלי, צלילות עם כרישים בעומק 45 מטרים שיצאתי משם בשן ועין, לחודש וחצי כולל בג'ונגלים של יערות הגשם עם כל הנלווה בזאת, למפגש עם אחי הגדול במהלך הטיול! אותו מפגש שבעקבותיו נולד הספר "עיניים פקוחות" ועוד ועוד חוויות סוריאליסטיות שמסופר עליהן בספר.. (קראו את הספר! )
אבל "חוויה מכוננת" היא חוויה שלאחריה משהו משתנה, משתדרג אולי, זה כבר לא יהיה אותו הדבר כמו לפני החוויה.. ואני חושב שכל הטיול כמכלול היווה חוויה מכוננת עצומה עבורי, שממנה הסקתי מסקנות קריטיות להמשך חיי!

מה היעד הבא שלך?
יש לי הרבה חומר כתוב של חיי כאן מאז שחזרתי לארץ ועד עכשיו, בתוכו שני סבבי הלחימה בעזה, כולל "צוק איתן", ההתפתחות בטבע מהחזרה לארץ שהתחלתי לעבוד כחובש ומאבטח מלווה לטיולים שונים, כזנב לאריות להרבה מדריכים אריות שלמדתי מהם רבות, עד שהפכתי אריה מגוון שמדריך בעצמי במסגרות שונות. בעבר הייתי מובל על ידי אריות, כיום אני מוביל אבל לרגע לא נותן לאף אחד להרגיש כזנב, גם לא כראש של שועלים. אני משתדל שכל מי שאני מוביל, ומכל מקום שהוא מגיע בחייו, יהפוך לאריה בעצמו.
הרבה חומר כתוב אודות הרבה מקרי מוות שחוויתי לצערי בטווח קצר מאד בחיי.
לשינוי בחיי שעשיתי והעתקת החיים צפונה, ועוד חוויות מן אלו שנכנסו לסיפור חיי.
החוויות שמהן אני לא מפסיק לצמוח, החוויות שעוזרות לחיוך שלי להמשיך להתרחב יותר מכל יום שעובר.
אז אפשר לומר שהיעד הבא הוא עוד ספר, אבל אם אוציא אותו לאור או שאשאיר אותו במגירה..
מה אתם אומרים? אתם/ן הקוראים והקוראות שורות אלו.. יש ביקוש לספר שכזה?

מה אתה מייעץ לאנשים שרוצים להוציא ספר?
קודם כל לא לוותר לעולם! ולא משנה מי ומה אתם, כל מי שהולך להוציא ספר צריך להבין שזה תהליך מאד דומה ללידה (מי זה היומרני הזה שידבר איתי על הריון?! ) לא מתיימר לדעת כאב אישה בהולדת בנים, ובנות, אבל... הוצאת ספר כרוכה בהמון חבלי לידה, כואבים יותר וכואבים פחות.
אבל שהוא יוצא לעולם.. היה שווה את הכול!
ממליץ לבדוק טוב טוב את השוק מכל היבטיו ונכון למצב שוק הספרים כיום, לשקול היטב להוציא את הספר באופן עצמאי.
בדף הפייסבוק של הספר יש קטע שכתבתי לגבי שוק הספרים בארץ, הוצאה עצמית לעומת מו"ל, כדאי לקרוא – אולי גם יפקח לכם את העיניים.
אני הוצאתי באופן עצמאי ומאושר כל כך מהבחירה הזו!
כימיה טובה והבנה עם העורך הן קריטיות וחשוב לעשות שיחת ציפיות "יחסינו לאן" מההתחלה, כי הולך להיות כסאח!
ממליץ למצוא את האנשים הנכונים שיעזרו בהריון עד ללידה.
וממליץ מאד על בחור מדהים ומקצוען אמתי בתחום!
יהודה ניב ו"ניב עימוד". צרו איתו קשר – עוד תודו לי על זה!

מה אתה מייעץ לאנשים שרוצים להגשים את החלום שלהם?
אני התבגרתי על סקטבורד, סקטבורד היה כל חיי בצעירותי. ספונסרים, תחרויות, לבית ספר, לבחורות, הכול היה עם סקייט ביד.
כשהתגברתי שברתי עם הסקטבורד כמעט כל עצם אפשרית בגוף, התרסקויות מטורפות פעם אחר פעם.
אבל כל פעם שהתרסקתי, הייתה כשהיססתי.
מתקרב למעקה של עשר מדרגות בחשש.. ועוצר לידו מהפחד אם אצליח או לא.
מת לקפוץ עליו! להרגיש את הציר מחליק עליו עד למטה! יאו יאו! נו אני קופץ! מתקרב ומתקרב! ועוצר, חוזר אחורה באכזבה ובושה קלה..
טוב הפעם אני קופץ! לוקח צעד אחורה, לוקח תנופה עצלה ופאסימית, מה שיהיה יהיה אבל אני אקפוץ עליו הפעם..
מתקרב בחשש והססנות אבל בהחלטה שאני חייב לקפוץ, הססנות או לא.. קופץ עליו בחשש מועט ומתרסק על הפנים.
לקח לי זמן להבין, שאם אני מחליט שאני קופץ עליו, אז אני קופץ עליו בלב שלם ומאה אחוז ביטחון!
ברגע שאני מתקדם אליו אין מצב שאני לא מצליח, מנתק מחשבה מכישלון, מנתק מחשבה אודות שיקולים יתרים שאין להם מקום, מתרכז רק בי ובמעקה.
מתקדם אליו בחיוך שליו ובטוח, והפעם הדחיפה היא חזקה, הפחד נשאר מאחור.
מאז שהבנתי הפסקתי להיפצע.
אותו מעקה מהווה משענת בחיי, לכל חלום שיש לי, ברגע שאני מחליט שאני הולך להגשים אותו, אני מנתק מחשבה שלילית ומתרכז רק בהצלחה!
דוחף אליו קדימה בחוזקה בטוחה וללא עצלות רפויה.
כל אחד יכול לעשות הכול בחיים האלו! רק ישקיע ויתמיד מספיק עבור כך.
ההתרסקויות בדרך כלל מגיעות מעצלות, פסימיות, שיקולים יתרים.. מי שיותר מדי יפחד לקבל כווייה לעולם לא ידע מה זה אש!

לאן הטיול הבא שלך?
אתיופיה ללא ספק בכלל! ברגע שאסיים את הלימודים ואוכל להרשות את זה לעצמי אני טס ישר למדינה הפרועה והמיוחדת הזו, היחידה שלא נכבשה בתקופת הקולוניאליזם! המדינה עם הטבע הבתולי והמטורף! עם התרבות וההיסטוריה המרתקת! המדינה עם הקשר הישיר לארץ ישראל עוד מתקופת שלמה המלך, לימי היילה סלאסי הראשון, ראסטפארי מקונן! ובן גוריון, גולדה מאיר ויצחק רבין.
מזאת ועוד ועוד גורמי עניין-
אתיופיה היא בלי שום ספק הטיול הבא!

עוד דברים שבא לך להגיד על הספר שלך?
טיילתי ב2012, אבל בספר טבולה גישה שלי היום דרך החוויות שעברתי שם.
גישה שנבנתה במהלך הרבה תקופות שבאו לאחר אותו טיול- בין היתר עוד טיול והתחנה הבאה הייתה הודו, שני סבבי לחימה בעזה כולל לחימה בדרום הרצועה במבצע האחרון "צוק איתן", עבודה רבה בנישות שונות בטבע עם נוער בסיכון בארץ, הרבה מקרים כואבים כולל מוות של יקירים ברצף שמקשה על הרמת הראש מעלה.
ודווקא בגלל זה תמיד לשמור על החיוך ועל הראש למעלה!
אותן חוויות לא כתובות בספר, אבל הן עיצבו את הגישה ופקחו לי את העיניים לראות את החוויות מהטיול בצורה יותר רחבה, לקלוט עוד דברים בין השורות שבתחילה לא הייתה להם משמעות רבה..
כל תקופה צבעה את הספר בצבע אחר, שנצבע המון במהלך 3.5 שנות כתיבתו.
הצבעים שמסכמים הכול הם האדום זהוב וירוק עם קצב הרגאיי האופטימי שמזכירים לנו למרות הקשיים- תמיד לחייך ולהביט למעלה בעיניים פקוחות.
כל שלב בחיים שאנו עוברים פוקח לנו עוד ועוד את הראייה על החיים, והטיול הגדול היה השלב הכי מכונן בחיי שפקח את עיניי באופן המשמעותי ביותר.
חוויה שכזו פשוט לא יכולה להישאר מאחור בעבר הרחוק, סיפור חיי עוד ממשיך להיכתב והספר "עיניים פקוחות" מהווה אבן דרך משמעותית ביותר, אבל רחוק מסוף הדרך!

איפה אתה רואה את עצמך בעוד שנה?
בעזרת השם בעוד שנה, אני מקווה שעוד אזכה לעוד ועוד עבודה עם נוער בסיכון דרך הטבע, להמשיך לקשר את הספר במקומות הנכונים עבורם (את החלקים שרלוונטיים בלבד, לא אספר להם על האורגיות והסמים שיש בספר)
אחרי שני סמינריונים, ממשיך לטייל בכל הארץ עם נוער משמעותי ושני הכלבים שלי שעושים עבודת טיפול וחינוך בילדים כמו שאני יכולתי רק לחלום.
ממשיך להרצות במקומות השונים כמו שאני מרצה כיום ולהפיץ את המסר בדרכים מגוונות, הרצאות, טיולים, שיחות חולין..
לקראת הוצאת הספר הבא אולי?
ממשיך לומר מכל הלב "מודה אני" בכל בוקר שאני מתעורר ולהודות על הכול גם לפני שאני הולך לישון, להמשיך להרחיב את החיוך שלי יותר ויותר, ולהסתובב בחיים האלו בעיניים יותר ויותר פקוחות.
אמשיך לצבור עוד ועוד נקודות למועדון האושר שלי, ולשמח את הסביבה.
אז בעזרת השם שכולנו נזכה לתת כל אחד ואחת ממקומם וגם אני, את התרומה שלנו להביא אותנו לחיות בגן עדן עלי אדמות עוד בימים האלו.

איך אפשר להשיג את הספר שלך?
האמת שזה מאוד פשוט, נכנסים לקישור ומזמינים.

באמצעות פייפאל:
http://www.open-eyes.co.il/

או באשראי:
http://indiebook. co. il/shop/%D7%A2%D7%99%D7%A0%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%A4%D7%A7%D7%95%D7%97%D7%95%D7%AA/

BLESS

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Yasmin Ramon עקוב אחר Yasmin
שמור כתבה
ספרים מאת Yasmin Ramon Yasmin Ramon
דברים שבדרך אתה לא באמת קורא אותי,
אתה רק קורא את החללים שבין השורות.
אתה מחפש שם אותך,
לדעת שאתה לא מדמיין.
כשאתה לא מוצא את עצמך שם,
אתה מתחיל להיות מתוסכל,
אתה מרגיש שאתה חייב להיות שם.
אתה לא באמת קורא אותי,
אתה רואה את התמונה,
מחייך לעצמך
ולוחץ על הלייק,
אתה מדמיין את החיוך שעולה מעבר למסך.
אתה לא באמת קורא אותי,
אם היית קורא,
היית יודע שאתה לא מופיע במרווחים,
כי אתה זה (כמעט) כל המילים.
******
הספר הזה מביא את כל המילים שלא נאמרו (וגם כמה שנאמרו).
הספר...
לפרטים נוספים
לכתבה זו תגובה אחת
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Eran Shmuel
Eran Shmuel
כשספרים כמו הארי פוטר נדחים על ידי חברות הוצאה לאור, כיף שניתן להוציא גם באופן עצמאי
הרבה בהצלחה!
הגב
דווח
כותבי החודש במגזין
Yasmin Ramon
יקרה שלי
יקרה שלי
מאת: Yasmin Ramon
מורן ויובל
מורן ויובל
מאת: Yasmin Ramon
יפה אחת
יפה אחת
מאת: Yasmin Ramon
קירות זכוכית
קירות זכוכית
מאת: Yasmin Ramon
עוד בתרבות ובידור
"להעריץ אותה" | המלצה על הספר
"להעריץ אותה" | המלצה על הספר
מאת: סתיו גבאי
מתנת החודש
מתנת החודש
מאת: Fake Smile ...
הטירוף סביב מסכת הישבן של Maelys במאקו
הטירוף סביב מסכת הישבן של Maelys במאקו
מאת: מאליס Maelys
חוויה מחדר בריחה הכי מצחיק
חוויה מחדר בריחה הכי מצחיק
מאת: משעון בן עמי
המדורגים ביותר
GAME OVER עבורה?
GAME OVER עבורה?
מאת: שבורת כנף
על המוכר והזר
על המוכר והזר
מאת: שבורת כנף
לאן נעלם הנסיך על הסוס הלבן?
לאן נעלם הנסיך על הסוס הלבן?
מאת: שבורת כנף
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
מומלצים מהספרייה
המקום המושלם בעינייו
המקום המושלם בעינייו
מאת: שבורת כנף
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
שירות לקוחות אהבה
שירות לקוחות אהבה
מאת: Avrahami Amitay
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
מאת: Nizan Zarotski