איפרתי את השיט לתוך הלב שלי
.
איפרתי את השיט לתוך הלב שלי
השתרר שם שקט לכמה רגעים
אהבתי את הפנים שלו הם היו יפות כל כך
הבתים הצבעוניים, הכוסות מזכוכית שהתנפצו אט אט לתוך החיים שלי,
הפסלים הקרים ומבטי הבובות שנעצו בך את הפחדים שלך,
הספה שחוררתי בה את מה שרציתי לברוח ממנו,
השאלות עדיין מטיילות שם,
בבית הישן עם העציצים שצמאים למים,
האנשים כהי העור שיודעים את הדרך באור יום,
הילדים האבודים שעדיין מחפשים אותם,
אלפי הדלתות עדיין סגורות כשהגשם שוטף אותם
הצעקות של הילדים הרעבים עוד מהדהדים בתוכי,
מילים חזקות בשפה שלא הכרתי
ראיתי את העיניים שלהם מביטות באביהם, הוא שיכור מת עכשיו
ראיתי את אמא מנסה לגונן עליהם, היא לא באמת יכולה הזוהמה גדולה עליה, אפילו שהיא כבר הרבה שנים מסתובבת בין ההריסות, הלב שלה ראה את הכל, היא עדיין שומרת על הילדים שלה
ראיתי בגדים, שאריות בדים תלויות בין המרפסות ברחוב הצר,
שמעתי את הצפירות בין רעשי הזיקוקים בשעת ערב מאוחרת,
ראיתי את אותות השמחה שרצו לצעוק החוצה ברחובות, ראיתי אותם הם זעקו בשקט,
הוא פתח את דלתות הלב שלי מבלי לשאול,
כאבתי את מה שרציתי למנוע,
חשבתי שאוכל להם, כוס החלב עוד מלאה במילים שלי, אני עייף מכדי לישון,
איפרתי את המחשבות שלי באלכוהול, אבל הוא חזק ממך, הבן זונה
העשן נכנס לי לראות הוא מסתכל עלי בשקט, אני מתחיל לברוח
אני הצלחתי להיות שם כמה דקות שלמות
הבטתי לו בעיניים בשקט, הלילה נהיה קר
ראיתי את שאריות הרכב המפויח ברחוב הישן
אני חושב שהוא ישאר שם עד שתישא אותו הרוח בכנפיה
המילים, הן עוטפות את ההילה שלך,
הן נותנות לך להזכר במה שאהבת ועדיין
אתה מסתחרר מאהבה אליהם, מאהבה טהורה אמיתית יפה ושקטה, כזאת שלא נותנת לך לעצום עיניים, כזאת שלא נותנת לך לברוח,
אני זוכר את המדרגות התלולות לעליית הגג, ראיתי את כל העיר,
טבעות העשן סיממו את אורותיה של העיר שרציתי לברוח ממנה,
הוא היה מכונס בו רועד, הוא פחד ללכת
זכרתי את בקבוקי הזכוכית עומדים שם, חלקם שבורים, הם לא יכלו להשאר שלמים בגשם, הוא פרק מהם את ההגנות
ההגנות העצמיות שלנו, אנחנו רוצים להיות מה שאנחנו איננו,
הגשם עוד דופק מבעד לכובע צמר שלי, הוא הגן עלי, שמרתי עלי, שמרתי עלי ממני
אני זוכר את השתיקות הארוכות היפות, לעזאעזל הם חשבו שתתן להם, הם חשבו שאתן להם, הם עדיין חושבים,
זכרתי את המזרון הכחול, את השמיכה שלא ידעתי את השמות של הצבעים שלה,
הריח של האפר בין הבגדים שלי על הרצפה בין הזכוכיות של הכוסות שלי שהתפרקו, אני חיכיתי,
זכרתי את העיניים שלי, אלה שאלפי מבטים לא יכולים לכבות,
זכרתי את המילים שלי שאלפי המשפטים שלהם לא יוכלו להשתיק,
אני יכול לאהוב שאלפי המילים שלהם לא יוכלו לגעת
חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!
שלח תגובה
תמיד מעניין אותי לדעת מאיפה אתה שואב את ההשראה שלך לטקסטים העוצמתיים האלה.
אני עוצם עיניים ונותן לכל חויה לכל צליל ששמעתי לכל מראה שראיתי להכנס לתוך תוכי למלא אותי למלא את הורידים שלי את הדם שלי אני נותן לרגשות החזקים להספג לאט לאט בלי למהר בלי להבהל, אני לא מפחד ליפול, אני לא מפחד להסתכן ולנסות ולטעות ולתהות ולבכות, אני אוהב את המקומות האפלים העמוקים המרתקים האלה, תסתכלי מסביבך על המיטה שלך, על העיניים שלך, על הנוף שנשקף מחלון ביתך, על הספה על הדשא בפארק על גזע העץ, תתני משמעות לכל דבר שאת נתקלת בו, תעצמי את העיניים ותחושי בכל כולך מה היא מעוררת בך, תשאפי לאט את הרגשות שסביבך את האנשים שסביבך את הקור החום השקיעה הזריחה הלילה היום השתייה הסמים היופי הכיעור האכזבה הכאב האושר הצחוק תעירי את כל החושים שלך לקלוט מסרים סמויים ונגלים מהסביבה טובים ורעים יפים ופחות, תתני להם להדהד בתוכך, תני להם להשקות אותך להציל אותך, לתת לך להכיר את היופי שיש בך ובכל ברייה ויישות בעולם תאהבי את מה שאת רואה תאהבי את מה שאת חווה תרגישי ברת מזל על מה שיש לך ואל תפחדי לנסות, אני חושב שכאן טמון הכל בגישה בה אנחנו חויים את החיים שלנו ו
