אז איך נהיינו טיפשים ברגשות?
הגיע הזמן שנבין מה זה רגשות ואיך מתמודדים איתם.
תנו לי להגיד לכם משהו:
אני חושבת שנהיינו טיפשים באהבה.
אנחנו מתעסקים באופן גורף במשחקי אגו, בהעמדות פנים, בלהוכיח למישהו משהו.
כי מה זה משנה מי התחיל עם מי? מי מתקשר יותר? מי הראשוןששלח הודעה?
זה באמת מה שמוכיח מי אוהב יותר?
תראו באיזה בולשיט אנחנו מתעסקים.
במקום לאהוב ולתת מעצמנו בפשטות, אנחנו כל הזמן מחפשים איפה מי שעומד מולנו פישל ולא מילא לנו מספיק אהבה במקומות הריקים.
די כבר, שכחנו איך לאהוב. איך להרגיש.
הפכנו רגש כלכך יפה למשחק כלכך מכוער ; מי ששולח הודעה קודם הוא המפסיד.
מי שאכפת לו פחות מוכרז כמנצח.
למה אנחנו לא נלחמים על להעניק אהבה?
על להגיד ׳אני אוהב אותך׳ קודם?
במקום זאת אנחנו מענישים את מי שיש לנו רגש כלפיו באדישות- במקום לדבר ולפרוץ יחד את המכשולים.
זו התנהגות כל כך שגויה.
התרגלנו לשתוק מתי שאנחנו רק מתים לדבר, ולדבר מתי שצריך באופן נואש להיות שקטים.
אתם מבינים? אנחנו בוחרים לוותר על קשר ששווה להילחם עבורו ובמקום זאת- נלחמים בשיניים על מערכת יחסים שכבר הפכה חסרת טעם!
לפעמים צריך גם לדעת להרפות.להפסיק להסתכל על הצג בתקווה שתופיע הודעה-
הגיע הזמן שתפסיקי לחכות לשיחות ממנו . הגיע הזמן שתתגבר עליה כבר.
טבעי לגמרי שרגשות הם לא תמיד יהיו דו צדדיים. שקשרים יהיו לפעמים הרסניים.
תחשבו על זה ככה-אתם בסופו של דבר איבדתם מישהו שלא אוהב אתכם, בעוד כשהוא הפסיד מישהו שבאמת אוהב אותו .
(מה שאני מנסה להגיד כאן זה שהפספוס -לא כזה גדול. )
רגשות זה משהו כשבא כאשר נותנים לו מקום, לא כשלוחצים אותו חזק פנימה. תשחררו- מי שאוהב אתכם באמת לא יוותר עליכם.
ותאמינו לי, כששני אנשים באמת דואגים אחד לשני-הם תמיד יחפשו דרך לגרום לקשר לעבוד, לא משנה מה עומד בדרך.
המשוואה היא פשוטה-החיים הכניסו לנו מישהו לראש או כדי שיישאר שם -או כדי שילמד אותנו שיעור קצר וייעלם לאחר שיעביר את השיעור הזה מספיק טוב.
אין טעם להילחם בזה . ולא משנה איך תסתכלו על זה: כך או כך -אתם הרווחתם בכל מצב.
מישהו להילחם עליו, מישהו לבכות עבורו, מישהו להתגבר עליו או מישהו לאהוב ...
פשוט מישהו.
השאלה האמיתית היא -האם תפסיקו להילחם בו, וסוף סוף תתנו לו להיכנס באמת פנימה?
חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!
שלח תגובה
