כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
חדשותספורטתרבות ובידורעסקיםיחסיםדעותלייף סטיילטכנולוגיה
3 2

פאנצ'ר בזוגיות

אני חושב שאמרתי משהו שלא התאים לפאזל שלה, חתיכה מיותרת, והצעקות התחילו, אז אמרתי לעצמי ש״זין, אם היא רעבה אקנה לה לאכול, רק שלא תאכל את הראש״, וזה עבד

״מה אתה רוצה לאכול?״ שאלה בכעס.

הצעדים שלה בדירה, הלוך ושוב, גרמו לי לחשוב שממש בכל רגע יפער חור ברצפה והיא תצנח אל שלמה השכן מלמטה.

חלק קטן בי קיווה שזה יקרה, אבל במקום זה אני שותק ואומר לה שנחליט ברכב.

**

בכל פעם שמתנהלת בנינו מלחמה קטנה אנחנו יוצאים לאכול.

זה כאילו אנחנו יודעים שאם נמשיך לדבר יפלטו מילים שלא היו צריכות להאמר, כמו כדור שנפלט מאקדח, אז עדיף כבר למלא את הפה באוכל ולסתום את הקיבה ואת הראש מאשר להעלות את עצמנו באש או להפצע מכדור או מילים תועות.

**

אני נוהג ושנינו שותקים. רק הרעש של המסמר שנתקע לי בגלגל השמאלי הקדמי משמיע רעש, אפילו רדיו לא הדלקנו. זה לא מצב כזה שאפשר להכניס עוד מילה בנינו, בטח שלא שיר.

עברנו את צומת בן צבי, צמוד לרחוב בצלאל ועצרתי לשניה במפרצון שבכניסה לגן סאקר כדי לקחת עוד מבט חטוף על המסמר המזדיין שניקב לי את הגלגל. אני יכולתי להשבע ששמעתי אוויר דולף מהגלגל מקודם.

היא עיקמה את הפנים שלה, ניפחה נחיריים כמו בכל פעם שכעסה, ו״כדאי שנחליט״, אמרה, ״אני ממש רעבה״, הוסיפה, שזה בעצם קוד ל״עוד שניה אני מתפוצצת עלייך, תגיע למקום עם אוכל כדי שזה לא יקרה״.

**

אף פעם לא הבנתי איך התחלנו את ה״מסורת״ הזאת. זה לא קרה אף פעם עד שזה כן.

אני חושב שאמרתי משהו שלא התאים לפאזל שלה, חתיכה מיותרת, והצעקות התחילו, אז אמרתי לעצמי ש״זין, אם היא רעבה אקנה לה לאכול, רק שלא תאכל את הראש״, וזה עבד, אז עצרנו בפלאפל של שבח. האבא, לא הבן.

הפלאפל של הבן בסדר לגמרי, אבל חסר בו משהו, איזו נגיעה של נוסטלגיה כזאת שנמרחת לך על השפתיים עם הביס הראשון שמפוצץ בטחינה, או הסלט שנמעך בקופסת פלסטיק ירקרקה ואטומה בכאילו שמטפטפת לך על החולצה.

אולי זה בכלל העובדה שברגע שאתה דורך בפלאפל המוכר מחייך אלייך ואומר לך במבטא סורי כבד ״ברוך הבא חייאתי״, שעם הזמן למדתי שזה ״חיים שלי״ ומציע לך כדור פלאפל, ולמרות שאתה יודע שהוא אומר את זה לכולם, אתה עדיין מרגיש כאילו אתה מינימום הבן של מלך מרוקו.

**

השקט ברכב צרם לי באוזניים, טונים כאלה גבוהים היו לשקט הזה, הרגשתי את עור התוף שלי נמתח כל כך ואוטוטו נקרע.

היא קברה את הפנים שלה בנוף שמעבר לחלון, הכתום של השמיים הבליט את הצלקת שמעל לגבה השמאלית שלה ואת שיערה.

עמדנו על דרך ניות, הרמזור הזה הוא אחד הרמזורים הארוכים ביותר בכבישי ירושלים, מימין עמדה מגלשה חומה וחלודה, ילדים שכבו עליה ובהו בשמיים.

יכולתי להשבע שראיתי חיוך קטן על השפתיים שלה, מה שהעלה חיוך על שלי.

בסדר, היא כועסת, אבל היא בטוח זוכרת את הפעם ההיא ששכבנו גם אנחנו על המגלשה הזאת. היה חשוך יותר והבגדים לא היו לגופינו. בטוח בגלל זה היא מחייכת.

היא בטח חושבת לעצמה שאם הילדים האלה היו יודעים מה קרה על המגלשה הזאת הם היו יורדים ממנה במהירות.

״זוכרת?״, שאלתי, והיא הנהנה הנהון מהיר של כן.

אני כבר לא זוכר על מה רבנו, לא בטוח שזה משנה.

הרעש הקבוע היחידי היה מהמסמר שבגלגל, לקחתי שמאלה בצומת פת, והחניתי את הרכב.

היא הסתכלה עליי בגבות מורמות וברק בעיניים. דוממתי מנוע ויצאנו מהרכב.

שמונה מדרגות הרגישו כמו מסע כומתה. המשקל של המילים שאנחנו שומרים בבטן מכביד עלינו.

דריכת כף רגל במקום, וכבר שואלים אותה ״מה בשבילך חייאתי?״.

היא חייכה חיוך גדול, הזמינה את החצי מנה הקבועה שלה (חומוס, בלי סלט ירקות, טיפה חמוצים, כרוב וטחינה מלמעלה), וחיכתה שאזמין גם אני.

ישבנו זו מול זה על כסאות מפלסטיק במרפסת שמשקיפה על הצומת, היא לוקחת ביס, ואני אחריה. הפה עמוס פלאפל, עכשיו רק העיניים מדברות.

שלי אומרות שאין לי כוח לריב עוד, שלה אומרות שהיא מתגעגעת. ושחסר קצת טחינה, אז היא מוסיפה ולוקחת עוד ביס.

אני מסתכל עליה שוב, מחייך אליה, אומר עם העיניים שלי שאני אוהב אותה, והשפתיים שלה מרוחות טחינה וחיוך משל עצמה, נותן לה נשיקה גדולה על השפתיים, ועכשיו שנינו מפוצצים טחינה.

״אנחנו מכוערים״, היא אומרת בפה מלא פלאפל, ״אנחנו מכוערים ביחד״, אני עונה לה, ושנינו שולפים עם העיניים דגל לבן, פורשים מהמלחמה הקטנה שבנינו.

בין ביס לבין המסמר הזה עובר לי בראש, משמיע ״תק-תק-תק״ כזה עם כל סיבוב שלם של הגלגל, וגורם לי להבין ש-וואלה, זוגיות זה קצת כמו גלגל.

לפעמים יתקע בנינו מסמר, ונריב עם העיניים.
לפעמים נצטרך להתלכלך כדי לתקן את דליפת האוויר, להוציא את המסמר הזה בכוח.

כי הכי קל זה להחליף את הגלגל.
אבל יש גלגלים ששווה להציל.

שלכת . עקוב אחר שלכת
שמור כתבה
לכתבה זו 9 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Lori Schneider
Lori Schneider
איזה יופי
הגב
דווח
שחר אסולין
שחר אסולין
גאון של מילים ואותיות.
בין הטובים שלך, כיף לצלול לכל מילה שלך, מדהים!
הגב
דווח
שלכת .
שלכת .
המון המון תודה שחר :)
הגב
דווח
טען עוד 13 תגובות
כותבי החודש במגזין
שלכת .
ישר ולעניין
ישר ולעניין
מאת: שלכת .
לא הולכים עם אהבה למכולת
לא הולכים עם אהבה למכולת
מאת: שלכת .
"מה אתה עושה בעולם?"
"מה אתה עושה בעולם?"
מאת: שלכת .
דברים שאני עדיין לומד
דברים שאני עדיין לומד
מאת: שלכת .
מרגש
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
כל עוד את שלי
כל עוד את שלי
מאת: תום כהן
האישה שלך
האישה שלך
מאת: Soul Writer
לאן נעלם הנסיך על הסוס הלבן?
לאן נעלם הנסיך על הסוס הלבן?
מאת: שבורת כנף
כתבות אחרונות
הכרויות ברשת - האם כדאי?
הכרויות ברשת - האם כדאי?
מאת: I love IsraPhil
כל מה שרציתם לדעת על הגשת כתב אישום
כל מה שרציתם לדעת על הגשת כתב אישום
מאת: שרית גבאי שיווק דיגיטלי לעסקים
השבוע ברמז וחרוז 20.1.21
השבוע ברמז וחרוז 20.1.21
מאת: Gilead Nevo
דים אמור בית ספר למשחק
דים אמור בית ספר למשחק
מאת: דים אמור
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D