כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות

מגוון גישות בפסיכולוגיה. לניהול הרגשות , מחשבות והעשייה. להתפתחות וקידום אישי.

אנשים אירועים והרגלים, משפיעים על עיצוב חיינו. כדי שנחייה את חיינו, גם על פי רצונינו. אלינו לדעת איך לנהל את ההרגשות, מחשבות, והעשייה. המוגש בספרי.אוקטובר 2008 | 126 עמודים
על הספרתגובות

אנשים אירועים והרגלים, משפיעים על עיצוב חיינו. כדי שנחייה את חיינו, גם על פי רצונינו. אלינו לדעת איך לנהל את ההרגשות, מחשבות, והעשייה. המוגש בספרי.

ספרים נוספים
עד שתחזרי - אדם גוסטבו "אבל משהו מהיום ההוא שעזבת נשאר בי. אחרי שסגרת את הדלת הלכתי לשטוף את הפנים ושם, מול המראה, דקה אחרי שהלכת, ראיתי בעיניים ניצוץ קטן שהלך והתחזק עם הימים. האמת היא שלא נפרדתי ממך כמו שצריך. באותם ימים לא הבנתי שאת מתכוונת לעזוב. רק אחרי שעבר קצת זמן קלטתי שהיית קצת שבורה מבפנים.
כנראה זאת הדרך שלי להיפרד ממך. לכאוב את החלל הריק הזה שנשאר במיטה ולהתגעגע, זאת גם הדרך הארוכה לסלוח שהלכת בלי לתת יותר מדי סיבות, בלי יותר מדי מלחמה, בלי להבין שעל מי שאוהבים לא מוותרים כל כך מהר. אבל אני אהיה בסדר, אני מבטיח, רק תדעי שאני עם עיניים מבריקות, עדיין מחכה שתחזרי..."
***************************************************************
שמי אדם, בגיל 23 בדיוק לפני שנתיים, בשעות הקטנות של הלילה, התחלתי מסע בלי להיות מודע אליו. ישבתי באחת העמדות הקטנות שמשקיפות אל הים, ולא הצלחתי להוציא מהראש את אותה אחת שאהבתי. ידעתי שאני אמור להילחם עליה, אבל אני צריך גם לכבד את השקט שהיא רצתה.
לא זוכר למה ואיך מצאתי את עצמי מתחיל לכתוב, שופך את כל הגעגוע, את כל האכזבה ואת כל האהבה שלי אליה על גבי נייר, בתקווה שיום אחד היא תקרא את זה, תצליח להבין אותי ותחזור.
מאז אותו לילה לא הפסקתי לכתוב סיפורים עליה, עליי, על אהבה, על אכזבות, על מלחמות ועל החיים עצמם.
הספר כבר מוכן ומודפס ומחכה לכם. הוא כולל 193 עמודים והמון סיפורים שיגרמו לכם להרגיש הזדהות אהבה אכזבה או פשוט להעביר לכם כמה דקות עם חווית קריאה.
עיניים פקוחות “ השמש מעלינו, רק ג’ונגל סבוך ופראי מצדדינו, רק נהר אינסופי לפנינו ומאחורינו. זה מראה שכיח לראות תנינים בגדה של הנהר או אפילו בתוך המים לצידינו, קופים מקפצים להם במרומי העצים, תוכים ססגוניים עפים מעלינו, שאגות יגואר ועקבות של יגוארים ופומות, שלל חיות מגוונות שאני רגיל לראות רק דרך מסך הטלוויזיה נמצאות עכשיו מסביבי, התחלתי לעכל איפה אני נמצא, יערות הגשם והאמזונס של דרום אמריקה. ”
כל הכתוב בספר הוא אמתי לגמרי פרט לשמות האנשים ששונו. דרך כל החוויות חסרות הצנזורה (18+) הקוראים טסים עם הספר לחוויות מעוררות, מחויכות, נועזות, מותחות, מיניות, מסוכנות, מעושנות, מצחיקות, מעצבנות, מטומטמות, מרגשות, מלכדות... מישראל למרכז אמריקה, לג'מייקה, לדרום אמריקה, וחזרה לישראל.
מזמין אתכם ואתכן להצטרף אליי למסע חוצה גבולות מכל האופקים, כזה שימרח לכם חיוך רחב על הפנים ויפקח לכם את העיניים לצאת ולחיות! ולעולם לא סתם "להיות".
הספר יצא לאור באופן עצמאי לחלוטין מתוך רצון לשנות את כללי המשחק במצב העגום של שוק הספרים כיום, תמיכה בספר מהווה תמיכה בשוק סופרים עצמאיים.
The key to the ivory tower הקדמה
איש לא ידע מדוע פרצה שריפה באישון לילה בבית אחוזתו של ד"ר ג׳ון אקטון, אחד הרופאים המפורסמים של העיר דובר באנגליה באותה תקופה. האש שפשטה במהרה השמידה את רוב תכולת הבית וגבתה את חייהם של הרופא ואישתו. קטרין אקטון ביתם הקטנה בת השש, הייתה הניצולה היחידה מהתופת. היא אומצה על ידי דודתה, אחות אביה וגדלה באחוזתה שעל הרי האלפים הצרפתים.
21 שנים מאוחר יותר, קטרין זוכה לרשת את אחוזת הוריה, למרות היותה אישה, עקב היותה השריד היחיד לבית המשפחה.
מצויידת בצרור מפתחות לא מבוטל, וחוסר ניסיון חיים, היא חוזרת לאחוזת הוריה ומתחילה לנהל חיים עצמאיים. אולם, רוחות העבר לא שקטות והגורל חוזר לגבות חובות ישנים שכמעט נשכחו מאחור.
זהו רומן היסטורי אירוטי סוחף שיוביל את הקורא אל מחוזות אנגליה של המאה ה-19. התיאורים הציוריים יסחפו את הקורא אל מסע מהאלפים שבצרפת אל העיר דובר באנגליה ומשם לעיירה לאס בסקוטלנד.
הספר זמין לרכישה ב- Amazon וב- Mypen Israel. הוא מצוי באנגלית בלבד.
קריאה נעימה.
B Summary
Catherine Acton was born in Dover, England in 1873. She was only six years old when she lost her parents in a fire. Despite the fact that she could not remember anything else from that day, she could clearly remember her parents. Her mother, Lady Adele Acton, was a woman of valour. She was often left in charge to maintain the upkeep of the manor, whilst her husband was away. Although Adele had a delicate appearance, blue eyes, golden wavy hair and porcelain milky skin, she was assertive enough to handle and supervise the staff. She always treated everyone with respect and therefore, everyone respected her in return. Catherine’s father, John Acton, was a well-known doctor, who spent his entire days away from home. Never the less, he always made sure to be back in time to read Catherine a bedtime story. Catherine could still remember enjoying the changing expressions on his face, while he was reading to her. His brown eyes fluttered between the written lines on the page and her smiling face until she fell asleep. Sometimes, she could almost feel his soft kiss on her forehead and, his voice whispering "good night Catherine. ”
After the unfortunate event, her aunt Victoria, her father's elder, unmarried sister, who lived in France, adopted the child. Despite the kinship, they were very different from each other, not just on the outside, but on the inside as well. Aunt Victoria had raven black hair that was always gathered and tightened up with a pin. Her skin was pale, and she had black piercing eyes. Her facial expression was always one of bitterness and criticisms. However, sometimes a 'near half smile' appeared on her face whenever Catherine performed one of her childish mischiefs.
The first days at her aunt’s manor seemed to Catherine like the worse days of her life. The blue-eyed girl with the dark, wavy hair spent a lot of time crying and missing her parents. She took solace from the great view and the nature that surrounded the manor, Chateau de L'épervier, (The Castle of the Hawk). The manor was situated on the top of the French Alps, and it took its name from the regal birds that nested on the mountain’s peaks.
Catherine never received any support or affection from Aunt Victoria, neither a hug nor a kiss, and hardly any comforting words. However, she received her first steed and riding lessons to help her deal with the grief. After a year or two, the pain gradually reduced and Catherine learned to accept death as part of life.
On her 21st birthday, Catherine was called to the guest room. Victoria was seated there next to solicitor Lamont, one of her old acquaintances from Dover who visited them from time to time. "Have a seat child, ” Victoria ordered, giving Catherine a cold, withering glance. Catherine sat obediently in front of the two sour faces and waited for their utterance. Solicitor Henry Lamont informed Catherine about her father's last will. Since she was the only member of the family, except her aunt, she was unconditionally able to inherit his wealth by the age of 21, despite the fact she was a woman. Lamont piled some documents on the small tea- table. There were some forms for her to fill in and sign, in order to execute the will. Under his instruction and with her aunt's consent, Catherine became an independent woman and a landowner.
Receiving a set of keys to the old Manor, made Catherine determined to start her new life as an independent woman. She finished packing her belongings, said her goodbyes to France and her aunt, and returned to England.
The Key to the Ivory Tower is a stylish, sweeping and erotic periodic- novel that tells the story of Catherine Acton.
Catherine is the only survivor of a noble family after a mysterious fire broke out in the mansion in the middle of the night claimed the lives of her parents.
Fifteen years later, Catherine returns to the estate where she finds love and discovers her femininity. However, the ghosts of the past return to settle scores long thought forgotten.
This novel will take you on a page-turning story in a fascinating environment of the 19th century. From France to England with a taste of Scotland, you will discover since then that not much has changed.
ספר סיפורים קצר . סיפור חייה של ילדה הנקלעת למערבולת בשואה, עם מאורעות אמיתיים של ניצולים השזורים בסיפור. סיפור שני הוא טלטלה אשאר חוויתי ב ספר סיפורים קצר .סיפור ילדה הנקלעת למערבולת המלחמה והשואה עם מאורעות אמיתיים של ניצולים השזורים בסיפור. סיפור שני הוא ילדותי בהמתנה לחזרת האב למשפחה. סיפור שלישי ילדה החווה חרם חברתי.
סיפור אמיתי של טלטלה אשר חוויתי בילדותי בשבת שקטה בחופש הגדול
סיפור אמיתי של טלטלה אשר חוויתי בילדותי בשבת שקטה בחופש הגדול
סיפור אמיתי של טלטלה אשר חוויתי בילדותי באחד מימי החופש הגדול
זיכרון ראשון
חגגתי יום הולדת שמח בהיותי בת אחת עשרה, זה היה מזמן בארץ אחרת, בפולין, בעיר הבירה, וורשה. אני ואמא התכוננו לחגיגת ההולדת. היא הפתיעה אותי בשמלה פרחונית לבנה ארוכה ויפה שהיא תפרה לכבוד האירוע. נעמדנו שתינו מול המראה. היא רכסה את רוכסן השמלה ורק אני חייכתי. יפה וגבוהה הייתה אמי, כשמה שיינדלה. קווי דמיון רבים שררו בינינו: שיער שחור מבריק, עיניים כחולות, גומות חן ועור חלק ועדין. אמא התגנדרה בחצאית ובחולצה לבנה. היא טיפחה את שתינו במידה שווה, גם את אחותי הגדולה שרה טיפחה, היינו בנות מפונקות ומגונדרות. לא חסכה ממני מה שהעניקה לעצמה. שיערי היה מעט ארוך משיערהּ, על כן קלעתי צמות שהסבתי אותן לקדמת הגוף. בהיתי בבבואתי במראה, בחנתי את קווי הדמיון ביני לאמי האהובה. חייכתי והתנועעתי וגם פרצופים עיוויתי עד ששתינו צחקנו. אחותי הגדולה שרה דמתה לאבינו טוביה: שיער חום, עיניים ירוקות, שובבה, פקחית וחברות רבות לה.
שרה הזמינה למסיבה את חברה לכיתה מארק. בתחילה אמא התנגדה וכשראתה ששרה כה מתעקשת היא אישרה שיהיה במסיבה שלי נער בוגר ממני בשנים אחדות, בן כיתתה של אחותי הבוגרת. כשנכנס לביתנו מיד קפצה עליו שרה, עיניהם נצצו מאושר. דמיינתי שקיים ביניהם קשר רומנטי, כבר קראתי את הספר "נשים קטנות" מאת לואיזה מיי אלקוט שתורגם לפולנית והפך ללהיט בקרב הבנות המשכילות. אחותי הזכירה לי את אחת הבנות מן הספר, ג'וזפין (ג'ו) המרדנית והפרועה. מארק הגיע לפני המסיבה, שרה וידידה ישבו ופטפטו ותוך כדי ההכנות שמעתי קולות של שמחה וצחוק מתגלגל. גם אני רציתי חבר קטן כמו אחותי.
שעה קלה לפני החגיגה זרמו האורחים אלינו הביתה, לבית המשפחה. בני דודים הגיעו צוהלים ונכנסו לבית ראשונים. תמיד שמחתי לקראתם. הדודים הגיעו עטופים בחליפות מחויטות והדודות התקשטו בבגדים נאים. בת דודתי רבקה הגיעה כשבזרועותיה תינוק בן חמישה חודשים, חמוד וחייכן. כולם חייכו אליי וברכו אותי. נהנינו, הגדולים שתו יין וברכו 'לחיים'. עוגה שעליה עמדו נרות יום ההולדת הוצגה בשיאה של החגיגה. אמי הסתובבה בין האורחים גאה במאפה ידיה, עיניה נצצו מאושר. ברכות נמסרו מכל עבר וגם אמא לחשה לי, "מזל טוב, חנה". קיפצתי משמחה ומהתרגשות. הדלקתי את הנרות, עצמתי עיניי והבעתי משאלה בקול, "אני רוצה שיהיה לי אח תינוק." כולם צחקו ואמא הביטה באבא ושלחה אליו חיוך אוהב, בעוד אני מכבה את הנרות. שמחתי במתנות ובמיוחד במטפחות הרקומות שאמא רקמה עבורי, ששמי 'חנה' חרוטות בהן, התחבקנו בהתרגשות רבה. היה אושר באותם הרגעים. אבא בירך אותי שאהיה ילדה מאושרת ושמחה, והעניק לי נשיקה. שיכורת אהבת הורים הייתי באותו היום, ומי יידע באותם הימים שזהו אירוע חריג?