כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות

הסקאטה

"כאשר ישבתו בדריום | תדע את חמתם
הסתכל על מחטי האורן | ראה את זעמם
יום יבוא ויהיה לנו נחת | מותו הוא מצבה
מצבתו לנו היא זיכרון | זמן מכחיש את הסוף."
(שירת אנג'לס, פרק 20 )
כל הנראה לעין כמובטח אינו מובטח בכלל. והסוף אינו יכול להיות מר ונמהר כמו מעלה על נס אושר ותהילה. המסע הוא ארוך ומפותל ואין יודעים כיצד הסתיים. כך הוא ספר הסקאטה, המגולל את חייהם ופועלם של גיבורים מהוללים, אך גם יצורים שפלים ומרושעים. בספר הזה הבריות ממשיכות במסען הארוך, שפרט לזמן אין היודע את סופו. ומה יעלה בגורלן? האם לבטח או האם לרע?
זאת ועוד יתר הדברים אשר כתובים הם בספר הסקאטה.
הסקאטה הוא ספר שבו מתגלה עולם שלם, פרי הדמיון. בספר זה מוצגות שלל עשיר ונרחב של פואמות וסיפורים על תולדות יושבי ארץ קארניה. בצל מאבקי כוחות שמימיים וקללה עתיקה המרחפת מעל ומאיימת להמיט חורבן על העולם. הסקאטה ממזגת בתוכה מאפיינים לשוניים וסימבולים ייחודים. אך גם נותן מקום להתרפק על העבר הקסום של הספרות הקלאסית, אשר לעד תשבה את עיני המעיין בה.
מרץ 2018 | 640 עמודים
על הספרעל הסופרציטוטים מובחריםתגובות
כריכת ספר הסקאטה
כריכת ספר הסקאטה

"כאשר ישבתו בדריום | תדע את חמתם
הסתכל על מחטי האורן | ראה את זעמם
יום יבוא ויהיה לנו נחת | מותו הוא מצבה
מצבתו לנו היא זיכרון | זמן מכחיש את הסוף."

(שירת אנג'לס, פרק 20 )

כל הנראה לעין כמובטח אינו מובטח בכלל. והסוף אינו יכול להיות מר ונמהר כמו מעלה על נס אושר ותהילה. המסע הוא ארוך ומפותל ואין יודעים כיצד הסתיים. כך הוא ספר הסקאטה, המגולל את חייהם ופועלם של גיבורים מהוללים, אך גם יצורים שפלים ומרושעים. בספר הזה הבריות ממשיכות במסען הארוך, שפרט לזמן אין היודע את סופו. ומה יעלה בגורלן? האם לבטח או האם לרע?
זאת ועוד יתר הדברים אשר כתובים הם בספר הסקאטה.

הסקאטה הוא ספר שבו מתגלה עולם שלם, פרי הדמיון. בספר זה מוצגות שלל עשיר ונרחב של פואמות וסיפורים על תולדות יושבי ארץ קארניה. בצל מאבקי כוחות שמימיים וקללה עתיקה המרחפת מעל ומאיימת להמיט חורבן על העולם. הסקאטה ממזגת בתוכה מאפיינים לשוניים וסימבולים ייחודים. אך גם נותן מקום להתרפק על העבר הקסום של הספרות הקלאסית, אשר לעד תשבה את עיני המעיין בה.

ספרים נוספים
ספר סיפורים קצר . סיפור חייה של ילדה הנקלעת למערבולת בשואה, עם מאורעות אמיתיים של ניצולים השזורים בסיפור. סיפור שני הוא טלטלה אשאר חוויתי ב ספר סיפורים קצר .סיפור ילדה הנקלעת למערבולת המלחמה והשואה עם מאורעות אמיתיים של ניצולים השזורים בסיפור. סיפור שני הוא ילדותי בהמתנה לחזרת האב למשפחה. סיפור שלישי ילדה החווה חרם חברתי.
סיפור אמיתי של טלטלה אשר חוויתי בילדותי בשבת שקטה בחופש הגדול
סיפור אמיתי של טלטלה אשר חוויתי בילדותי בשבת שקטה בחופש הגדול
סיפור אמיתי של טלטלה אשר חוויתי בילדותי באחד מימי החופש הגדול
זיכרון ראשון
חגגתי יום הולדת שמח בהיותי בת אחת עשרה, זה היה מזמן בארץ אחרת, בפולין, בעיר הבירה, וורשה. אני ואמא התכוננו לחגיגת ההולדת. היא הפתיעה אותי בשמלה פרחונית לבנה ארוכה ויפה שהיא תפרה לכבוד האירוע. נעמדנו שתינו מול המראה. היא רכסה את רוכסן השמלה ורק אני חייכתי. יפה וגבוהה הייתה אמי, כשמה שיינדלה. קווי דמיון רבים שררו בינינו: שיער שחור מבריק, עיניים כחולות, גומות חן ועור חלק ועדין. אמא התגנדרה בחצאית ובחולצה לבנה. היא טיפחה את שתינו במידה שווה, גם את אחותי הגדולה שרה טיפחה, היינו בנות מפונקות ומגונדרות. לא חסכה ממני מה שהעניקה לעצמה. שיערי היה מעט ארוך משיערהּ, על כן קלעתי צמות שהסבתי אותן לקדמת הגוף. בהיתי בבבואתי במראה, בחנתי את קווי הדמיון ביני לאמי האהובה. חייכתי והתנועעתי וגם פרצופים עיוויתי עד ששתינו צחקנו. אחותי הגדולה שרה דמתה לאבינו טוביה: שיער חום, עיניים ירוקות, שובבה, פקחית וחברות רבות לה.
שרה הזמינה למסיבה את חברה לכיתה מארק. בתחילה אמא התנגדה וכשראתה ששרה כה מתעקשת היא אישרה שיהיה במסיבה שלי נער בוגר ממני בשנים אחדות, בן כיתתה של אחותי הבוגרת. כשנכנס לביתנו מיד קפצה עליו שרה, עיניהם נצצו מאושר. דמיינתי שקיים ביניהם קשר רומנטי, כבר קראתי את הספר "נשים קטנות" מאת לואיזה מיי אלקוט שתורגם לפולנית והפך ללהיט בקרב הבנות המשכילות. אחותי הזכירה לי את אחת הבנות מן הספר, ג'וזפין (ג'ו) המרדנית והפרועה. מארק הגיע לפני המסיבה, שרה וידידה ישבו ופטפטו ותוך כדי ההכנות שמעתי קולות של שמחה וצחוק מתגלגל. גם אני רציתי חבר קטן כמו אחותי.
שעה קלה לפני החגיגה זרמו האורחים אלינו הביתה, לבית המשפחה. בני דודים הגיעו צוהלים ונכנסו לבית ראשונים. תמיד שמחתי לקראתם. הדודים הגיעו עטופים בחליפות מחויטות והדודות התקשטו בבגדים נאים. בת דודתי רבקה הגיעה כשבזרועותיה תינוק בן חמישה חודשים, חמוד וחייכן. כולם חייכו אליי וברכו אותי. נהנינו, הגדולים שתו יין וברכו 'לחיים'. עוגה שעליה עמדו נרות יום ההולדת הוצגה בשיאה של החגיגה. אמי הסתובבה בין האורחים גאה במאפה ידיה, עיניה נצצו מאושר. ברכות נמסרו מכל עבר וגם אמא לחשה לי, "מזל טוב, חנה". קיפצתי משמחה ומהתרגשות. הדלקתי את הנרות, עצמתי עיניי והבעתי משאלה בקול, "אני רוצה שיהיה לי אח תינוק." כולם צחקו ואמא הביטה באבא ושלחה אליו חיוך אוהב, בעוד אני מכבה את הנרות. שמחתי במתנות ובמיוחד במטפחות הרקומות שאמא רקמה עבורי, ששמי 'חנה' חרוטות בהן, התחבקנו בהתרגשות רבה. היה אושר באותם הרגעים. אבא בירך אותי שאהיה ילדה מאושרת ושמחה, והעניק לי נשיקה. שיכורת אהבת הורים הייתי באותו היום, ומי יידע באותם הימים שזהו אירוע חריג?
בחזרה לחיים קהל יעד: פרוזה עשרה
עמודים: 323
תקציר עלילה:
לאחר 3 וחצי שנים של מעברי דירה משפחת קרמן מחליטה בעל כורחה לגור בתל-אביב, עיר הנחשבת בהעינהם כבועה הישראלית, בעודם חיו במציאות הקשה בגוש קטיף ביישוב ''גן אור''.
יצחק, רחל, גיא, מוריה ונריה עוברים מגוון תהפוכות בחייהם במהלך המעבר לעיר החדשה, הניכורים מצד החברה הדתית כלפי התייחסותם למפונים בגוש קטיף.
התמודדות עם החיים, לחזור לשגרה למרות הקשיים הכרוכים בדבר. מערכת העיתון של יצחק קרמן(אב המשפחה) נסגרת, לאור משברים כלכליים, אשתו רחלי נושאת בעול לפרנס את משפחתם עם חברת הקייטרינג שלה, ביתה מוריה סובלת מניכור חברותיה לכיתה בשכונה התל-אביבית, ופוגשת בנערה בשם ''ניצן'' מדריכה בבני עקיבא במקביל מאוהבת במדריך שאיתה בצוות ההדרכה ומוביל לבעיות בינה לבינו.
נריה מתכונן לבר מצווה שלו, והבן הבכור של המשפחה ''גיא'' שקוע ומבולבל עם חזרתו בשאלה בעקבות הפנוי מעוררת אצלו תהיות, וידידות אמיצה נרקמת בינו לבין נערה בשכונה החדשה.
ושלל קשיים שמנסים להתגבר בדרך הלא סלולה שניתבה להם: תהיות, אכזבות, אהבות והזיכרונות שנותרו שם ב''גן אור''.
מנסים למצוא את הדרך לחזור לחיים, כל אחת מהדמויות מציגה את האחר בצורה פנימית ללא דעות קדומות.
חשוב לציין: שהעלילה מתמקדת בשנת תשס''ח-תשס''ט
פואטיקת השש בש "ואם יום אחד, לא יעלה הבוקר?"
אשב לי בסוף הלילה, בציפיה הקבועה לגסיסתו האטית של החושך.
אמתין בכמיהה לכתום הוורדרד שיפשוט בשמים,
לזריחה הפראית שמפיחה רגעי תקווה בחיים של יאוש.
אמתין בסבלנות לשמש החמה שתעלה בהססנות מעבר לאופק ותצדיק את כוס הקפה שבידי.
אמתין, ואמתין, ואתבדה.
מה אם יום אחד יהיה לילה, רק לילה?
מה אם נקום לחושך?
מה אם נגלה שהמש נטשה אותנו כי איננו ראויים לה עוד?
האם נסלח לעצמנו שלא הערכנו את השקיעה האחרונה בחיינו?
"מחר בבוקר תקומו מוקדם, תעריכו את הצבעים.
מחר בבוקר תשתו קפה עם הזריחה,
אבל שימו לה הרבה סוכר,
שיהיה לה מתוק,
שתבוא גם מחר".
אסיף אלקיים, בן 24 ממושב בצפון.
קופירייטר, מרצה ומדריך סדנאות כתיבה.
סופר צעיר שהחל את דרכו ברשת, ובחלוף שנה הספיק לכתוב מאות טקסטים, לרכוש אלפי קוראים נאמנים ולכתוב לכמה אתרים, מגזינים ועיתונים.
הספר יצא לאור בתמיכתם ובעידודם של הקוראים, ומאגד בתוכו את מיטב הסיפורים, השירים והטקסטים שיצאו תחת עטו.
טקסטים מהספר נלמדים בכמה בתי ספר ובמסגרות ספרותיות וחינוכיות שונות, לרבות בגרויות בבתי ספר, קורסים פיקודיים וחינוכיים בצה"ל.
אסיף הוא בוגר הפנימיה הצבאית לפיקוד אור עציון.
פואטיקת השש בש הוא ספרו הראשון.
מסדרונות רוני בת השבע לא ידעה שחייה עומדים להשתנות. ביום שבו אמה הביולוגית מתה, היא פוגשת בבית החולים את מישל, אישה בת עשרים ושתיים שעומדת ללדת בקרוב. קשר חם ומדהים נרקם בין השתיים והן מבלות שלושה שבועות נפלאים ומלאי אהבה בבית החולים. ואז, מגיע הרגע שבו מישל צריכה לעזוב ולהתחיל את חייה החדשים עם משפחתה החדשה. בבוקר חורפי של חודש ינואר, רוני הקטנה ננטשת מאחור עם לב שבור. החיים בחוץ לא קלים עבורה והיא נאלצת לחוות רגעים קשים של מחסור ובדידות. עם הזמן, היא לומדת להתמודד עם אותן חוויות בדרכים שונות ומעניינות, בעזרת אנשים יקרים שהיא פוגשת בדרכה. אך בכל מקום שאליו היא מגיעה בחייה, רוני תמיד ממשיכה לחפש את מישל, אותה דמות אימהית שאיבדה בגיל שבע, וחולמת לפגוש אותה שוב יום אחד.