כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
חדשותספורטתרבות ובידורעסקיםיחסיםדעותלייף סטיילטכנולוגיה
1

ארבע לפנות בוקר

ארבע לפנות בוקר והחדר שלי בבית הורי הוא מקום המפלט היחיד שלי, המבצר שלי, הממלכה.

ארבע לפנות בוקר, אני יושבת על המיטה, נשענת על הקיר ולא יכולה לישון.

ארבע לפנות בוקר, אני חושבת על הבחור חסר החשיבות שיצאתי איתו לדייט ותוהה לעצמי אם זה מה שאני באמת רוצה, אם אני מוכנה לתת לזה עוד צ'אנס, תוהה לעצמי אם שוב אני לא נותנת הזדמנות כי אני לא בשלה מספיק, לא רוצה מספיק, למרות שזה הדבר היחיד שאני מדברת עליו... אהבה.

ארבע לפנות בוקר ואדי האלכוהול מרחפים בראשי, לא בהגזמה, אבל מספיק כדי שאחוש קלה יותר מהרגיל, מרחפת.

ארבע לפנות בוקר והחדר שלי בבית הורי הוא מקום המפלט היחיד שלי, המבצר שלי, הממלכה. כאן אני יכולה להיות מי שאני רוצה להיות, כאן אני יכולה לחלום, לקוות, לדמיין איך חיי יראו בתסריט מושלם, מושלם מידי בשביל להיות אמיתי.
בבית הזה, הורי ישנים בחדר הסמוך, אמא בטח "ישנה" עם עין אחת פקוחה עד שאחי יחזור מהבילוי שלו, וזה בטח יקרה שהשמש תעלה וצבעי היום ישפריצו את צבעם על העולם ויתעוררו לעוד בוקר חדש, ורק אמא תהיה זו שלא באמת ישנה, זו שלעולם לא ישנה בדאגה מתמדת, זו שמתעוררת בבוקר לעוד יום עבודה עמוס אחרי שהילדים חסרי ההתחשבות שלה יצאו לבלות עד אור הבוקר, מבלי להבין שהיא לא תוכל לנוח עד שלא נחזור הביתה.

ארבע לפנות בוקר ורעשי ההתארגנות של אבא נשמעים מבעד לדלת שלי, דלת ארון העבודה שלו נפתחת והוא לבטח מתלבש בבגדי העבודה המסריחים מדלקים שונים.

ארבע לפנות בוקר ואני מדמיינת איך יראה העתיד שלי, מי יהיה הבחור איתו אבנה חיי.

ארבע לפנות בוקר, 21.2.09, עשור לאחור... אפילו אני לא יכלתי לדמיין את החיים שלי כאלה, אפילו אני לא יכלתי ליצור בראש הפרוע שלי מה יהיה בעוד עשר שנים מאותו היום, איך חיי ישתנו מקצה לקצה.
איך האישה שמעולם לא ישנה, ישנה עכשיו לנצח. איך איבדתי אותה למחלת הסרטן ואיך זה קרה כל כך מהר.
איך אבא מיד לאחר מכן יצא לפנסיה ולא מפסיק לדבר על כל מה שהם תכננו יחד, הטיולים, הנסיעות, החוויות שלא יקרו, שישארו בגדר תכנון, חלום שלא יכול להתגשם.
איך אני אעזוב את עיר הולדתי ואעבור לאיזור מטה יהודה, אחרי שלושה חודשים של הכרות עם בחור שכלל לא הייתי בטוחה שאני מסוגלת לתת לנו הזדמנות, עם הבחור שעשיתי לו את המוות, ואני בכלל לא מבינה למה הוא נשאר, איך הוא הצליח לשרוד את השגעונות שלי, את השריטות שלי, את המשקעים הרבים שאיתם הגעתי אליו, חיה פצועה, כועסת, מתוסכלת.
איך הוא ירכך אותי ויחזק אותי, יעצב אותי וכל יום יזכיר לי שאני צריכה לעשות משהו בשביל עצמי, כדי להמשיך לגדול, להמשיך להתפתח, כדי לאהוב את החיים שלי.
איך עכשיו, בארבע לפנות בוקר, נרדמת על הכתף שלי הגורת אדם שיצרנו יחד, זו שדומה לו כל כך, זו שגורמת ללב שלי לתהות איך אפשר לאהוב ככה הרבה, יצור כל כל קטן.

ארבע לפנות בוקר, יש לי עוד הרבה חלומות שאני רוצה להגשים.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Sivan Meltzer Melcer עקוב אחר Sivan
שמור כתבה
לכתבה זו 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש במגזין
Sivan Meltzer Melcer
טיפוסים
טיפוסים
מאת: Sivan Meltzer Melcer
דרך
דרך
מאת: Sivan Meltzer Melcer
לילה
לילה
מאת: Sivan Meltzer Melcer
לילות בלי שינה
לילות בלי שינה
מאת: Sivan Meltzer Melcer
מרגש
GAME OVER עבורה?
GAME OVER עבורה?
מאת: שבורת כנף
על המוכר והזר
על המוכר והזר
מאת: שבורת כנף
לאן נעלם הנסיך על הסוס הלבן?
לאן נעלם הנסיך על הסוס הלבן?
מאת: שבורת כנף
אהבה של whatsapp
אהבה של whatsapp
מאת: Avrahami Amitay
המדורגים ביותר
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
גם ככה אין לי חבר
גם ככה אין לי חבר
מאת: דנה לוי
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan
איפה החזייה שלי?
איפה החזייה שלי?
מאת: דנה לוי