כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
חדשותספורטתרבות ובידורעסקיםיחסיםדעותלייף סטיילטכנולוגיה
2 1 2

פראנויה

אף פעם לא הייתי כזה עד שהכרתי אותך. הרבע הפולני שלי רק חיפש ניצוץ של אהבה כדי לתפוס נוכחות ולהשפיע לי על החיים. ארורה האהבה אלייך שהפכה אותי למשוגע.

'אני אוהב אותך' שלחתי לה בוואטסאפ ברגע שעלתה למטוס ממקסיקו סיטי לקובה. הוספתי גם לב, כדי לחזק את המילים, כאילו שהן לא חזקות מספיק גם ככה.
לך תסביר לה שפרץ האהבה הזה נובע מפראנויות של סבתא פולניה, שאני כבר רואה שחור, מריץ בראש כול תסריט אפשרי לאיך המטוס מתרסק לתוך הר או מתפוצץ על ידי טרוריסט. כזה אני, לא מסוגל להתנתק מהמחשבות האלו. אז מרגיש צורך לשלוח 'אני אוהב אותך', מתוך הפחד הזה שאולי אלו המילים האחרונות.

אני כבר נכנס חזק לזה, מדמיין את עצמי מתראיין בחדשות, בכיתוב למטה מופיע שמי ובסוגריים 'בן זוגה של אחת מהנספות'. מספר על ההודעה האחרונה ששלחתי לה, מתעלם לחלוטין מכול אלפי הודעות שקדמו להודעה הזאת, לכול אותם הריבים וההגבלות, והויכוחים והאי הבנות. שבוע שאנחנו בריב מתמשך דוקרים אחד את השנייה מילולית, אבל זה לא משנה עכשיו. אני מתעלם גם מההודעות שקדמו לזה, על ההודעות הארוטיות של הלילה, על ההקלטה הקולית הזו של 4 דקות בה סיפרתי לה לפרטי פרטים מה אני הולך לעשות לה במקלחת כשאראה אותה שוב. מתעלם מכול זה ומתכנס חזק לתוך אני אוהב אותך. אני אוהב אותך זה קליט וזה טוב.

אני כבר נזרק לדמיון של הלוויה, אני עומד וסופד לה, אני כותב הספדים לא רע בכלל, אני חושב שאני צריך לעבוד בחרא הזה. אני מתנתק מהמילים שיוצאות לי מהפה ומתרשם מהלבוש שלי, רק אתמול קניתי את המכופתרת השחורה הזו וכבר היום אני זוכה לדפוק איתה הופעה ככה מול כולם. כול החברות שלה מביטות בי בעיניים אדומות ונפוחות, משהו מאוד סקסי בגבר שבוכה, אז הן ניגשות, אחת אחרי השנייה, ואני שוחה בים של תשומת לב מבסוט על התפקיד הראשי שקיבלתי בטקס.
אני פותח לה דף הנצחה בפייסבוק. זה סטייל היום. אני מפוצץ אותו בתמונות שלה, וליד כול תמונה זורק היערות עצובות כאלה שעושות רע על הלב. אני מפרסם שם כותרות מהעיתון על ההתרסקות של המטוס וזוכה לאלפי לייקים ותגובות מחזקות ומנחמות. אנשים סביבי מצביעים עליי ומתלחששים. 'מסכן', הם קוראים לי. כמה טוב להרגיש מסכן לפעמים. מוות הוא עניין גאוני, זה פשוט ים של תשומת לב שלא נגמר.
אני יושב שבעה בבית שלה. תופס את אבא שלה לסמול טוק קצר על מה חדש ומה העניינים. מסתבר שהכול בסדר איתי, תמיד הכול בסדר. הסתכלתי עליו ועל אימא שלה המעצבנת הזאת יימח שמה, גם הם שחו באותו ים של תשומת לב, כשהמבטים בנינו הצטלבו קרצנו זה לזו והשפלנו חזרה מבט. אף אחד לא צריך לדעת את מה שאנחנו יודעים, צריך לחזור לדמות החבר הדואב והאם השכולה.
לקחתי מהחדר שלה כמה חפצים שיהיו לי למזכרת. אפילו את השרשרת שקניתי לה פעם מצאתי בתוך אחת מן הקופסאות. השקרנית הקטנה אמרה שהיא איבדה אותה, אבל זה בסדר אני סולח לה, אני באמת לא טוב במיוחד בבחירת תכשיטים. אני לוקח את אחד הצמידים שמונחים לה בשולחן ומניח על היד. מעתה אלך זקוף עם צמיד ורוד על היד, ולכול אחד שאשאל אענה בבושת פנים שמדובר בצמיד של חברה שלי זיכרונה לברכה, והם יחבקו וינחמו.

אני מצליח להשתחרר מרצף המחשבות הנוראיות ולהתאפס על עצמי לכמה שניות. מה קורה איתי? למה אני מגזים כול הזמן? איך אני מעז לחשוב על הדברים האלה בכלל?
השעה כבר כמעט שלוש בלילה. לפי השעון שלי היא כבר הייתה אמורה לנחות לפני 4 דקות. אני לא נרדם. מתהלך בחוסר סבלנות במסדרון הבית ובועט בכול חפץ שנקלע לדרכי. אכלתי כבר כול מה שבמקרר, וכשנגמר אכלתי עוד קצת מהציפורניים שבאצבעות. זהו, היא מתה, אני חייב לקבל את זה ולהשלים עם זה. היא הייתה צריכה לנחות לפני 4 דקות. נגמר הסיפור, המטוס הפך לפירורים צפים על הים. זה הכול בגללי! אני הבאתי את זה עליה עם המחשבות האלה שלי! חרצתי את גורלה, ואיתה את כול שאר הנוסעים. יש לי מזל שאין עונש מוות בישראל, מגיע לי סקילה באבנים על המחשבות האלה.
אני והשטויות שלי, למה אני כול הזמן רואה שחור? ממי למדתי את זה? למה שאני נפרד לשלום מסבא אני תמיד אומר לו להתראות ולא ביי? למה אני מפחד כול כך להגיד ביי? למה אני חושב שזה יהרוג אותו אם אני לא יאמר להתראות?

צליל של הודעה מחזיר אותי לעולם ואני שובר שיא אולימפי בריצה מהמטבח לחדר. זו לא היא, זה קסטרו. אני אמרתי לנציגה הזאת שלהם שאני לא רוצה כרטיס מועדון אבל הבת זונה הייתה חייבת לדחוף לי אותו, איך זה נראה להם הגיוני לשלוח לי הודעות ב3 בלילה?! למה היא חושבת שמעניין אותי הקולקציית קיץ החדשה? חברה שלי מתה והיא באה לי עם בגדים עכשיו!
פתאום יד הגורל נכנסה לחדר. תחיית המתים. הגיע הצלצול המיוחל. אני עונה מיד בקול עייף שתחשוב שאני ישן, כי לך תסביר לה מה עבר עליך מאז היא עלתה על הטיסה המזויינת הזאת. "תחזור לישון יפה שלי" היא אומרת לי. אני מתיישב על המיטה. מסתכל למעלה עם חיוך של ילד שרואה אוטו גלידה, מניף את הידיים למעלה ומודה לו, תודה אלוהים, תודה אל מלא רחמים שכמוך, נכון שאני לא בדיוק המעריץ הגדול שלך בלשון המעטה. אבל תודה, תודה ששמרת לי עליה, תודה שהשארתי לי ממנה.
"אז איך קובה מאמי?"
שאלתי בהתרגשות ונשכבתי חזרה.
"איזה קובה בראש שלך? אני בקונקשן בגווטאמלה עוד שעה עולה על טיסה לקובה. נדבר שאנחת, לילה טוב"
ניתקתי את השיחה והתיישבתי על המיטה שוב, חזרה תחושת המחנק בגרון ואיתה תחושת הספק. כול החיים האלה הם ספק אחד גדול, אימא אמרה שהסטטיסטיקה להתרסקות נמוכה משמעותית ממוות בתאונת דרכים. אז אני חוזר להישען על הסטטיסטיקה, כי זה מה שאנחנו הרי, סטטיסטיקה מהלכת.
'אני אוהב אותך'
שלחתי לה בוואטסאפ עם לב בקצה. קמתי מהמיטה וחזרתי למטבח. כוס אימא של האהבה, הפכה אותי לבן אדם משוגע. תודה אלוהים, באמת תודה.

אסף שגב עקוב אחר אסף
שמור כתבה
לכתבה זו 6 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
סתם אחת
סתם אחת
חחח פשוט בדיוק בדיוק מה שעבר עלי כשחבר שלי טס להודו.. גאון
הגב
דווח
Ann Nonimit
Ann Nonimit
אוהבת את זה
הגב
דווח
Zebra Zebra
Zebra Zebra
מקסים.
הגב
דווח
טען עוד 3 תגובות
כותבי החודש במגזין
אסף שגב
עשר דקות פשוטות
עשר דקות פשוטות
מאת: אסף שגב
הפרדת רשויות
הפרדת רשויות
מאת: אסף שגב
הכוח לשכוח
הכוח לשכוח
מאת: אסף שגב
שני סוגים לאהבה
שני סוגים לאהבה
מאת: אסף שגב
מצחיק
גם ככה אין לי חבר
גם ככה אין לי חבר
מאת: דנה לוי
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan
איפה החזייה שלי?
איפה החזייה שלי?
מאת: דנה לוי
מעשה בבתולה
מעשה בבתולה
מאת: דנה לוי
כתבות אחרונות
תוכנית הרדיו שלי "מיליון סיבות להיות מאושרים" תוכנית מס. 4
תוכנית הרדיו שלי "מיליון סיבות להיות מאושרים" תוכנית מס. 4
מאת: אסף יערי מטפל ויועץ זוגי
המחשבות שלי
המחשבות שלי
מאת: Asaf Yyyyyyyyy
התסביכים שלה
התסביכים שלה
מאת: Alexandra Brener
הספר שלי
הספר שלי
מאת: Alexandra Brener
המדורגים ביותר
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
על המוכר והזר
על המוכר והזר
מאת: שבורת כנף
GAME OVER עבורה?
GAME OVER עבורה?
מאת: שבורת כנף
לאן נעלם הנסיך על הסוס הלבן?
לאן נעלם הנסיך על הסוס הלבן?
מאת: שבורת כנף