כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
חדשותספורטתרבות ובידורעסקיםיחסיםדעותלייף סטיילטכנולוגיה
1 1 1

אונס בגינה

פוסט ראשון

לא,
אני לא משחקת משחקים, כבר ממזמן עברתי את גיל הזאטוטים,
אני לא משקרת לך בפנים, לא למדתי עדיין לרמות אנשים,
אני לא אמיצה, אני פוחדת מתחת למסכה,
אני לא רוצה למות, אבל בכול זאת רצחתם אותי ללא בושה, הרגתם את נשמתי בחניקה אחת פשוטה, לא חשבתם מה יקרה לי אחרי מעשיכם, או שחשבתם אבל לא באמת היה לכם אכפת, השארתם אותי מדממת על הרצפה, גוססת בלי לב או נשמה, עם דמעות שלא מפסיקות לזלוג, מחממות טיפה את עורי מבחוץ, כשמבפנים נותרתי קפואה בלי אופציה להפסיק לרעוד..
עזבתם אותי עם הבטחה לעוד, נשארתי לבדי לאסוף את החתיכות, לחבר את השברים, וללקק את הפצעים אבל רובם היו יותר מידי עמוקים..
ניסיתי, באמת שניסיתי, רציתי כל כך לחזור לשגרה ולהפסיק לחיות באימה מהפעם הבאה שתחזור, אתה ידעת שאני לא רציתי לעשות את זה, אתה שמעת את לחישותיי המתחננות להפסקה, מבקשות מחילה, רוצות רק שתבלע אותי האדמה,
הייתי בת פאקינג 14, ילדה שעוד לא הבינה את העולם, לא היה לי שמץ של מושג מה רציתי לעשות בעתיד ולמרות זאת אתה, ביחד איתם, קבעתם עובדה שאני רוצה את זה, שאני מתחננת שתחוללו אותי באמצע גן ציבורי, החלטתם שאם אני לא צועקת זה אומר שאני מסכימה, אז בוא אני אגלה לך סוד, לא צעקתי לא כי רציתי את זה אלא כי מרוב שכאב לי, הגרון שלי היה חנוק מדמעות שניסיתי לעצור, לא התחננתי לחילולכם, התחננתי שתפסיקו, שתעזבו אותי בשקט, התחננתי למחילה קטנה,
אתה יודע מה עוד לא רציתי?
לא רציתי שתעבירו אותי מיד ליד כמו בובה על חוטים בלי רצונות או צרכים, לא יחלתי לכך שתעוטו עליי כמו חיות פרא המשחרות לטרף,
ממש אבל ממש לא רציתי שתאנסו אותי בתורות בלי להתחשב ברצונות, שלי לפחות, כי את שלכם אתם מילאתם בלי לחשוב על ההשלכות, היה אכפת לכם מעצמכם בלבד, וזה כל כך כאב, ההרגשה הזאת של חוסר אונים, הרגשה כזאת של את לא שווה, את חסרת ערך, אין לך ממי לבקש עזרה, את כלום ושום דבר אז למה שמישהו ירצה לעזור לך בכלל, ובסוף אחרי שסיימתם את מעשיכם וביצעתם בי את זממכם, במקום לתת לי את מעט הכבוד שנשאר אמרתם שאני שרמוטה והאשמתם אותי, האשמתם את הקורבן, אחרי שהטחתם בי את כל מילותיכם "היפות" הלכתם משם בלי להסתכל לאחור,
ואני נשארתי עם המחשבות של איך זה יכול להיות?
אחרי הכל אני אמרתי לא, אני התנגדתי, אבל אתם התנהגתם כחרשים שלא שומעים דבר מלבד מה שהם רוצים, התנהגתם כמו סוס מרוצים שלא רואה דבר מלבד המטרה, והמטרה שלכם הייתה דבר כל כך נורא, ציפיתי ממכם למשהו אחר, אבל גיליתי שמשהו בכם חסר, אתה רוצה שאני אגלה לך מה זה? האמת שזה לא ממש משנה אני הולכת להגיד לך בכל מקרה, היה חסר לכם את האנושיות שלכם, אתם פגומים ולכן פגעתם בי, בשביל להפוך אותי לפגומה יותר מכם, בשביל להרים לכם את האגו רציתם להרגיש שכל אחד מכם הוא "גבר גבר", אני מקווה שהגשמתם את עצמכם, שקיבלתם את רצונכם, אבל משהו אחד לעולם לא תשיגו, כן פגעתם בי, אבל אתם לעולם לא תשברו אותי, לא משנה כמה שונה או "פגומה" אני אהיה, אני תמיד אהיה יותר חזקה מכם!
ולמרות כל זה אני עדיין נותרתי עם שאלה אחת קטנה, למה לא עצרת את זה? אמרת שאכפת לך ממני, אבל בשלב האמת לא עצרת כלום, למרות שידעת שאני לא רוצה את זה, יותר ברורה ממה שהייתי אי אפשר להיות,
אחרי הכל אמרתי לא..

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Or S עקוב אחר Or
שמור כתבה
לכתבה זו 4 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Spike Spiegel
Spike Spiegel
כתיבה מדהימה, לא מאחל לאף אחד לעבור דבר כזה.
הגב
דווח
1 אהבתי
Or S
Or S
תודנ❤️
הגב
דווח
1 אהבתי
guest
שולחת לך חיבוק⁦❤️⁩ זה ממש לא פשוט, אל תוותרי לעולם ותשתפי, כל דבר שמקל עלייך
הגב
דווח
1 אהבתי
טען עוד 3 תגובות
כותבי החודש במגזין
עוד ביחסים
מכתב פרידה.
מכתב פרידה.
מאת: Nimrod Mor
5 טיפים מעולים לחגיגת אירוע ברית
5 טיפים מעולים לחגיגת אירוע ברית
מאת: Rsseo Webz
זו השעה
זו השעה
מאת: אנונימי אנונימי
כתבות אחרונות
עורך דין מזונות אישה
עורך דין מזונות אישה
מאת: אייל לפיד
הקרן החדשה לישראל
הקרן החדשה לישראל
מאת: אייל לפיד
פתיחת מקום קולינרי
פתיחת מקום קולינרי
מאת: אלעד וולך
מומלצים מהמגירה
ארזתי לך מזוודה
ארזתי לך מזוודה
מאת: שבורת כנף
פסימיות
פסימיות
מאת: שבורת כנף
אז אתה בונה ארמון
אז אתה בונה ארמון
מאת: שבורת כנף