כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
חדשותספורטתרבות ובידורעסקיםיחסיםדעותלייף סטיילטכנולוגיה
1 2 2

החולצה האהובה עליי

״כולנו חולצות על חבל כביסה״, היא אמרה, וזה תפס אותי קצת לא מוכן. ״אתה חולצה מכופתרת עם כתם קטן בדש החולצה, לבשו אותך ולא נזהרו כשאכלו קובה סלק״.

היא מסתכלת עליי מעברו השני של הספסל ואף הבעה לא עולה על פניה. שתי שאיפות מהירות מהסיגריה ושתי נשיפות בהתאם, פעם מהנחיריים ופעם מהפה, ואז דורכת על הבדל בתנועה סיבובית, מוודא הריגה למרלבורו. אני מביט בה דורכת, הנעל שלה משופשפת ומלוכלכת.

״היא ז״ל״, אני אומר, מצביע על הסיגריה, והיא משמיעה ספק נחירה ספק גיחוך, כאם הצחקתי אותה, או שסתם חשבה שזה פתטי, עוד לא החלטתי. קו שלושים ושתיים מתוזמן לעוד שמונה דקות ואנחנו מסכימים בנינו שזה חמש דקות יותר מדי לשבת על ספסל המתכת הזה, ושגם ככה הגשם והרוח הקפיאו לנו את מערכת הרבייה (היא בחרה לומר שחלות, אני בחרתי לצחוק, אבל באמת, לא סתם להשמיע נחירה) אז כדאי לאוטובוס הזה להגיע מהר יותר, למען הפוריות העתידית של שנינו.

איזה חרדי אחד עבר עם יד קעורה שהלכה לפניו, מסמל בקשה לצדקה, ופתחתי את ארנקי -היא הסתכלה עליו ואמרה שכדאי שאשיג אחד חדש כי הוא כבר בלוי, ואני אמרתי שאני קשור אליו- ונתתי את מעט העודף שלי, הוא ברך אותי, אני חייכתי חיוך מובך והיא קראה לי צדיק. צחקנו שנינו, היא עם נחירה ואני באמת וסיכמנו שהצדקה הקטנה הזאת שנתתי כרגע כנראה הצילה אותי מגהנום, ואז היא אמרה ש״גם זה לא בטוח״.

נפל שקט על תחנת האוטובוס. עשרות אנשים נדחסים תחת גגון מתכת בניסיון להמנע מטיפות של גשם, והרעש היחידי שנשמע היה גלגלי האוטובוס שעברו על נהרות הגשם הקטנים שנוצרו על הכביש. שמן המכוניות שהצטבר על הכביש יצר אשליה צבעונית על המים וכשגלגלי האוטובוס עברו על נהר קטן וחצו אותו לשניים היא חייכה קצת ואמרה שאם לאוטובוס הזה היה שם היו קוראים לו משה רבינו בגלל הדרך בה הוא חצה את הנהר לשניים.

קו חמש-עשרה עבר פעמיים, וגם קו שש לבנבנישתי הספיק לבקר פעם אחת, היא התעצבנה ואמרה שלקו הזה לוקח הכי הרבה זמן להגיע, ואם הוא הגיע לפני שלנו, אז זאת שערוריה. אהבתי שאמרה שערוריה, הקצנה דרמטית שכזאת הייתה דבר שמתאים לה, אז חייכתי וקראתי לה גילה אלמגור. היא חייכה גם. השיניים שלה לא היו הכי ישרות או לבנות, אבל ניתן היה לזהות כי החיוך כנה. הצורה שבה הופיעו קמטים קטנים ליד העין והעלימו את נקודת החן ששכבה ביניהם.

היא אהבה לדבר בדימויים. הגשם הוא דמעות של אלוהים, והוא בוכה בגלל שעצוב במדינה שלנו, ורוח היא בעצם תוצר של שריקה של ענק שמתחבא בין ההרים ומשחק מחבואים איתנו, היא אומרת שהוא אלוף העולם במחבואים. אולי אני הריאלי מבנינו, אבל אני אוהב לשחק איתה בדימויים, אז אני מספר לה על איך שאומרים שהירח עשוי גבינה כשלמעשה הוא בכלל ביצת עין, ושהים מלוח בגלל שהוא מלא בסרדינים משומרים שמישהו שחרר מתוך קופסאות שימורים, ולפעמים היא צוחקת. לפעמים באמת, לפעמים לא.

כשהתיישבנו באוטובוס (הגיע שלוש דקות אחרי המועד שנקבע לו, היא הייתה בטוחה שהיא הפכה עקרה בגלל הקור) היא התיישבה במושב שלמולי והסתכלה דרך החלון. היא הוציאה זוג אוזניות לבנות ושמה אחת באוזנה, והגישה את האחרת אליי. אהבתי את הטעם שלה במוסיקה, היא ניגנה את כל הדברים הנכונים. הפעם זה היה איזה שיר של זמר שכבר מת מזמן.

היא המשיכה להסתכל דרך החלון, אני המשכתי להסתכל עליה. הגשם שטף את העיר והיא אמרה ש״אם הייתי מאמינה באלוהים הייתי בטוחה שהוא מתכנן מבול נוסף״, ואני חייכתי ואמרתי ש״מה מבול עכשיו? זה זמן ממש לא נוח״, וחיכיתי לראות אם הבינה את ההערה. היא הבינה וחייכה.

היה איזה ברק וגם איזה רעם והיא אמרה שזה מצחיק שכשיורד גשם ומסתכלים דרך החלון כששומעים מוסיקה מרגישים כאילו אתה חלק מהקליפ של אותו השיר. ״אז כדאי שתכסי את החולצה הישנה הזאת״, אמרתי לה, ״מי יודע אם מצלמים אותך״, והיא התגוננה ואמרה שלא אכפת לה שהיא ישנה ומתבלה ומתכלה, ושהיא קשורה אליה.

השיר התחלף, הגשם פסק וכמה עננים פינו את הדרך לקצת שמש. ״כולנו חולצות על חבל כביסה״, היא אמרה, וזה תפס אותי קצת לא מוכן. ״אתה חולצה מכופתרת עם כתם קטן בדש החולצה, לבשו אותך ולא נזהרו כשאכלו קובה סלק״, אמרה, ״ואת?״, שאלתי. היא הרצינה והופיעו טיפה יותר קמטים של רצינות משאני רגיל לראות על הפנים האלו שלה ואמרה ש״אני חולצה של להקה שקנו באיזה מופע בשנות השישים, דהויה בקצוות וחסרת צורה, אבל נוחה למדי״.

הנהג עצר בתחנה שבקינג ג׳ורג׳ ורוח פרצים נכנסה לאוטובוס כמו עוד נוסע מן המניין (היא אמרה שהענק השורק הגזים הפעם), ואני חשבתי לי שאולי דימויים הם באמת לא הצד החזק שלי, אבל בטוח יש דרך אחרת לגרום לה להבין שמכל החולצות על החבל היא האהובה עליי.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

שלכת . עקוב אחר שלכת
שמור כתבה
לכתבה זו 5 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Coral Goldner
Coral Goldner
שלכת יקר, מחכה כבר לספר שלך :)
הקטעים שלך תמיד מעניקים כמה דקות של שקט בתוך כל הרעש של היומיום, ובסוף הקריאה תמיד עולה לו חיוך גדול שמודה על הזכות לקרוא אותך ♡
הגב
דווח
שלכת .
שלכת .
קורל, מקסימה אחת, תודה רבה לך. כיף לי לשמוע שהמילים שלי נוגעות בך כך ומקווה שימשיכו לגעת לנצח.
הגב
דווח
Someone Else
Someone Else
מקסים
הגב
דווח
טען עוד 7 תגובות
כותבי החודש במגזין
שלכת .
ישר ולעניין
ישר ולעניין
מאת: שלכת .
לא הולכים עם אהבה למכולת
לא הולכים עם אהבה למכולת
מאת: שלכת .
"מה אתה עושה בעולם?"
"מה אתה עושה בעולם?"
מאת: שלכת .
דברים שאני עדיין לומד
דברים שאני עדיין לומד
מאת: שלכת .
עוד ביחסים
איך להתגרש נכון?
איך להתגרש נכון?
מאת: Neta Ron
שטח האחסון בלב שלי מלא
שטח האחסון בלב שלי מלא
מאת: Mia N
היונה שחזרה
היונה שחזרה
מאת: רינה זיגדון
שיחות אירוטיות חמות עם ישראליות
שיחות אירוטיות חמות עם ישראליות
מאת: מעיין רווית
יצירתי
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
Her heart , your cigarette
Her heart , your cigarette
מאת: דנה לוי
ברוכים הבאים לשעה חמש ..
ברוכים הבאים לשעה חמש ..
מאת: Nadav Barak
 במשחק זה - הכניסה לרגש אסורה!
במשחק זה - הכניסה לרגש אסורה!
מאת: Shir Zadok
כתבות אחרונות
בואי נצא למסע
בואי נצא למסע
מאת: Nimrod Mor
אתר חשוב לדעת
אתר חשוב לדעת
מאת: רועי רמז
מגוון רחב של פעולות גיבוש עם קבוצת אתגרים
מגוון רחב של פעולות גיבוש עם קבוצת אתגרים
מאת: דוד כהן
כולם רוצים להישאר צעירים
כולם רוצים להישאר צעירים
מאת: cutie pie