כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
חדשותספורטתרבות ובידורעסקיםיחסיםדעותלייף סטיילטכנולוגיה
5

על המוכר והזר

ומבינה כמה קשה למצוא את האושר, וכמה קל לאבד אותו.

כבר לא מאמינה כל כך שאהיה אי פעם מאושרת.
תקראו לי פסימית, תקראו לי דיכאונית, תאמרו שזו רק תקופה שכזו, שאני רק שלילית ורואה שחורות בכל פעם שאני נתקלת במכשול בחיים.
תקראו לזה נקודת שפל שממנה ניתן רק לעלות, תאמרו לי שעוד מספר רגעים הכל יעבור ואני רק אצחק על הרגע הזה שאמרתי את הדברים הללו.
אני קטנת אמונה, כבר לא מדמיינת את עצמי הולכת בשמלה לבנה ולצידי אהוב ליבי, כשברקע מתנגן לו השיר שבחרנו וכולם מוחאים כפיים ודומעים מהתרגשות.
תקראו לי מה שאתם רוצים, אבל מה לעשות? לי קצת קשה כרגע לראות את זה, זה פתאום כל כך רחוק וכל כך לא מציאותי.

איך אדם שחשבתי שאני מכירה, נתן לי להבין שכנראה לא הכרתי אותו מעולם.
איך האדם שהיה הכי קרוב אלי, שהיה כל חיי, שהיה לי למאהב, לחבר, לשותף, לבן זוג הפך פתאום להיות זר.
זה לא באמת קרה פתאום, זה היה תהליך של שנים ואני בחרתי להתעלם ולא לראות את זה.
איך התרחקנו זה מזה לאט לאט עד שזה הביא אותנו לשפל המדרגה, עד שלא יכולנו לסבול אחד את השני.
לאדם הזה היה כל כך קל להמשיך, לקום ללכת ולהמשיך, למרות שאני זו שהלכתי בפועל והשארתי חיים שלמים מאחור.
הוא אכן המשיך ונראה כאילו מאושר, כאילו הוא בדרך הנכונה, עוד רגע או מספר רגעים הוא ימצא את האושר שלו ויוביל אותה בשמלה לבנה אל חייהם המשותפים.
זאת אף פעם לא הייתי אני, הוא אף פעם לא דמיין אותי כך, רק אני זו שדמיינה את זה, אשליה מתוקה שהפכה למרירה כל כך.
אז נפרדתי לשלום מהמוכר, הוצאתי אותו מליבי, שמתי אותו במגירת הזכרונות שלי וניסיתי להמשיך, בדיוק כפי שהוא עשה.

ובחיפושיי אחר האושר פגשתי באדם שהיה לי זר ונשאר כזה.
איך נכנס לחיי בסערה, בלי שציפיתי לזה ובלי שתכננתי את זה, ובתקופה כל כך קצרה הצליח לקחת את הלב שלי, לשחק בו ולרסק אותו לרסיסים קטנים, שאותם אני מנסה לאסוף אך ללא הצלחה.
איך השאיר אותי ככה שבורה ובוכייה ובעיקר פצועה.
איך למרות כל האורות האדומים שהיבהבו לנגד עיניי, בחרתי ללכת אליו, להתמסר לו, רק כדי שיוכל לסחוף אותי לחלומות מתוקים שהפכו מהר מאוד לסיוטים שמקשים על השינה שלי בלילות.
איך הכניס אותי לחוסר איזון מוחלט לגבי החיים שלי ולגבי האמונות שלי.
ואיך אחריו כל כך קשה למצוא משהו שימלא את הריקנות שנותרה כשבחר ללכת, והוא בחר ללכת ולהתנתק, בחר לעזוב אותי כך עם תחושת החמצה מטורפת, עם שברון, מתנדנדת.

ומבינה כמה קשה למצוא את האושר, וכמה קל לאבד אותו.

הטעם שהוא השאיר בפה, המילים שאמר, המגע שלו על גופי, השאירו אותי רעבה כל כך, ואני לא מצליחה למצוא משהו שיגרום לי לשבוע. הכל פתאום כבר לא טעים.
כל הניסיונות למצוא משהו שיהיה קרוב, שיהיה יותר – כושלים כישלון מוחץ.
אולי אני מתאמצת יותר מידי למצוא, אבל אני מרגישה כמו המכורים לסמים, שאם לא אמצא את זה ומהר, הגוף שלי והמוח שלי לא יחזיקו מעמד, ואני פשוט אקרוס.
אני כבר בקריסה, חווה כל יום משברים קטנים או גדולים, תלוי באיזה יום תפסתם אותי, לא מצליחה להתמודד עם המציאות.
כל הזמן חושבת על הזר הזה, על אותו ילד שבעצם לא היה פחות גבר, שנכנס לחיי בלי שאצפה לזה, בלי התרעה מוקדמת, בלי שאוכל לברוח מזה, סחף אותי לבועת חיים אחרת שכל כך רציתי להיות בה ולא לחזור ממנה למציאות, ואז לקח מחט קטנה וניפץ הכל.
הוא הביא איתו כל כך הרבה דברים טובים מהולים בכל כך הרבה דברים רעים.
כמה קל היה לו פשוט לוותר, כמה לי היה קשה.
כמה עדיין קשה לי לוותר ולשכוח, כמה קשה להמשיך, כמה קשה לי להפסיק לחשוב או להפסיק לבכות או להפסיק לקוות.

ברגעי שפיות שמתעוררים להם, כשאני מבינה עד כמה זה בלתי אפשרי, קשה שלא לחשוב לרגע שאולי מאושרת אני כבר לא אזכה להיות.
לא כך, לא איתם.
לא עם הזר ולא עם המוכר.
אז אני רוצה להיות אופטימית ולקוות שהאושר האמיתי שלי מסתובב אי שם בעולם, מחפש אותי ועוד לא פגשתי אותו. שכשאמצא אותו אבין באמת מהו אושר ומהי אהבה ומהם כל אותם רגשות אופטימיים שכולם רואים לנגד עיניהם כשהם מתאהבים.
אני רוצה להאמין שהזר והמוכר היו רק שחקנים במשחק החיים שלי, היו חייבים לבוא וללכת כדי ללמד אותי להעריך, כדי ללמד אותי מה אני רוצה ומה אני לא, מה אני שווה ומה מגיע לי.
אני רוצה להאמין, אבל קשה לי.
אז תקראו לי פסימית, תקראו לי איך שאתם רוצים, תגידו שבגישה כזו אני בוודאות לא אזכה לאושר, בוודאות אסבול גם מהדרך וגם מהתוצאה או הסוף.
אבל אני כזו, ברגעים אלו לא מסוגלת, אולי יבוא יום ואוכל, כרגע פשוט קשה וכואב.

עדיין כל כך כואב.

שבורת כנף עקוב אחר שבורת
שמור כתבה
לכתבה זו 2 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
כל כך אוהב וכל כך מתגעגע אין שום טעם לכלום
הגב
דווח
Alon Paglin
Alon Paglin
את פשוט מדהימה ומרגשת גם בקטע על האביר והסוס הלבן הצלחת לשבור סטיגמות , הכישרון שלך מפתיע אותי כל פעם מחדש ואני אוהב לקרוא את מה שאת כותבת .
הגב
דווח
שבורת כנף
שבורת כנף
תודה רבה לך אלון היקר על המילים
הגב
דווח
כותבי החודש במגזין
שבורת כנף
צעצועים
צעצועים
מאת: שבורת כנף
מחר יהיה טוב
מחר יהיה טוב
מאת: שבורת כנף
זה לא אני, זו את
זה לא אני, זו את
מאת: שבורת כנף
רק אתה לא חזרת
רק אתה לא חזרת
מאת: שבורת כנף
עוד ביחסים
אפשר שתגיד כן?
אפשר שתגיד כן?
מאת: מיכאלה לוי
חדר להשכרה
חדר להשכרה
מאת: Nadav Barak
כותבת בין שורות לגעגוע
כותבת בין שורות לגעגוע
מאת: תאיר סקירה
לא צריך יותר כלום.
לא צריך יותר כלום.
מאת: Bar A
כתבות אחרונות
השחרת חלונות לרכב חוקי מתי
השחרת חלונות לרכב חוקי מתי
מאת: רוני לביא
אתה לא מאמין!
אתה לא מאמין!
מאת: זה רק דוד.
מהו המחיר של אימון TRX?
מהו המחיר של אימון TRX?
מאת: יניב לביא
שידרוג הגינה עם ריהוט מתאים למרפסת
שידרוג הגינה עם ריהוט מתאים למרפסת
מאת: בלקוני ריהוט גן
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni Nassi
האם גברים ונשים כואבים אחרת?
האם גברים ונשים כואבים אחרת?
מאת: Yoav Rehavi
איך כותבים אהבה?
איך כותבים אהבה?
מאת: Liel Shmuel
שיחת הטלפון שלא תגיע לעולם
שיחת הטלפון שלא תגיע לעולם
מאת: שבורת כנף