כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
חדשותספורטתרבות ובידורעסקיםיחסיםדעותלייף סטיילטכנולוגיה
1 1 4

כבר מזמן לא קוראים לזה דייט

צדקה מי שאמרה שאלו כבר מזמן לא דייטים, אלו ראיונות עבודה. ויודעת כל בחורה שמחפשת עבודה - שראיונות הם דבר מתיש.

קבלו וידוי רציני; יש לי סוגשל בעיה, אני נוטה להבריז מדייטים ראשונים. משהו בהתרגשות הבלתי נשלטת הזו והלחץ הזה שאם הוא יאהב את מה שיראה, או יאהב את מה שיכיר, גורם לי לבטל הרבה לפני שאנחנו מגיעים לקטע הזה שאני מספרת לו שאני לא שותה.
צדקה מי שאמרה שאלו כבר מזמן לא דייטים, אלו ראיונות עבודה. ויודעת כל בחורה שמחפשת עבודה - שראיונות הם דבר מתיש. בסופו של דבר, אפילו שכל ראיון הוא עם מראיין שונה, בחברה שונה, באיזור שונה - הקונספט לא משתנה. הכל אותו דבר. למכור את עצמך וזה אפילו לא למרבה במחיר. לפעמים זה מרגיש אפילו כמו באסטה בשוק. כמו הרוכלים האלה שצועקים מבצעי יום שישי ממש לקראת כניסת השבת, רק כדי להעיף את הסחורה שנשארה. את מרגישה מן צורך עז לקחת את מי שאת ולייפות את זה יותר. כאילו שכל ההישגים שלך עד היום צריכים להסביר למה את עדיין ישנה באלכסון במיטת הקינג סייז שלך.
הערב כל הזמן הולך אותו דבר. את משקיעה באאוטפיט הכי מנצח שיש לך כרגע בארון ומה שעצוב, זה שהוא מנצח כי הוא נראה הכי פחות מתאמץ. ואז את מחכה שיאסוף אותך.. כי בואי נודה באמת, אנחנו עדיין רוצות להרגיש כמו פעם, שהאביר על הסוס הלבן בא לאסוף אותך ושניכם דוהרים, כשאת מחבקת אותו במותניים ומתאהבת בכל דקה שעוברת. רק שבמציאות, הוא מאחר ב20 דקות כי הוא היה צריך לתדלק, במקום סוס לבן הוא בא על פיג'ו 106 כשרק הדלת של הנהג נפתחת ואת צריכה להזהר מהידית הילוכים בזמן הטיפוס, הוא נוהג כמו משוגע כי שופוני זה שם המשחק ואת מחזיקה את הידית מעל הראש וממלמלת ברכת הדרך, כל הדרך. בסוף את באה לצאת אחריו והוא גם סוגר לך את הדלת בפנים.
אחרי שאתם מעבירים 20 דקות בהתלבטות איפה לשבת, כי הוא לקח אותך לסינמה סיטי באמצע החופש הגדול, אתם בוחרים את בית הקפה עם הכי פחות צאצאי השטן מסביבכם. הוא מזמין בירה ואת זירו. "את נראת טוב מידי בשביל לשתות זירו", אין מה לעשות, הוא חייב לזרוק מחמאה כל כך רומנטית, שתסחפי מעל הראש. לכי תסבירי לו עכשיו שאת שותה זירו כי באמת יותר טעים לך. את מחייכת ואומרת תודה, כדי להתקדם לנושא שיחה אחר, שלא כולל את המשקל שלך. ואז את מעבירה את שאר הערב בלמלא חללי שיחה ריקים, בין לבין נוגעת בטלפון כדי לראות מה השעה ואולי, אפילו קצת, כדי לרמוז לפרינס צ'ארמינג שיושב מולך עם טוניקה וכובע DC שהגיע הזמן לקפל את הסופר ערב הזה.
ואז מגיע הרגע שכל אחד מפחד ממנו. הוא עוצר מתחת לבניין שלך, נותנים את המשפטים הקבועים של "היה לי כייף. גם לי. אז נדבר. ביי?" וכמובן שעל המזל שלך, קנייה ווסט הזה לא הבין אותך נכון ומנסה לנשק אותך. כאילו שכל העקיצות והבדיחות על חשבונו שזרקת כל הערב לא נתנו לו מושג כלשהו לגבי מודעות עצמית.
אז את עולה הביתה, מיואשת בעוד אחוז מעוד דייט כושל, מורידה את הנעלי עקב שעלו לך שלוש ספרות יותר מידי, מוזגת לך זירו ומתיישבת על הספה מול הטלוויזיה. אין משהו שפרק של ד"ר מקדרימי לא יכול לשפר.

Marian Gorge עקוב אחר Marian
שמור כתבה
לכתבה זו 10 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
סיגל מור
סיגל מור
פשוט ככה
הגב
דווח
אביהוא
אביהוא
אדיר!
הגב
דווח
Marian Gorge
Marian Gorge
תודה :)
הגב
דווח
טען עוד 17 תגובות
כותבי החודש במגזין
עוד ביחסים
לעולם לא אנסה לאכזב אותך
לעולם לא אנסה לאכזב אותך
מאת: משה נצ'ו
הגעגוע
הגעגוע
מאת: מורין נעים
לברוח
לברוח
מאת: Gal Hakshur
כתבות אחרונות
אני הרבה יותר.
אני הרבה יותר.
מאת: Juli02
ערומה מולך
ערומה מולך
מאת: Sapir Zukerman
למה קרבי?
למה קרבי?
מאת: Shira Amsalem