כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
חדשותספורטתרבות ובידורעסקיםיחסיםדעותלייף סטיילטכנולוגיה
1

מלאכית קטנה

"הלוואי ואזכה לדעת שאת קוראת את זה עכשיו, הלוואי שתביני הכל ותסלחי לי."

נתקלנו זה בזו בסיפריה לאחר 4שנים *בעוד יומיים*, של ניתוק הקשר (מי סופר? מי מתגעגע?)
אני לא תיפוס של סיפריות למרות שאני מאוד אוהבת לקרוא, מסתפקת באינטרנט כמו רבים מאיתנו, והוא פחות ממני, זה פחות הסתדר לי שרגלו דרכה שם כי הוא אפילו לא אהב לקרוא, טוב, מי אני שאומר שאנשים לא יכולים להשתנות.

בין כל אלפיי ספרים,
אני רציתי דף חדש לסיפור שלנו.
אבל תמיד אדע שהסוף שיבוא לא יהיה כלול בתכנונים, הוא תמיד יהרוס את ה'Happy end', של מחצית מהסיפורים הקיימים..
בהתחלה "לא ראיתי אותך", נגשת אליי כשזיהית שזו אני, למרות שגבהתי בסנטימטר, למרות שהשיער שלי ארוך מתמיד וצבעו בהיר יותר, איך לא, בעבר.. גם אם לעיתים לבשתי חיוך, שאלת אותי בלי היסוס "מה קרה?", ידעת ולא הפתעתי גם עכשיו, לאחר כמעט 4שנים שאתה ממשיך לקרוא אותי כמו ספר פתוח, פרט פרט.

"היי, הרבה זמן לא התראנו אה(חיוך מצדו-רואה בזווית העיין.. ), מה איתך?"..

_שותקת ואפילו לא מרימה מבט-וממשיכה בשלי, איפה העמוד שבו עצרתיי, כשחושבים על זה הספר דיי מזכיר לי מה עברתי איתו... הכל בדמיון,הסימניה נאבדה וגררה אותי לאיבוד בעצמי, (תוך כדי רפרוף בספר.. "שילך כבר, כמו שהוא רגיל ללכת.", כמובן הקול בראשי הוא זה שפלט את המשפט הזה, והוא חזר שנית במשפט דומה ובקול עבה יותר "בתמימותו",
- היי! , מה קורה, הרבה זמן לא התראנו"
(שמעתי אותך, שמעתי! , אני חייבת לענות? יש חוק כזה שלא סיפרו לי עליו? .. )
הרמתי מבט, חייכתי את החיוך המפורסם,
חיוך צדדי(קשה לי להתלהב ולתת לו את כל החיוך שלי)
_"כן אה עבר זמן(1458 ימים! )"
-"מה איתך?"
_"איתי מצוין מה איתך?"(אתה לא באמת מצפה לתשובה מפורטת כמו תמיד, נכון? )
-וואלה הכל טוב, עכשיו אני בהפסקה מהעבודה הייתי חייב לקפוץ לכאן"
_(נו? ו? אתה רוצה שאני ישאל למה היית חייב לקפוץ לכאן? אתה רוצה שאסתקרן כמו בעבר? ולא זכור לי ששאלתי למה אתה נמצא כאן.. אז למה לדבר יותר כשאפשר לשתוק ולתת תשובה שטחית ולהמשיך הלאה[? ] )
תהנה מההפסקה, (עיניי חוזרות לגשש בספר, מושיטה את היד אל עבר התיק שמונח על הרצפה ומרימה אותו על השולחן, והוא בחוצפתו בשנייה אחת התיישב מולי, עד כמה ארוכה ההפסקה שלך שאתה מבזבז את זמנך כאן איתי? )
-"דיי איתך עם התשובות הקצרות, יש חדש(עם חיןך*לדעתי מבואס*)?"
_(חדש? לא, נראה לך? 1458ימים לא עשיתי כלום, לא המשכתי בחיי, אשקר אם אומר שלא התחתנתי, אשקר אם אומר שלא היו ימים שבהם התגעגעתי אלייך, אבל כן יש חדש, יש הרבה חדש! וזה לא עניינך, ובאיזה זכות אתה שואל? אולי מספיק עם העמדת הפנים הזאת שלא קרה בנינו כלום והכל בסדר, ובמיוחד דיי עם העמדת פנים שאכפת לך ממני, פשוט דיי.
וכדי שלא תחשוב שאני אחת משוגעת שסופרת כל יום ויום אז עיגלתי..)
"4שנים אין שום חדש עם חיוך שמסגיר הכל.."
-הנה החיוך הזה, למה לשקר מאמי, אפשר להגיד בנימוס אבל לשקר? לא מתאים לך.. וואלה? 4שנים? האמת הרגיש לי פחות, אבל מי סופר אה?(חיוך)"
_(הנה החיוך הזה, החיוך המפגר הזה שלך שגורם לי לחזור לעבר בשניות, אתה לא שווה אתזה.
אני בפרק אחר בחיי, אמנם העבר דפק לי בדלת מה שנקרא.. ועדיין חסר מסמר אחד לדלת כדי שהיא תסגר עד הסוף, עדיין יש משב רוח קל שקוראים לו בשמך והוא מגיע בלי הזמנה.. אז כן לשקר לא מתאים לי בכלל, אבל מזמן איבדת את הזכות לשמיעת האמת שלי, לא?
נ. ב, אני מחייכת, אני מנסה לחייך כדי שתבין שאתה כבר לא מזיז לי שום איבר בגוף חוץ מהפה, חוץ מהחיוך של "המשכתי הלאה".)
כן מי סופר (מצחקקת קצת),
אתה מספיק חכם בישביל לדעת שקורים הרבה דברים ב4שנים..

-"צודקת, אני מגיע לך משום מקום ושואל שאלות, נשארתי חצוף את מקרינה, אז הנה בצורה יותר גנטלמנית,
יש חדש תחת השמש?"
_(עכשיו ערב.. וכן יש!לספר לך? .. האם אתה באמת מתעניין או שאתה עבדת על כישוריי המשחק שלך? תוהה.
נו למה אני צריכה את הגנון הזה, ניתן לו פיסת מידע ויאלה היה טוב וטוב שהיה, מכניסה לראש שהתבגרתי ואין צורך להתפשפש בעבר. )
האמת היא שאני נכנסתי לעסק של המשפחה, הולך טוב, התחתנתי (מנופפת בטבעת-לא בכוונת השווצה), ישלי ילד בן שנה מקסים, (עינייו נפתחו.. )מראה לו תמונה, אימצנו 2כלבים, וקנינו בית כמו שרצינו במושב..
בתימצות אלו ה4שנים שלי מאז שנתקנו קשר. (לשאול אותו אם יש חדש? סליחה* "מה חדש אצלו? זה לא אמור לעניין אבל טוב נו, מתוך נימוס.. )
מה חדש איתך?
-המשכת וצמחת אני רואה, לא מופתע, תמיד היית כזאת פוטנציאל להצלחה.
ולפניי שאני מתחיל מעט לחפור, להזכירך שאת ניתקת איתי קשר.
_(חייבת לעצור לפניי שהוא ממשיך.. )
הייתה לי סיבה אתה לא חושב?
-האמת היא שחושבים על זה לעומק, השתנתי מאז ובזמנו הייתי עוד ילד..
_כן אני רואה שהשתנת.
-איך? אני נראה בול אותו דבר אולי אם קמט אחד שצץ (מחייך... )
_עצם העובדה שאתה בסיפרייה(מחייכת... )
-מצחקק, ראית מזה , הכל בגללך.
_בגללי איך?
-בזמנו, כשהייתי ילד קראתי הרבה ספרים אבל הפסקתי כשפגשתי אותך, כן הסרתי ממך את זה הסתרתי מכולם שלא יחשבו שאני איזה חנון חלילה. . אז כשהייתי ילד איתך.. הפסקתי לקרוא.

כי אני חוויתי סיפור, איתך.
אחד כזה ששווה שיכתבו עליו, פתאום לא עניין אותי ספרים אחרים, עניין אותי מה קורה בספר שלנו.
אל תצחקי..
מאז שפגשתי אותך, האמת היא ביום השני, שכבר הספקתי לא לישון בגללך עצם עודף המחשבות, הזכרונות, איך התנהלתי האם התחלתי איתך נכון, האם את מוקסמת כמוני, מדמיין את הנשיקה העתידית.. ונרדם כשהשמש זורחת..
_(חייבת לקטוע אותו לרגע.. )
-אתה פחות ילד ממה שאתה מציין את עצמך שהיית.. מקשיבה.
-אם את אומרת, אולי.. אבל אני מצטער.
רגע רגע, תני לי לסיים ואז תגיבי..
אני מצטער שהלכתי"בלי סיבה".
אבל הייתה לי... רק שלא ידעת ממנה.
אבל את נשואה, אני כבר הפסדתי את המלאכית הקטנה שתשאר בלב לפחות תמיד שלי, הוא זכה וחסר לו שיטעה כמו שטעיתי, חסר לו אם ילך..
אבל זה לא מונע ממני לשתף בהיותי אולי קצת משוגע, יצירתי כל אחד ודעתו..
כל יום בחיי מאז הכרותי בך, חרוט לא רק בליבי אלה גם על דף..
כל יום בחיי העברתי בשולחן העבודה, מכתיב כל רגע, חוויה, כל פרט כדי ששום זכרון לא יברח, רציתי ספר מושלם-מבחינת הפרטים.
_(מסתכלת עליו ופניי משדרות לו בכל שנייה פרצוף מופתע חדש.. )
אז לפניי שהספקתי לשתף אותך בזה, שאני כותב מה שהיה נראה לך בזמנו הזוי, לא הספקתי כי נאלצתי ללכת, ביום אחד לארוז הכל,"לברוח".
הנה אני כאן, זוכה לפגוש אותך עוד פעם גם אם זו הפגישה האחרונה..
שמחתי להכיר אדם כמוך. חייב לומר.
*צלצול של הנייד-"לצאת חזרה לעבודה"
אני מצטער, אני חייב לזוז לעבודה, אחרת הייתי ממשיך לחפור לך עוד קצת, ואגב את לא בעניין של הכרת הסופרים שאת קוראת את ספרם?
_פחות בהתחלה.. רק אחרי שאני מסיימת לקרוא את הספר אני בודקת את הפרטים הללו.. מי הסופר איפה נולד וכו'..
-מצחקק, טוב אני חייב לזוז, סליחה שהפרעתי לך בקריאה, נתראה, ונישק לי את היד...
_"ביי נתראה"..

אז התווסף עוד פרק בחיי, שאתה כלול בו, כמה מפתיע.. גם אם זה רק יום אחד..
יצאתי מכאן רק מרווחת, והיה טוב לסגור את הסוף שלנו כמו שצריך הפעם. רק חבל שלא הספיק לספר קצת יותר.. טוב נמשיך לקרוא ואחזור לעבודה שלי (עובדת מהבית אז בוחרת לי כמה זמן לצאת להפסקה ומתי לעבוד, כן, קצת הסתדרתיי)
לא מוצאת את העמוד שבו הפסקתי לקרוא, כזה ביש מזל.
חשבתי להניח לזה ולפניי שהכנסתי את הספר לתיק וכבר קמתי..
החזקתי את הספר הפוך, ונדהמתי.
התיישבתי, לגמתי מהמיים.
צטוט ותמונת הסופר..
"הלוואי ואזכה לדעת שאת קוראת את זה עכשיו, הלוואי שתביני הכל ותסלחי לי."
עם תמונה קטנה שלו.
התמונה של אהבת חיי לשעבר שבחר ללכת ולא להסביר.
אני תמיד אוהב אותו בשטח קטן מליבי..
ועכשיו סוף סוף אזכה לדעת למה הלך, ועזב כך אותי..

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Victoria ☆ עקוב אחר Victoria
שמור כתבה
לכתבה זו 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש במגזין
Victoria ☆
לגבר הבא שלי
לגבר הבא שלי
מאת: Victoria ☆
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: Victoria ☆
הוא אוהב אותה, אותי לא.
הוא אוהב אותה, אותי לא.
מאת: Victoria ☆
"את לא מתגעגעת אליי"?
"את לא מתגעגעת אליי"?
מאת: Victoria ☆
עוד ביחסים
מאיפה אתן באות
מאיפה אתן באות
מאת: A B
לוחם אמיתי
לוחם אמיתי
מאת: משה נצ'ו
אהבה והכרויות בוואטספ
אהבה והכרויות בוואטספ
מאת: הילה לוין
Here we go again
Here we go again
מאת: ע 95
מעניין
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
גברים- עם פשוט
גברים- עם פשוט
מאת: Shira Mualem
למה גברים אוהבים ביצ׳יות?
למה גברים אוהבים ביצ׳יות?
מאת: Daniel Cohen
מבוא לתורת הגבר- פרק 2
מבוא לתורת הגבר- פרק 2
מאת: Avrahami Amitay
כתבות אחרונות
למה צריך מלכודת יתושים בבית?
למה צריך מלכודת יתושים בבית?
מאת: יוסי כתר
גמילה מהימורים
גמילה מהימורים
מאת: Ido Ben Shimon
יומני הקורונה, איך הגענו למצב הנוכחי?
יומני הקורונה, איך הגענו למצב הנוכחי?
מאת: ישראל הרצל
מטבחים  - פונקציונאליות ומשמעות
מטבחים - פונקציונאליות ומשמעות
מאת: מטבחים מעוצבים Kitchen Gallery