הישרדות לאהוב
מזדחלת למיטה ומוצאת את גופו הרחב.. עולה ויורד... נשימותיו מדודות.. כן... שוב הוא רדום.. חזרתי מאוחר מדיי.. העבודה הקשה הפכה לשגרה.. לא משהו שצריך לעצור בגללו ולהתווכח.
והדבר שהכי הייתי רוצה..
זה להגיע לזרעותיו אחרי היום העמוס...
להסיר את הבגדים שצברו עבודה קשה..
להסיר את האיפור... המסכה שאני שמה מדי יום ביומו...
להתקלח.... מקלחת מהירה
להחליף לפיג'מה קצרצרה...
ואז... להכנס למיטה החמה.. ונכון שעכשיו קיץ אבל היום שלי היה קר.. ואני צריכה את החום שלו..
מזדחלת למיטה ומוצאת את גופו הרחב.. עולה ויורד... נשימותיו מדודות..
כן... שוב הוא רדום.. חזרתי מאוחר מדיי..
העבודה הקשה הפכה לשגרה..
לא משהו שצריך לעצור בגללו ולהתווכח.
שגרה שגרתית.. אז אני שמה ראשי על חזהו.. ושומעת את פעימות ליבו...
ואז הוא עוטף אותי בידו כמו אומר לי "חזרת שוב מאוחר... אבל התרגלתי.. " וחוזר לישון...
החיים הפכו לשגרה משעממת..
כל יום הוא קשה.... כל יום הוא הישרדות..
הישרדות לעבוד... להרוויח מעט כסף שאוכל לנשום קצת מעל המצופה.. שיהיה מספיק כסף להשכיר דירה.. שיהיה מספיק אוכל במקרר.. שיהיה מספיק כסף לדלק ולתיקונים של המכונית שנכנסת בממוצע כל חודש למוסך.
הישרדות לאהוב... לטפח את האהבה שהולכת ונשחקת... כי עובדים כל היום... מגיעה כשהוא רדום... ישנה איתו בלילה ומתעוררת כשהוא כבר לא נמצא..
זה כבר שבועות שלא יצא לי לדבר איתו ממש עלינו... לא לשתף אותו במה שמשתנה בי..
במה שאני נושאת בבטני..
אחרי 3 שנות נישואים.. סופסוף זה קרה..
שבוע עשירי. והוא לא יודע..
אפילו לא שומע את ההקאות באמצע הלילה.. כי הוא ישן חזק..
ולא שומע את ההקאות על הבוקר.. כי הוא כבר לא נמצא..
והבטן הפכה לבליטה קטנה.. אך הוא לא מרגיש.. כי הוא לא נוגע....
מחפשת דרך לספר לו.. אך לא מוצאת...
אפילו עוברת לי המחשבה שאולי זה לא הזמן לילד... כי המצב לא בשמיים... איך נסתדר?
ואז מזדעזעת מעצם המחשבה..
איך אני יכולה לחשוב דבר כזה? חיכיתי לזה... ציפיתי לזה... וכך גם הוא..
המצב לא ישנה את הרצון שלנו להקים משהו משותף שלנו... להקים משפחה.
כל היום אנחנו עסוקים בעבודה... ואני לא רוצה לבשר לו את זה באס אם אס..
וכשאני מגיעה הוא כבר ישן... אפילו לפעמים כשאני מגיעה... אני מנסה להעיר אותו.. ובאמת שהוא מנסה להתעורר ולהקשיב לי.. אבל הוא עייף מהעבודה הפיזית של אותו יום... ואז הוא אומר לי "נדבר מחר טוב? אני צריך לקום עוד כמה שעות"... וכך מתגלגלים להם חיינו.
מי היה מאמין? שכך החיים ישמימו שיממון בחיינו.
אני רוצה לזעוק... לנער אותו... להחזיר את אותה האהבה...
לעיתים אני חולמת בהקיץ על ימי הנעורים שלנו יחד...
כמה חלומות היו לנו... וכמה שמחים היינו לחלום חלומות...
ועכשיו כמה עצב ואכזבה יש לנו כאשר אנו מגשימים אותם ..
מסתפקת בלישון על חזהו... בתקווה שיום יבוא ונוכל לצאת מהר החובות שנכנסנו אליו.....
עוצמת עיניים... ואומרת.. "גם זה יעבור.. רק עוד קצת.. " עוד יום חולף לו... לפחות זה.
חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!
שלח תגובה
השגרה שוברת וחונקת..
מאחל לך שתפסיקו לקחת את החיים כמובן מאליו ופשוט תחיו את החיים ושהחיים לא יחיו אתכם
