אבא
אז החלטתי לכתוב לך את כל מה שאני מרגיש
ישבתי וחשבתי הרבה אם לעשות את זה..
החלטתי שאני חייב לשחרר את עצמי ממך, מכל מה שעשית, מכל מה שגרמת לי להרגיש ומכל צלקת שמזכירה לי אותך.
בוא נלך להתחלה ליום שנולדתי..
כשאתה חושב על זה עכשיו בכלל רצית אותי?
האם מהשנייה שנולדתי לא באתי לך בטוב?
או שככל שהזמן עבר החלטת פשוט שאני לא מספיק טוב?
בוא נתקדם לגיל 3.
כשהתחלת לבגוד באמא... באישה שנתנה לך הכל,
האישה שכשחזרת מהעבודה חלצה לך נעליים והאוכל כבר היה על השולחן.
בוא נדבר על כל המכות שנתת לי..
אני חייב להגיד לך שהמכות שלך כאבו אבל מה שעשית לנשמה שלי כאב יותר
איך מי שאמור להיות הגיבור שלך פוגע בך ככה?
איך אבא שלי שהיה אמור הכי להרים אותי הוא היחיד שהוריד אותי?
בוא נתקדם קדימה... כשהייתי בן 7
כשאתה ואמא רציתם להתגרש..
אני זוכר שבכיתי וכשאתה שאלת למה אני בוכה ואני אמרתי שאני לא רוצה להתגעגע.. אבל שיקרתי.. בסך הכל חשבתי שקיבלתי גאולה.. שהתפילות שלי נשמעו.. ובסוף ביטלתם את הגירושים חשבתי שאני אמשיך לקבל מכות אבל מה שקרה אחרי היה גרוע יותר.
הפסקת להרביץ לי פיזית והתחלת להרביץ לי נפשית.
תן לי להבין משהו.. הבאת ילד לעולם הרבצת לו.. בגד באמא שלו ובכל המשפחה ואחרי זה התחלת להחדיר לו לראש שהוא אפס ושלא יצא ממנו כלום... מה ציפית ממנו? הוא בסך הכל בן 10.
נתקדם לגיל 12 כשגרמת לאחותי לברוח מהבית.. אתה צריך להבין משהו.
היא הייתה הדבר הכי חשוב לי באותה תקופה והיא נטשה אותי.
בוא נתקדם שנה קדימה.. שבוע לפני הבר מצווה שלי כשאמא עשתה את התאונה.
אתה זוכר את היום הזה? אם כן כל הכבוד .אבל בוא אני אגיד לך מה היה לי באותו יום.
היא הגיע הבית עם הבגז׳ של האוטו מעוך ואני ירדתי לעזור לה לרוקן את הקניות.. ראיתי את האוטו והבנתי שהמצב עומד להסתבך.. אני זוכר את הצרחות שלה מכאבים באותו לילה.. ואני זוכר שהכניסו אותה לתוך הרכב עם האורות האדומים.. לקחו אותה למקום שאני לא יכול להגן עליה ואני אפילו לא יודע איפה הוא... אתה זוכר מה עשית באותו זמן? ישנת. לא היה לך אכפת בכלל.
יום למחרת בבוקר כבר הייתי לידה בבית חולים.
הנהג שנכנס לה באוטו לא יודע את זה אבל ברגע שהוא נכנס בה הוא חתם את גורלי כשפחה של הבית.
בגיל 13 וחצי כבר בישלתי ניקיתי וסידרתי את הבית.
אני זוכר את כל הבדיקות שלה אני זוכר את הניתוח.
ואני זוכר שגרמת לאח שלי לברוח מהבית גם.. אתה לא ידעת את זה אבל אחרי שגרמת לאחותי לעזוב הוא לקח אותי אליו... שיחק איתי העביר איתי את הזמן... ואז גם הוא נטש אותי.. אף פעם לא היו לי באמת חברים.. וגם הוא השאיר אותי לבד.
בוא נקפוץ כמה שנים קדימה גיל 18.5 התגייסתי לצבא התחלתי בגבעתי.. חשבתי שאצליח להשאיר את כולכם מאחור... לחזור פעם בחודש הביתה ולא יותר מזה.. אבל כמובן שהחיים לא שיחקו לטובתי והמצב של אמא החמיר.. אז פרשתי ועברתי להיות טבח.. וויתרתי על החלום שלי בשבילכם... אבל זה לא שונה ממה שהיה לי עד אז אה?
נתקדם לגיל 19?
לא מספיק ששירתתי כטבח מזדיין ועשיתי שבוע שבוע בשבוע בית עבדתי יותר קשה מבבסיס ובכל זאת זה לא הספיק לך.. רצית שאתחיל לעבוד ולהרוויח את הכסף שלי בעצמי.. אתה צודק.. הייתי צריך להשיג את הכסף שלי בעצמי אבל איך אני אמור לעשות את זה כשכולם משאירים את אמא שלי לבד?
ביום שהיא קיבלה הוכחה שבגדת בה ראיתי אותה בוכה ונשבעתי לעצמי שתמיד אגן עליה.. ונכשלתי במשימה הזו.
יצאתי לעבוד וגם זה לא הספיק לך.. אז ברחתי מהבית.
אני זוכר לילות שישנתי על ספסלים.
אני זוכר לילות וימים ששוטטתי ברחוב.
ואני זוכר חודשים שפשוט נשארתי בבסיס.
נכנסתי לחובות של מעל 25 אלף שקל ולא אמרתי לך מילה.
אחרי שהרגשת שהבית מתחיל להיות מזוהם כי אמא לא יכולה לעשות כלום ביקשת שאחזור.. וחזרתי.
לא בשבילך.. בשביל אמא.
קקעתי לעצמי את הנשמה בבית ובמלצרות.
לא באמת היה אכפת לך ממה שעובר עלי..
בוא נתקדם לשיחרור שלי..
השתחררתי ועבדתי כמאבטח חודש אחרי שהתחלתי לעבוד מישהו נכנס לי ולעוד עובד ברכב בדרך לעבודה.
היה לי קרע בקטף ודלקת.. ואתה? במקום לדאוג לי קראת לי להרים מנוע של מזגן במצב שלי.. אתה בטח זוכר את זה כי זו הייתה הפעם הראשונה שצעקתי עלייך.. אחרי 5 דקות הרגשתי שהנשמה שלי נשרפת כי פגעתי בך אז באתי והתנצלתי.
גיל 21 באמצע היום אני מקבל טלפון מאמא שלי שאנחנו נוסעים לבית חולים כי חתכת את כל האצבע.
הגעתי לבית חולים והתחיל לעלות לי החום.
כל הזמן שהיית בניתוח הלב שלי החסיר פעימות.
לילה שלם ישבתי לידך כשאני עם 38.9 חום ואתה מתעורר כל 5 דקות ומשגע אותי.. אבל אתה אבא שלי אז אני לא אדאג לך?
גיל 22 גילו שיש לך סרטן.
גם בניתוח הזה הייתי איתך.
ליוויתי אותך בכל הטיפולים ובכל הכאבים.
בוא נגיע להיום..
אח שלי גר בבית ועובד כמו חמור.
אין לו אהבה כי הוא לא מאמין בזה.
אחותי התחתנה עם מטומטם שהכניס אותה לחובות מפה עד עזה ועכשיו חזרה לגור אצלכם עם הבעל ו2 הילידים.
ואני? אני גר בצפון.. עם בת זוג שלי.. המשפחה שלה אוהבת אותי ומקבלת אותי כמו שאני.
הם לא שואלים על הצלקות לא הפיזיות ולא הנפשיות.
בכל מריבה הם תומכים בי ומתנהגים כאילו אני הבן שלהם.
אולי אני לא מליונר אבל תראה כמה עברתי.. ובסוף הגעתי לנחלה שלי.
אז תגיד לי אתה.. האם גדלתי לפי התוכנית?
והאם אתה היית אבא אמיתי?
חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!
שלח תגובה
כל הסיפור שלך מראה כמה חשוב לא לוותר ולהמשיך קדימה!
