כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
חדשותספורטתרבות ובידורעסקיםיחסיםדעותלייף סטיילטכנולוגיה
2

להיות איתך

אנחנו מדברים, מחליפים חוויות, עקיצות קלילות נזרקות להן באוויר שאחריהן צחוק מתגלגל. אני לא יכול להפסיק להביט בשפתיים שלך, כמה אני אוהב את זה שאת לא צריכה לשים עליהן משהו מיוחד, מספיק השפתון הניטרלי הזה שנותן להן מראה רך ובשרני שגורם לי לרצות להתנפל עלייך, לקרוע ממך את כל הבגדים, לנשק אותך בצוואר, להצמיד אותך חזק אלי ולא לתת לך ללכת ממני.

אני הולך, צעד אחרי צעד, נכנס לרכב ומתניע. הרכב דומם ניתן רק לשמוע את השיחה המדומה שאני עושה עם עצמי לרגע שאגיע, עושה חזרות מה אני רוצה להגיד, סוג של תוכנית משחק שתעזור לי להתמודד עם ההתרגשות. כמה חיכיתי לרגע הזה, איכשהו תמיד ידעתי שיגיע והרצתי אותו בראש אלפי פעמים אבל בשנייה שראיתי אותך עומדת שם, סורקת את הסביבה, מחכה שאגיע אלייך, כל מה שתכננתי יורד לטמיון וזה החזיר אותי להתחלה.

זה מצחיק לחשוב איך הכל התחיל.. זה התחיל כמו שכל דבר טוב בחיים מתחיל, סתם.. ככה במקרה. עם הזמן זה התחיל להרגיש טבעי ולאט לאט נהיה חלק משגרת היום יום.

אני הולך לקראתך, צעדים קלים ומהירים והנה את שם, עומדת, מביטה אל הטלפון ואני רק מחכה לשנייה שתקלטי אותי מתקרב. עינייך מתרוממות מן המסך וחיוך לא נשלט עולה לו לפנים כשאותו מלווה המבוכה הרגילה הזאת שלך. את עומדת חסרת מעש, לא שקטה. אני ממשיך להתקרב וכל צעד לכיוון שלך מרגיש שאני הולך בכיוון הנכון. אנחנו עומדים אחד מול השנייה, ברכות שלום צפות באוויר ומיד נשיקה קטנה על חצי שפתיים וחיבוק שמתלווה כמו אינסטינקט ואז הכל דומם.
את היחידה שאיתה אני מרגיש פגיע. זה מרגיש כאילו את יכולה לראות אל תוך נבכי נשמתי. במבט אחד את יכולה להיכנס פנימה ובנגיעה רכה כזאת שלך לגרום לגוף שלי לרעוד.

רגע של תהיה עוטף אותנו כשאנחנו יוצאים מן החיבוק, אם כך מרגיש ניצוץ בין שני אנשים אז אפשר לקרוא לו ככה. הראשים שלנו מתחככים אחד בשניה והלחי שלי מלטפת את שלך, הריח המתוק שלך עוטף אותי, אני אוחז לך ביד והדבר היחיד שיוצא לי :"כמה כיף לראות אותך" ואת מסכימה העיניים שקצת מתגלגלות לאחור כשאת מריחה את הבושם שלי שנשאר עלייך.

זה מצחיק כל פעם אמרו לי אתה טוב מידי בשביל להיות אמיתי, אבל איכשהו בשבילך זה לא ככה. את רואה כמו שרציתי תמיד שיראו. את רואה אותי בזכות מי שאני. את מרגשת אותי, כל הודעה שאת שולחת מגניבה חצי חיוך על הפנים, הצחוק המוזר הזה פשוט מרגיע ואפילו הצורה שבה את מתעצבנת גורמת לי לצחוק. להיות איתך זה להיות אני, אין דרך אחרת.

אנחנו מדברים, מחליפים חוויות, עקיצות קלילות נזרקות להן באוויר שאחריהן צחוק מתגלגל. אני לא יכול להפסיק להביט בשפתיים שלך, כמה אני אוהב את זה שאת לא צריכה לשים עליהן משהו מיוחד, מספיק השפתון הניטרלי הזה שנותן להן מראה רך ובשרני שגורם לי לרצות להתנפל עלייך, לקרוע ממך את כל הבגדים, לנשק אותך בצוואר, להצמיד אותך חזק אלי ולא לתת לך ללכת ממני, אני לא יודע למה אבל אני מחזיק את עצמי.

אני מסוגל להרגיש אותך. את חלק ממני. לא משנה מתי ואיפה. את שם, תמיד, אני לא חייב שתהיי לידי כדי להיות איתך. את פשוט לא יכולה להסתתר ממני וזה נראה כאילו את מכורה לזה שאני יודע מה קורה גם מבלי שאת אומרת, מכורה כמעט כמו האהבה שלך ל"נשנושים קטנים" כמו שאת קוראת לזה. את מגיעה אלי ברגעי משבר ויותר חשוב ברגעי שמחה. יש גם את הרגעים הקטנים האלו של השיגעון... שפתאום אני ואת מאבדים עקבות ופשוט משתגעים יחד? את מתחילה להשטות ולקפוץ, מדברת בקול ילדותי שדווקא לא מעצבן, מחפשת קצת צומי וכתוצאה מכך גוררת אותי איתך לשיגעון, מוציאה אותי מהקיבעון של השגרה עד לנקודה שבה אני כבר מגזים ואת לא מצליחה לעקוב. את מתארת אותי כילד מגודל, חצוף כזה שאומר את הדבר הנכון במקום הנכון גם אם הוא לא בדיוק מקובל.

התחלנו ללכת קצת ולראות מה יש מסביבנו, משום מה לשבת נראה הדבר האחרון שצריך לעשות עכשיו. אנחנו לא צריכים להיות במקום מיוחד, "לצאת" כדי לבלות יחד. לשבת בגינה, בבית, סתם ברכב נראה כמו הבילוי המושלם. תמיד אנחנו מוצאים את היופי בדברים האלו. אני עוצר כשאת ממשיכה ללכת, את מסתכלת עלי במבט מופתע וכשאני שם את ידי על ראשי, את שואלת אותי "מה קרה?" ואני עונה לך ש"הישבן הזה שלך הורג אותי. את כל כך סקסית." מכה קלילה מגיחה לה ואיתה צחוק קטן של מבוכה ואת שואלת "מה?" "אההה לא שמעת?" "הישבן שלך הורג אותי! את כל כך סקסית!" צעקתי בקולי קולות. מהר ניסית להשתיק אותי עם היד שלך על הפה שלי ובתגובה די צפויה ליקקתי אותה ואת צוחקת, מסיטה את היד ואומרת לי "מגעיל אחד" כשאת מנגבת אותה עלי, היד שלך מתעכבת קלות על שרירי הבטן שלי ואפשר היה לראות איך את נושכת את השפתיים קלות מבלי שאת שמה לב אז החלטתי לקחת את ידי ולתפוס בישבנך, "כל אחד עם היד איפה שהוא אוהב" אמרתי לך עם חיוך קטן, והנה המכה הקלה מגיעה שנית אך הפעם אני תופס את ידך מנשק אותה ומתחיל ללכת כשאת אדומה ממבוכה.

בזמן שאת מספרת לי מה עבר עלייך וזה נראה כאילו את לא חוסכת בשום פרט קטן, משתפת אותי בהכל כי את רוצה לחלוק איתי אני רק מנסה להבין למה אני מחזיק את עצמי הפעם, הרי אם אף אחת אחרת זה לא ככה, ואני חושב שהתשובה היחידה שתתאים היא שאת קצת מפחידה אותי.. את גורמת לי להרגיש דברים שלא הרגשתי הרבה זמן, דברים שהיו קבורים עמוק עמוק. כל צעד שאני אעשה איתך יצטרך להיות מדוד, חייב להיות בשליטה כדי שלא נפגע שוב. המחשבות רצות בראשי כשלפתע את שואלת אותי "הכל בסדר?" "כמעט..." אמרתי לך, ובדחף לא מוסבר עצרתי אותך, משכתי אותך אלי ונישקתי אותך. אתה יכול לדעת הרבה מנשיקה, מהדרך שבה אתה והיא מתמסרים אליה. איך הפה נפתח, מתי הלשון נכנסת לתמונה והכי חשובה איפה הידיים נמצאות. הידיים שלנו טיילו לכל עבר, והנשיקה הרגישה כמו הרמוניה, הכל מתואם.

התמסרת לחיבוק, תפסת את צווארי חזק, ונישקת אותי
התמסרת לחיבוק, תפסת את צווארי חזק, ונישקת אותי

עצרת אותי לרגע, הבטת בי בבלבול ושאלת אותי "מה אנחנו עושים?" אמרתי לך: "תראי אנחנו קרובים לסיום הערב ואני לא יכולתי לשאת את המחשבה שאני לא מנשק אותך, במיוחד לא עם איך שאת נראית היום". "אני לא יודעת.." אמרת לי כשהסתכלת לי בעיניים וידייך כרוכות סביב צווארי, "אתה בטוח?", "אני בטוח בדבר אחד... אני לא נותן לך ללכת בלי נשיקת לילה טוב, אם את ממש רוצה אני אפילו לבוא להשכיב אותך לישון", המכה הקלה מגיחה שוב אבל הראש שלך נשען על החזה שלי. "תביני אני רוצה אותך ונמאס לי לתת לך ללכת". התמסרת לחיבוק שלי, תפסת את צווארי חזק ונישקת אותי עם תשוקה גדולה שאפשר היה לחשוב שאת מנסה לבלוע אותי. הרמת אלי את המבט, הסתכלת עלי עם העיניים שלך שזהרו באותו רגע, חייכת אלי ואמרת לי עם רעד קל בקולך "אני גם לא רוצה שתיתן לי ללכת".

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Roey Levi עקוב אחר Roey
שמור כתבה
לכתבה זו 2 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Hila
Hila
היפנטת אותי
הצלחת לגרום לי להישאב לטקסט שלך שמוצף בכישרון.
פאק, זה פשוט מדהים!
הגב
דווח
Anonymous For now
Anonymous For now
ריתקת אותי!
כתיבה מדהימה! לגמרי נכנסתי לתוך זה.
אם הבחורה אמיתית אז היא ברת מזל לקבל גבר כזה רגיש שיודע מה הוא רוצה ויותר מזה, כזה שדואג לה. בהצלחה איתה ואל תיתן לה ללכת;)
הגב
דווח
כותבי החודש במגזין
Roey Levi
את קצת אחרת
את קצת אחרת
מאת: Roey Levi
אל תלכי עכשיו
אל תלכי עכשיו
מאת: Roey Levi
הבחורה בצד הדרך
הבחורה בצד הדרך
מאת: Roey Levi
בואי
בואי
מאת: Roey Levi
מרגש
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
כל עוד את שלי
כל עוד את שלי
מאת: תום כהן
האישה שלך
האישה שלך
מאת: Soul Writer
לאן נעלם הנסיך על הסוס הלבן?
לאן נעלם הנסיך על הסוס הלבן?
מאת: שבורת כנף
כתבות אחרונות
מספיק
מספיק
מאת: אנונימית אנונימית
פורענות
פורענות
מאת: מישהי .
תציירו לכם עולם חדש
תציירו לכם עולם חדש
מאת: M A
איך לצבוע את הבית לאחר שיפוץ
איך לצבוע את הבית לאחר שיפוץ
מאת: נדב לוי
מומלצים מהספרייה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema